זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
28 באוג׳ 2007
שיעור בסבלנות
הי ניקי,
מסתבר שזו את, לא אתה. אפרופו שיעור בסבלנות, הגידי לי, למה האחרונים תמיד בסוף? ניקי לכתיבה כתב/ה: בכלוב רואים
"שיעור בכתיבה יוצרת" ובסוף מגלים שזה שיעור בסבלנות!(*) *. אין באמור לעיל לומר לך: "גברת, תזיזי ת'תחת שלך, כמה זמן לוקח לך? יוון עולה בלהבות והחושים הפולנים/פרנואידים שלי אומרים שזה גם בדרך אלינו ואת לוקחת את הזמן, מיגרנה.... הפסקת מלח.... כאילו אין פה אנשים שתוהים, מה? למה בחריגים? גם תקעת אותי בחריגים וגם מתמהמהת, הלו!" חס וחלילה, חס ושלום, זו ממש לא היתה כוונתי. אני, תלמידה חרוצה, בסה"כ מתרגלת  .
בברכת "אה-הוווווווווווווווווווו", ניקי שכבר רואה אותך בעיני רוחה לוקחת את ה"טופס" שלה ומעבירה אותו לסוף הרשימה. אבל מה אני עשיתי המורה? |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
28 באוג׳ 2007
לא המלך, המלכה.
ללוגבו,
מקבלת את הערותיך. כנראה שהיה עלינו לערוך תיאום ציפיות (הסדין הזה לא מתאים?) לכל השאר אתייחס בהמשך, בברכה, המלכה העירומה. ללא גבולות כתב/ה: המלך הוא ערום ?
ואולי ציפיותי היו גבוהות יתר על המידה אולי טעיתי כשציפיתי לסוג של תובנה, התקדמות, עניין... מאידך בוודאי שלא ציפיתי לכאוס בזעיר אנפין הביקורת קצת מבולגנת חסר לי סדר וגם ביקורת יותר עניינית ומועילה כי אם התכנסנו כאן רק בשביל שכל אחד סתם ישפוך אז כנראה פיספסתי את הכוונה אולי אני נאיבית אבל היתה לי ציפייה שונה מצד שני מי כמוך יודעת לקבל ביקורת ואני בטוחה שתייעלי אותה למקומות נכונים 
אני עדיין בתקווה לשיפור ע"ע המנהלת רשמה לך מינוס אבל כמו שנאמר את פוטנציאל לא ממומש... יאלללה...לממש.
וכן, הפרסום האחרון היה שיפור , כן ירבו |
|
|
| ניקי לכתיבה |
לפני 17 שנים •
28 באוג׳ 2007
Re: שיעור בסבלנות זאבה אפורה כתב/ה: הי ניקי,
מסתבר שזו את, לא אתה. אפרופו שיעור בסבלנות, הגידי לי, למה האחרונים תמיד בסוף? ניקי לכתיבה כתב/ה: בכלוב רואים
"שיעור בכתיבה יוצרת" ובסוף מגלים שזה שיעור בסבלנות!(*) *. אין באמור לעיל לומר לך: "גברת, תזיזי ת'תחת שלך, כמה זמן לוקח לך? יוון עולה בלהבות והחושים הפולנים/פרנואידים שלי אומרים שזה גם בדרך אלינו ואת לוקחת את הזמן, מיגרנה.... הפסקת מלח.... כאילו אין פה אנשים שתוהים, מה? למה בחריגים? גם תקעת אותי בחריגים וגם מתמהמהת, הלו!" חס וחלילה, חס ושלום, זו ממש לא היתה כוונתי. אני, תלמידה חרוצה, בסה"כ מתרגלת .
