כחש(נשלטת)
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
► פרלין כתב/ה: הו כחש, בני זוג הם הרי לא ילדים שלנו.
הם אמורים לעמוד יחד איתנו על אותה מדרגה רגשית. ומי מחליט איזה צורך יותר חזק ויותר נכון? אנחנו כל כך רגילים לדימוי הזה של האשה הטרחנית. הוא מאוד מזיק לכל מערכת יחסים. יש לו זכות לשקט ולי זכות להישמע. יש לו זכות לעבד יותר לאט ולי את הזכות לתמיכה. אין פה מישהו יותר מתיש ומישהו פחות. ואין מישהו שנדרש לתת יותר או להתאמץ פחות. את צודקת, לשני הצדדים יש חובות וזכויות ומתוך זה צריך לשאוף לעמוד על אותה.. מדרגה רגשית אקרא לזה. השאלה היא מה קורה במבחן המציאות. המטרה שלי היא ממש לא להצדיק את הדימוי של האישה הטרחנית, אלא להבין מתי הניסיון להשיג את אותו סנכרון רגשי מחליש אותנו ואת הקשר במקום לחזק. |
|
|
Arsene
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
► פרלין כתב/ה: ► כחש כתב/ה: ► פרלין כתב/ה: זכיתי בגבר טוב שבטובים, באמת. אבל זוגיות זה מתיש… כל הזמן להסביר, לתווך, לגשר על הפערים שיש בין כל שני אנשים ובין גברים לנשים כנראה שיותר.
הצורך הוורבלי שלי הוא בערך כפול 1000 ולכן אני אשכרה כל היום עם חברות בוואטסאפ. מה לעשות, ממנו אני לא יכולה לקבל את ההדהוד הזה. הוא עסוק. הוא מונו ואני רב ערוצית. וברור שכשיש קונפליקט הפערים האלה מאוד מאוד מתסכלים אותי. ומול חוסר הרצון שלו לפתור בעיות בדיבור רב (רב מדי לדעתו), אני חסרת אונים וזה מוביל אותי להיות ממש מתישה. חופרת, לא מרפה, נודניקית אמיתית. אבל אני לא חושבת שהרצון לדבר יותר מתיש מהקירות שהוא מקים. גם זה וואחד דבר מתיש! לנסות לתקשר עם גבר זה כמו לחפור תעלה עם כפית. נגעת בנקודה שאני מנסה להבין. מצד אחד , ברור שהכלה ותקשורת זה בייסיק. לש׳ שלך אכפת ממך, אז הוא שם בשבילך, נקודה. זה לא משהו שצריך להתחנן אליו, זה כן משהו לעבוד עליו כי זה סקיל שרוכשים . ומצד שני, מתי זה הופך מעבודה לגיטימית על הזוגיות למצב שבו חופרים תעלה במקום הלא נכון? מה נחשב לעבודה לגיטימית ומה נחשב למשימה בלתי אפשרית שמראש נועדה להתיש? אם ש׳ מדהים, אבל הוא מונו, אולי הציפייה שהוא יהפוך לרב ערוצי היא המקום שצריך לעבוד עליו יותר, ולא חוסר היכולת שלו? אבל אז נשאלת השאלה, למה שהוא לא ישתכלל בשבילי? יתאמץ? למה אני צריכה לצמצם? זאת שאלה שממש אין לי עליה תשובה. בסוף התשובה היא כנראה - מסתדרים. לפעמים יותר, לפעמים פחות. הוא יתאמץ. הוא מתאמץ. אנחנו מתאמצים. הרי ככה מותשים בסוף, זה מה שקורה - אתה מתאמץ ואז תש כוחך, ואתה מותש. זאת האטימולוגיה. וזאת השאלה המקורית; למה ככה. למה תמיד הכל מתיש. למה הוא תמיד מתאמץ. למה זה מאמץ מההתחלה. מה הבעיה בעצם שזה לא יהיה מאמץ, שסתם יהיה נחמד לדבר ביחד? וויי לייק דיס, זה מה שאנחנו רוצים לדעת. איך יתכן שזאת תמיד מלחמה לדבר איתכן. ללואי סי קיי יש בדיחה כזאת, על זה שאשתו לא יודעת לספר סיפור. אני אצרף קישור במקום לתמלל, אבל זאת תמצית כל הדיון. אנחנו ממש רוצים לעקוב וממש משתדלים וממש מתאמצים, אבל אולי תשקלו שלעיתים, לפעמים, מידי פעם, הבעיה היא שאתן פשוט לא טובות בלתקשר בכלל ושיש לכן מלא מה ללמוד מאיתנו על תקשורת יעילה? שאולי זה שאנחנו מתקשרים את כל היום שלנו בשני משפטים זאת בעצם מעלה שכדאי לחקות ולא נושא לבדיחות? |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
כל מה שאני אומרת זה שהמאמץ הוא דו כיווני. וגם ההתשה.