בברכת "אה-הוווווווווווווווווווו", ניקי שכבר רואה אותך בעיני רוחה לוקחת את ה"טופס" שלה ומעבירה אותו לסוף הרשימה. אבל מה אני עשיתי המורה? אמת זאבה, אני זה אני ולא הוא. צודקת. ובאשר לשאלתך, למה האחרונים תמיד בסוף? אולי זה בגלל שאלוהים לא מבחין בסופים אין לו את זה ן סופית, ף סופית, ם אינסופית – לא מכיר. טמבל. ואז כשמגיע תורם של האחרונים הם בסה"כ צועקים "פווווווווווווווס רגע אחד, תן לי עוד קצת זמן, אני עדיין לא מוכן פוס פוס פוס" אבל הוא רואה את זה הפוך ומעביר אותם ל סופ זה למה... ניראה לי |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
28 באוג׳ 2007
מה רואים בשוק? משחקים עם המורה
הילדה הילדה,
פעמים רבות אני נאלצת ללהטט בכדי להגמיש את גבולות הניקים. במקרה שלך הילדה הילדה, גמרת לי את העבודה. השארתי את חיבורך לסיכום הפרק על הראייה. כי מה היה לנו עד כה? מה רואים? ומה לא רואים? ואת, הילדה הילדה לכאורה רואה הכל, עד הפרט הקטן ביותר, ובעצם לא רואה כלום. נפלתי על הילדה "מתחכמת". בטקסט של הופמן, להזכירכם ביקשה המורה לתאר כל מה שרואים. אז הילדה כתבה: הילדה כתב/ה: חיבור: מה רואים בשוק? נסעתי עם סבתא לשוק הכרמל בתל-אביב. השוק הוא רחוב ארוך, שדוכנים צפופים ניצבים משני צדדיו, ואנשים רבים בו, בעיקר נשים רבות, הבאות מכל קצווי העיר לערוך בו את קניותיהן. בתחילת הרחוב דוכני הבגדים, אביזרי הבית ומיני סדקית. עיני הסתחררו ממגוון הסיכות, קשתות-השיער, הארנקים, התכשיטים הזולים וגבבת הפלסטיק מכל סוג שנערמו באלפיהם, אך לא העזתי לבקש מסבתא דבר. פתאום הבנתי היכן היא רוכשת את מלאי התחתונים שהיא מעניקה לנו בימי ההולדת. סבתא קלטה אותי מתבוננת בצמיד מיהלומים מזויפים ששבה את ליבי. "אקנה לך משהו אחר-כך", היא אמרה, ואני חשבתי לעצמי: "כן, בטח. תפוח-עץ". בהמשך השוק פרושים דוכני הירקות והפירות כתף אל כתף, עמוסים סחורה צבעונית ומרתקים בריחותיהם. פסעתי לצד סבתא הצועדת בעוז, וגררתי אחרינו את עגלת הקניות עם הגלגלים הקטנים, האדומים, כפעוט המושך אחריו בחבל מכונית צעצוע. חלק מן הזבנים קראו בקול ומשכו את תשומת לב הקונים בחידודיהם, וחבריהם ענו להם בצחוק נישא, בשירים מאולתרים בעברית קלוקלת ומיני בוקי-סריקי: "כל דבר בעשרה!", "בנדורה-יא-בנדורה!", וגם "אבטיח-מלמיליאן!" וכיוצא בזאת. התבוננתי כה וכה וחשתי גאווה בתנובת ארצנו: גזרים ומלפפונים, עגבניות תמר ומשה-דיין, פלפלים חלקים וגמבה מקומטת, קישואים וחצילים, לפת וסלק, קלחי תירס ארוכי זקן, כרוב לבן שהוא בעצם ירקרק, וכרוב אדום שהוא ממש סגול, וכרוביות, תפוחי אדמה, בצלים ושרשראות שום, צנונים וצנוניות, לפתות מסמיקות, ואף קולורבי עם קנוקנות המשוות לו פרצוף מתגעגע של אבא לא-מגולח השב מן המילואים. ושפע הפירות שאני אוהבת: שזיפים עגולים ושזיפי שגיב מאורכים וסגולים, בננות, אפרסקים, נקטרינות, תפוזים וקלמנטינות (לא היה תפוז-דם), תפוחים, (סבתא קנתה מסוג "גראנד", קשים, ירוקים וחמוצים, לשטרודל ולקומפוט), תותים, אותם אמא תקצוץ בשמנת וסוכר, גויאבות טעימות, שאסור להכניס הביתה בגלל הריח, ופרי מוזר בשם אנונה, שטרם טעמתי. סבתא עמדה עת ארוכה לפני כל דוכן, לשה וממשמשת כל ירק ופרי בידיה, בעוד המוכרים מרעימים "הלו, גיברת, לא לגעת בסחורה!". את הקניות שמנו בעגלה, קשים למטה, רכים למעלה, והמשכנו בדרכנו במורד השוק. לפני היציאה התעכבה סבתא בדוכן ממתקים. נעצתי עיניים משתוקקות בערימות מיני המתיקה, וסבתא אמרה "תשקול לי בבקשה קילו טופי". טופי? לבסוף יצאנו מן הצד השני של השוק אל החניון, שם חיכה לנו סבא עם הפולקסוואגן המסחרית החבוטה, שאנו, הילדים, קראנו לה פלוץ-וואגן. הוא כבר קנה בשר ודגים בחלק אחר של השוק, אותו לא ראיתי. סבתא חיככה תפוח בשרוולה ואמרה לי "הנה, קחי". ואז חזרנו הביתה. בתחתית העמוד המורה רשמה: יפה מאד! אשמח אם תקריאי את חיבורך בקול רם. אני מאחלת לך קליטה קלה ונעימה בכיתתנו ומקווה שנהנית מקבלת פנים חמה. כן, בטח. ... הילדה הילדה, הטקסט שלך נראה יצירתי, אולם מה שעשית זה לחמוד לצון. החלטת מה המורה רוצה לשמוע, ונתת לה את מה שחשבת שעונה על צרכי התרגיל בדיוק. במידה מסוימת את מתארת תיאור שקרי. זה לא מה שראית בשוק. את השוק לא ראית במו עיניך. ודאי ראית רק בעיני רוחך. כל הפירות שיכולת לחשוב עליהם, לא שוכנים בו-זמנית ובכפיפה אחת על דוכני השוק. כל הפירוט של הפירות והירקות, יותר משהוא חושף התבוננות רחבה ומעמיקה, כפי שניסית לבטא, הוא מסתיר את האמת של הטקסט. השמטתי רק את הפירות והירקות ועדיין נשאר תיאור נרחב. (יד טובה ולא רחמנית כשלי הייתה מקצצת יותר. אבל בכך נטפל ב"על הכתיבה"). הרשי לי להדגים לך: חיבור: מה רואים בשוק? נסעתי עם סבתא לשוק הכרמל בתל-אביב. השוק הוא רחוב ארוך, שדוכנים צפופים ניצבים משני צדדיו, ואנשים רבים בו, בעיקר נשים רבות, הבאות מכל קצווי העיר לערוך בו את קניותיהן. בתחילת הרחוב דוכני הבגדים, אביזרי הבית ומיני סדקית. עיני הסתחררו ממגוון התכשיטים הזולים, אך לא העזתי לבקש מסבתא דבר. פתאום הבנתי היכן היא רוכשת את מלאי התחתונים שהיא מעניקה לנו בימי ההולדת. סבתא קלטה אותי מתבוננת בצמיד מיהלומים מזויפים ששבה את ליבי. "אקנה לך משהו אחר-כך", היא אמרה, ואני חשבתי לעצמי: "כן, בטח. תפוח-עץ". בהמשך השוק פרושים דוכני הירקות והפירות כתף אל כתף, עמוסים סחורה צבעונית ומרתקים בריחותיהם. פסעתי לצד סבתא הצועדת בעוז, וגררתי אחרינו את עגלת הקניות עם הגלגלים הקטנים, האדומים, כפעוט המושך אחריו בחבל מכונית צעצוע. חלק מן הזבנים קראו בקול ומשכו את תשומת לב הקונים בחידודיהם, וחבריהם ענו להם בצחוק נישא, בשירים מאולתרים בעברית קלוקלת ומיני בוקי-סריקי: "כל דבר בעשרה!", "בנדורה-יא-בנדורה!", וגם "אבטיח-מלמיליאן!" וכיוצא בזאת. התבוננתי כה וכה וחשתי גאווה בפירות וירקות ארצנו. פתאום נזכרתי בגעגוע בפרצופו של אבא לא-מגולח השב מן המילואים. סבתא קנתה תפוחים מסוג "גראנד", קשים, ירוקים וחמוצים, לשטרודל ולקומפוט, ותותים, אותם אמא תקצוץ בשמנת וסוכר, אבל לא גויאבות טעימות, שאסור להכניס הביתה בגלל הריח, וגם לא פרי מוזר בשם אנונה, שאף פעם לא טעמתי. סבתא עמדה עת ארוכה לפני כל דוכן, לשה וממשמשת כל ירק ופרי בידיה, בעוד המוכרים מרעימים "הלו, גיברת, לא לגעת בסחורה!". את הקניות שמנו בעגלה, קשים למטה, רכים למעלה, והמשכנו בדרכנו במורד השוק. לפני היציאה התעכבה סבתא בדוכן ממתקים. נעצתי עיניים משתוקקות בערימות מיני המתיקה, וסבתא אמרה "תשקול לי בבקשה קילו טופי". טופי? לבסוף יצאנו מן הצד השני של השוק אל החניון, שם חיכה לנו סבא עם הפולקסוואגן המסחרית החבוטה, שאנו, הילדים, קראנו לה פלוץ-וואגן. הוא כבר קנה בשר ודגים בחלק אחר של השוק, אותו לא ראיתי. סבתא חיככה תפוח בשרוולה ואמרה לי "הנה, קחי". ואז חזרנו הביתה. ומה שלדעתי ראית בשוק זה צמיד מיהלומים מזוייפים |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