|
|
|
|
ברייה{לא!!!מחפשת}
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
► כחש כתב/ה: ► ברייה כתב/ה: אני רק אציין שהמסקנה שהסקת מתבקשת. בחלל פתוח הטענה שעודף ורבליות מתיש במקרים מסוימים תהיה נכונה. אבל ברגע שעורכים השוואה בין שני מופעים שונים ושואלים איזה מהם מתיש יותר, המסקנה הזאת הופכת להיות לא רלוונטית. לא ניתן להשוות בין עומס רגשי אחד לעומס רגשי אחר. כלומר, בין עומס רגשי שחווים מול אדם שמווסת רגשות באמצעות עיבוד מילולי אינטנסיבי, לבין עומס רגשי שאנחנו חווים כשאנחנו נאלצים לנחש, להבין ולקרוא בין השורות של אדם שבוחר בשתיקה, בהדחקה או בהימנעות רגשית. מה עוד שגם זה לא רלוונטי כי ההתשה נוצרת מניסיון לנהל פשרה דינמית בין שני סגנונות ויסות שונים ולא מהאופן בו כ״א מעבד נתונים.
אז מתי להפסיק לדרוש שקט וללכת לקראת זה שמבקש לעבד בצוותא, או לחלופין להפסיק לחפור וללכת לקראת זה שמבקש שקט? נוסחא אחידה כנראה לא קיימת. אבל מערכת יחסים בה קיים תיאום רגשי בסיסי, זאת מערכת יחסים ששווה להתאמץ עבורה. ועבור מערכת יחסים בה כל צד מצפה מהאחר לאמץ את מנגנון ההתמודדות שלו, כנראה שלא. אם אחרי שעה של משחק הילד שלך רוצה שתשחקי איתו שוב ואת רוצה שקט, והוא מציק לך שוב ושוב שתשחקי איתו וכל פעם את דוחה אותו, מי המתיש פה? האם את שבגלל הסירוב שלך הוא נאלץ לבקש שוב ושוב, או הוא שלא הניח לך? אני מקווה מאוד שלא טעיתי בשרשור כי היה נדמה לי שאנחנו דנים במערכת יחסים בין שני אנשים בוגרים. ורמת הבגרות נקבעת לפי היכולת להכיל את השוני בלי להפוך אותו לכתב אישום נגד המגדר כולו. לגבי ילדים, כמבוגר אחראי, אני מרגישה חובה ללכת לקראתם. לקחתי את זה בחשבון טרם הריתי, כלומר תשעה חודשים טרם ילדתי (יש לי תאומים). כלפי זוגי לא עשיתי התחייבויות כאלה. בחרתי בו בגלל הבגרות שלו וזה היה הדדי. אנחנו פותרים את השוני בינינו יחד. |
|
|
|
הלן הדוב
|
לפני יום •
3 במרץ 2026
יאללה אני אהיה המתיש כי יש בי חןסר כבוד לבולשיט. המין המתוחכם שמשכלל את העולם?