28 באוג׳ 2007
רחמונעס
רחמונעס,
או בדידותה של הזאבה במרחקים ארוכים. זה כבר לא אנושי. עוד 2 קטגוריות. אני מבינה את הלחץ, קוויני, ניקי, אבל בכל זאת, גם לי יש חיים. צאו להפסקה, תתאווררו. אל תרוצו למחשב כל שעתיים. להתראות, בינתיים זאבה אפורה למדי. |
|
|
| Lin l |
לפני 17 שנים •
28 באוג׳ 2007
הערות והארות
ראיתי את השינויים... אז אמנם כן, אני כותבת לפעמים משפטים לא מובנים (לאחרים לפחות)
אבל לא הבנתי, האם אחרי הפיכת הקטע שלי לגרסא מושרת, אני פטורה מ"שעורי בית"?
|
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
על הכתיבה: על הקושי בכתיבה
את החלק "על הכתיבה", קרי: ניתוח טקסטים שכתבתם העוסקים בתהליך הכתיבה, בכתיבה עצמה, בחרתי לפתוח בטקסט של חצילה.
חצילה חבולה כתב/ה: מסננת התירוצים לא עזרה לי בחיים בתוך החורים תמיד נתקעו מספר הגיגים. מה לי ולכתיבה? נכשל ב"מגן" ואף לא שפת אם . אתגר או איום? זאת לא אדע, אולי פשוט אמסור את עצמי לבדיקה. עומדת במרכז הכלוב חבולה לבושה. וסביבי שמות צהובים ואפורים. להתפשט או להתבודד? הרי כולם כאן כה יפים ונועזים. אז מה הם מחפשים? בהשתתפות בסדנא עושה חצילה מעשה אמיץ. כולכם אמיצים, כמובן, מפקירים את הטקסטים שלכם, עזבו מילים, את הקרביים, את המיץשל, לביקורת מאיימת. זה לא פשוט. חלק מגיעים ממקום של למידה אמיתית, וחלק בכל זאת באים בשביל השוויץ, "תראו כמה אני טוב(ה), לא לגמרי מאמינים שילמדו משהו חדש. חצילה באה ללמוד. מפחדת, לא בטוחה בעצמה, בעברית שלה, לא ילידת הארץ, לא שפת אם, נכשל ב"מגן" וכו' מה שהיא מכנה "מסננת תירוצים". היא נמצאת בכלוב, רואה את הטקסטים שלכם, אתם הצהובים והאפורים, וכתיבתכם נראית לה יפה ונועזת. אם כי היא איננה מבינה מה בעצם אתם, הכותבים הנועזים והחכמים, מחפשים בכתיבתכם בסדנא. הדימוי העצמי שלה מבחינת הכתיבה טוען שרובכם מוצלחים מכדי ללמוד לכתוב, ושהסדנא אולי יותר מיועדת לאנשים כמוה, היכולים להפיק מכך תועלת מרובה יותר. החצילה שלנו לא יודעת אם להתפשט או להתבודד מבחינה ספרותית. האם להתפשט - משמע האם היא יכולה להיות אמיתית, כנה, חושפנית בכתיבתה (זכרו, היא כותבת תחת ניק לצרכי כתיבה, והיה עלי לשכנע אותה בפרטי שהמהלך הלז לא מבוסס על שקר, ושיש גם לניק הבדוי אמת משלו להוציא) האם להתבודד - האם להישאר אניגמטית או שיש דרך לתקשר את הבדידות? חצילה יקרה, יש דרך, והיא רצופה במילים רבות. דרך צלחה! |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
על הכתיבה ועל ניסיון לתקן שגיאות
צ'יטה הביא לנו כתיבה על כתיבה, מטה-כתיבה, אם תרצו. כאן השמטתי את הטקסט שלו על מה שרואים בכלוב, ביטלתי רווחים (ותיקנתי מזערית) כדי למתן את האפקט הפואטי ובכדי למקד את הדיון בנושא הכתיבה עצמה.
צ'יטה כתב/ה: כתיבה יוצרת
שיחה, רעיונות וחלומות נשגבים. *** הי(ת)ה לנו ביקור(ת) של המורה, מאלף. אחת כזו, איך לומר, זאבה לגמרי לא אפורה. השיחה נסובה על כתיבה ספרותית, ועל תרגילים של הנפש והנשמה. שאלתי אותה, איך אני כותב לדעתה ? ענתה לי: מלא תשוקה, אבל לגמרי לא ספרותי. תמיד שנאתי את המורה לספרות, הפעם לא. קראתי פה מספר כותבים מוכשרים, ומבלי לדעת לפרוט למה ואיך, ברור לי ההבדל. הם כותבים יפה, הרבה יותר יפה. זה לא שהעברית שלי קלוקלת, זה לא שאין לי מה לומר, זה רק שהם יודעים לומר את שלהם, באופן כל כך מקסים, שלי אין בו מושג, או חפץ. אין לי חפץ ? ... אולי כן ? חשבתי לעצמי, אולי הכללים הללו, היבשים, הטכניקה המושלמת, עלולים לפגוע בתשוקה ? בעצם, אני לא חושב ככה, לא באמת. הרי גם בכדי לצייר, צריך ללמוד כיצד לצבוע על בד. עדיין, כל כך הרבה דרגות של חופש, למה צריך להרגיש שהתרגיל כולא את חופש הביטוי ? עולם מוזר. איך אמר ידידי, (על שיחות מסנג'ר), זו שיחה בעצימות נמוכה. הכה אותי בתדהמה. בעצם השיחה פה בעצימות כל כך גבוהה. *** כתבתי יותר מדי, לא רק הפעם, לא רק כאן. קורא שוב ושוב, הטקסט נראה לי כל כך מבולבל. לבטח שוב אני לא ספרותי. מה תגיד המורה ? מה יגידו ? למה זה חשוב בעצם, מה יגידו ? בטח שחשוב, שהרי אחרת, למה אני כותב בכלל ?אומרים, שאם כמה וכמה אנשים אומרים לך שאתה שיכור, לך לישון. אני לא שיכור. הפעם, ולא רק, זה לא אני המבולבל, זה רק נראה ככה. *** כל כך הרבה דרגות של חופש, למה צריך להרגיש שם בכלוב ? זהו שבכלל לא צריך, זה רק המסר שהתבלבל לו, פה ושם. צ'יטה כותב לבלוג, לפורום, הוא מביא לנו סלט מלא כל טוב. קצת על כתיבה, קצת על בדס"מ, קצת על מה רואים בכלוב ולא מעט על מה רואים בצ'יטה. ובכך הוא מעלה שאלות הקשורות לתהליך הכתיבה עצמו. מה זה טוב? מי קובע? מה כאן טוב בעיניכם, או יותר טוב? איך יודעים מתי וכמה לערוך מבלי לאבד את עצמך, את התשוקה והספונטניות לטובת השתפרות. מתי זה כבר מספיק טוב? מתי לעצור, ומה בעצם לתקן, ולמה? מה זאת אומרת כתיבה "בלוגיסטית"? האם היא שונה מכתיבה ספרותית, אם בכלל. האם "בלוגיזם" הוא ז'אנר העומד בפני עצמו? האין קסם וחינניות בשיבושים, בערבוב הסגנונות והשפות, בכל מה שנוצר לנו אינטואיטיבית בבלוג? אני מזמינה אתכם, לא רק את צ'יטוס, לברר סוגיות אלו על גבי המסך השחור. |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
תעני יפה, התחילי תמיד מהשאלה
הטקסט המוצלח ביותר, לטעמי, בקטגוריה "על הכתיבה", הוא חיבורה של ליליאנה.