תגידי רגע. ברצינות, כמה מהדברים המתוחכמים והמשוכללים שאת חושבת עליהם או משתמשת בהם ביום יום הומצאו ע"י נשים? נשים אינן מתישות. נשים שחושבות בהכללה שנשים טובות מגברים (יפות יותר למשל זו הכללה כי יש ויש) מתישות. |
|
|
|
LowCarb(שולט)
|
לפני יום •
4 במרץ 2026
► פרלין כתב/ה: יש לו זכות לשקט ולי זכות להישמע. מה שתמיד שאלתי את עצמי זה האם הדרישות האלה מהמציאות שוות ברמת הלגיטימציה שלהן. כי "את" דורשת ממישהו פעולה, ו"הוא" רק רוצה שיעזבו אותו בשקט. באיזשהו מקום, יותר לגיטימי לרצות להיות לבד, כי זאת לא דרישה ממישהו אחר. לפחות לא באותה עוצמה כמו לכפות על מישהו להקשיב ולהיות מעורב. הרי "את" יכולה לספק את הצורך הזה במקומות אחרים, ו"הוא" צריך לוותר לגמרי על הצורך שלו. יותר לגיטימי לדרוש שלא יפלשו לך לספייס מאשר לדרוש שפלישה לספייס של הזולת תתקבל בברכה.... וסתם לסבר את העין, אפשר לקחת דוגמא מהכלוב. כלובי מאפשר לחסום בנאדם - למאפשר לכל כלוביסט למנוע פנייה אליו. אבל כלובי לא מאפשר להכריח בנאדם להגיב לך. הזכות של בנאדם שלא יפנו אליו חזקה מזכותו שהזולת יכנס איתו לדיאלוג. |
|
|
|
Luna Oscura(נשלטת){Loki the t}
|
לפני יום •
4 במרץ 2026
► LowCarb כתב/ה: ► פרלין כתב/ה: יש לו זכות לשקט ולי זכות להישמע. מה שתמיד שאלתי את עצמי זה האם הדרישות האלה מהמציאות שוות ברמת הלגיטימציה שלהן. כי "את" דורשת ממישהו פעולה, ו"הוא" רק רוצה שיעזבו אותו בשקט. באיזשהו מקום, יותר לגיטימי לרצות להיות לבד, כי זאת לא דרישה ממישהו אחר. לפחות לא באותה עוצמה כמו לכפות על מישהו להקשיב ולהיות מעורב. הרי "את" יכולה לספק את הצורך הזה במקומות אחרים, ו"הוא" צריך לוותר לגמרי על הצורך שלו. יותר לגיטימי לדרוש שלא יפלשו לך לספייס מאשר לדרוש שפלישה לספייס של הזולת תתקבל בברכה.... וסתם לסבר את העין, אפשר לקחת דוגמא מהכלוב. כלובי מאפשר לחסום בנאדם - למאפשר לכל כלוביסט למנוע פנייה אליו. אבל כלובי לא מאפשר להכריח בנאדם להגיב לך. הזכות של בנאדם שלא יפנו אליו חזקה מזכותו שהזולת יכנס איתו לדיאלוג. ההשוואה הזאת לא ריאלית בעיניי ממספר סיבות: 1. העולם הוירטואלי הוא העולם הוירטואלי ויש לו את ההתנהלויות שלו 2. ביחסים בינ-אישיים (במיוחד בזוגיות ועוד יותר במיוחד בזוגיות ארוכת שנים ואפילו יותר אצל זוגות עם ילדים) החוקים האלו משתנים. 3. כבר עשו כאן השוואה לילדים אז בוא נלך עם זה: בפייסבוק אפשר לחסום ילד בן 15, במציאות ההורים שלו לא יגידו לו " אל תדבר איתנו" (מקווה לפחות) אם הוא במצוקה לגבי סיפוק הצורך, לא אי אפשר לספק אותו במקום אחר זה הפרטנר שלי, זה מי שבחרתי לחיות איתו והוא מבין את הקשיים האלו יותר טוב מכל אחד.ת אחר.