lilianna כתב/ה: כלוב הציפורים: שעורי בית לכיתה א' מה רואים בכלוב ? תעני יפה, התחילי תמיד מהשאלה. הנה כך, בכלוב רואים: נו ??? מה את רואה בכלוב ? נחש ואולי אפשר גם קוף לא ! ציפור, כתבי ציפור כתבי בכלוב רואים: ציפור. עכשיו כתבי איך נראית הציפור. הנה, אני אכתוב במקומך, את תעתיקי כשישאלו אותך מי כתב אמרי שאת בעצמך. זה חשוב, את צריכה להיות הכי טובה ! ציפור זו התשובה הכי טובה. עכשיו הקריאי לי בקול רם עוד ספרון, ובהתאמה ! את צריכה להיות הכי טובה ! אני ראיתי שם קוף... ליליאנה קולעת בול. בכתיבתה האישית היא משחזרת חווית ילדות העוסקת בכתיבה עצמה. המבוגר/ת (אמא?) עוזר בשיעורי הבית ודוחף את הילדה לילי "להיות הכי טובה". אבל לילי לא תלמד להיות טובה אם תתן לאמא לכתוב במקומה ולא תכתוב בעצמה. המבוגר חושב שציפור זו התשובה הכי טובה. שיש בכלל תשובה שהיא "הכי טובה", אותה המורה מבקשת לקרוא. לעומת זאת הילדה לילי עדיין איננה מקובעת בקונספט של מה זה טוב ולמה מצפים ממנה. היא בכלל ראתה שם קוף. מה שלילי לומדת בתרגיל הזה הוא שכתיבה היא לאו דווקא אמצעי ביטוי לאמת, האמת שלה, האמת על הקוף, למשל. לילי תגיש את החיבור השקרי למורה ותלמד על השקר שבמילים. השקר שלה כפול. את הטקסט היא רק העתיקה, ולמדה לשקר: "הנה, אני אכתוב במקומך, את תעתיקי. כשישאלו אותך מי כתב אמרי שאת בעצמך". והשקר השני הוא שהיא בכלל לא ראתה ציפור. מה שהיא ראתה, האמת שלה, האמת על הקוף שלה, לא יוצאת לאור. לא בכדי ליליאנה ראתה קוף. "קוף אחרי בן-אדם". ליליאנה לומדת מאימה את החיקוי. ליליאנה היא הקוף, המעתיק ללא מודעות והבנה את מעשי האדם המבוגר, השקפתו על מה זה טוב, ואת כתיבתו. והמורה של לילי, האם היא ראתה את השקר שמאחורי החיבור "הכי טוב" בכיתה? מה היא ציפתה לשמוע, והאם היא היתה קשובה לאמת שהילדה מנסה לבטא? לאמא של ליליאנה, ליליאנה תלמידה מאד טובה, בין הטובים ביותר בכיתה. בביקורנו בגן החיות לילי התעניינה במיוחד בכלוב הקופים וכתבה בכיתה חיבור יפה על הקוף שבכלוב. בשל כך ליליאנה פטורה משעורי בית נוספים לתרגיל זה. בברכה, המורה זאבה. |
|
|
|
זאבה אפורה(אחרת)
|
לפני 17 שנים •
29 באוג׳ 2007
Re: הערות והארות Child of hurt כתב/ה: ראיתי את השינויים... אז אמנם כן, אני כותבת לפעמים משפטים לא מובנים (לאחרים לפחות)
אבל לא הבנתי, האם אחרי הפיכת הקטע שלי לגרסא מושרת, אני פטורה מ"שעורי בית"? לילדת-כאב ולכולם, אם לא רשמתי במפורש שיש לך פטור, אז אין לך. לכל מי שלא קיבל מטלה מדוייקת: שיעורי הבית יתנו בסוף השיעור. |
|
|