ת כי הוא חיי איתי זה שאני אדבר עם חברה זה לא שווה ערך לשיחה איתו למה? כי אם אני אשוחח איתו אולי נצליח ביחד להגיע להבנה מסויימת של עשייה שיכולה להקל על שנינו מתי שיח עם חברה, בעיניי, עשוי להיות יותר יעיל לפעמים? כשיש את התפרצות הרגשות ואז בשביל שזה לא יפול כמו טיל (בדיחה לא מכוונת) אז מוציאים נטו את הרגשות מול החברה ואחר כך אפשר לעבד את הדברים עם הפרטנר אין תחרות של לגיטימציה - שני הדברים לגיטימיים ואי אפשר באמת להחליט שאחד יותר לגיטימי מהשני, זה אחד הדברים שבדיוק רק מחריפים, בעיניי, ריבים מהסוג הזה אז מה כן? שוב, אין נוסחה אחת מנצחת וכל זוג צריך למצוא את מה שעובד לו במינון שעובד לו אצל לוקי ואצלי, יש הרבה שיח כי זה משהו שהוא יכול (ורוצה) להכיל אבל מצד שני כשזה יותר מידי והוא מבקש ממני "לא עכשיו" אז אנחנו ממש מתאמים זמן למתי כן (עוד עשר דקות? עוד כמה שעות? היום בערב? מחר בבוקר?) ואז זה נעשה בצורה שיותר בריאה ומכילה לשני הכיוונים האם זה תמיד עובד? לא אבל זה בהחלט צמצם את כמות הריבים שלנו וגם את הדרך שבה אנחנו רבים (כי גם זה חשוב, אולי בין הדברים הכי חשובים בזוגיות, לדעת איך לריב) |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני יום •
4 במרץ 2026
► LowCarb כתב/ה: ► פרלין כתב/ה: יש לו זכות לשקט ולי זכות להישמע. מה שתמיד שאלתי את עצמי זה האם הדרישות האלה מהמציאות שוות ברמת הלגיטימציה שלהן. כי "את" דורשת ממישהו פעולה, ו"הוא" רק רוצה שיעזבו אותו בשקט. באיזשהו מקום, יותר לגיטימי לרצות להיות לבד, כי זאת לא דרישה ממישהו אחר. לפחות לא באותה עוצמה כמו לכפות על מישהו להקשיב ולהיות מעורב. הרי "את" יכולה לספק את הצורך הזה במקומות אחרים, ו"הוא" צריך לוותר לגמרי על הצורך שלו. יותר לגיטימי לדרוש שלא יפלשו לך לספייס מאשר לדרוש שפלישה לספייס של הזולת תתקבל בברכה.... וסתם לסבר את העין, אפשר לקחת דוגמא מהכלוב. כלובי מאפשר לחסום בנאדם - למאפשר לכל כלוביסט למנוע פנייה אליו. אבל כלובי לא מאפשר להכריח בנאדם להגיב לך. הזכות של בנאדם שלא יפנו אליו חזקה מזכותו שהזולת יכנס איתו לדיאלוג. אולי זה נכון בין מכרים, אבל בזוגיות אני חושבת שהצורך לקבל מענה רגשי הוא קריטי. איש איש והמענה הרגשי שלו. |
|
|
|
נסיכה עם כפית זהב(מזוכיסטית)
|
לפני יום •
4 במרץ 2026
החוסר מודעות של חלק מהתגובות כאן, חייבת להגיד שזה אחד הדברים הכי מצחיקים שקראתי לאחרונה והייתי זקוקה לזה מאוד.
|
|
|
|
LowCarb(שולט)
|
לפני יום •
4 במרץ 2026
► Luna Oscura כתב/ה: =ההשוואה הזאת לא ריאלית בעיניי ממספר סיבות: אוקי. אז יש לי הקבלה. סכס. תחשבי שבעלך מגיע כל יום אחרי יום עמוס מהעבודה ודורש מציצה. היית אומרת לו "לך תביא ביד", נכון? והוא יכול להגיד שהוא מצפה מבת הזוג שלו לתמוך בו ולהכיל את הצרכים שלו, גם אם הם דורשים ממנה לצאת לחמש דקות מאיזור הנוחות שלה, אבל אני משער שזה לא יהיה לגיטימי בעיניך. סכס תמורת קשב היא עסקה קדומה ונפוצה. זה פשוט הצד השני של המטבע. ואני מוצא את עצמי כאן לוקח את הצד של הגבר הגנרי, ומשליך עליך את הצד של האישה הגנרית, למרות שאני לא יודע אם זה נכון עבורך, ויודע בוודאות שזה לא נכון עבורי. אני, למשל, כבר שנים חווה את בנות הזוג כלא מסוגלות להכיל את הצרכים הרגשיים שלי, ומאידך, אני לא מעוניין להכיל את הצרכים המיניים שלהן. אז אצלי זה בכלל הפוך. אבל אם לצורך הדיון ניקח עמדות קלאסיות, אני לא חושב שדרישת סכס מבן הזוג שונה מהותית מדרישת קשב, ושתי הדרישות, בעיני, פחות לגיטימיות מהדרישה שפשוט יעזבו אותנו בשקט.... |
|
|