האם אנחנו המין המתיש?

זה מרגיש לי כאילו בימים עברו זה היה מובן מאליו שגבר מקבל אישה. הוא לא היה אמור להתאמץ כל כך, הקהילה הייתה מפעילה עליה לחץ כשהגיעה לגיל או ממש משדכת אותה אליו ולא היה לה יותר מדי say בעניין.
אם היא באה ממשפחה עם מעמד גבוה אז האבא היה מנהל משא ומתן כדי לחתן אותה עם "הכי טוב בעיר" אבל יותר מתוך דאגה לשם של המשפחה שלו ולנכסיה, מאשר לרצונותיה של ביתו.
כמו כן, האישה גם לא בדיוק יכלה להתגרש אם לא התאים לה הסידור הזה.

עם הזמן הגיעה המהפכה הפמיניסטית במספר גלים שונים, ולאט לאט נשים הבינו שהן יכולות לבחור וגם שמגיע להן לבחור, וכל הסטנדרטים שהיו צריכות להעמיד פנים שלא מעסיקים אותן "כי העיקר הוא לקיים את רצון הבעל ורצונותייך שטחיים" (או בגרסא יותר רומנטית וטיפה יותר עדכנית "העיקר שיש לך אהבה תתעלמי מכל היתר")- כמו מראה חיצוני, אינטגלנציה, הישגיות, יכולות הקשבה ואמפתיה וכו'... גם חשובים ומותר להן להתעקש על זה.
ופתאום גברים מוצאים את עצמם צריכים להתאמץ כדי לעניין נשים.
לא מספיק להם פשוט להיוולד עם בולבול והכלה כבר תגיע ולא תוכל לברוח.
זה למשל עדיין קורה בחברה החרדית שבה אם אתה גבר כבר ידאגו לך לשידוך, והמראה החיצוני שלך ומה השגת בחיים לא רלוונטי.

אבל בחברה החילונית? גבר צריך לטפח את עצמו ולהתאמן, להשכיל ולפתח כישורים חברתיים ורגשיים שיבליטו אותו מבעד לגברים אחרים, הוא צריך לדעת לחזר אבל לא לשדר נואשות, לא להיות פסיבי אבל לא להשתלט בגסות, הוא צריך לשדר הישגיות.
הוא גם צריך להתאמץ על זה כשהוא כבר בזוגיות כי האישה יכולה להתגרש ולא ינדו אותה מקהילה.

וזה מרגיש להם מתיש, ולא הוגן. והם מסתכלים על הזוגיות של האבא והסבא שלהם, ורואים שאמא שלהם והסבתא הסתפקו במועט ביחס לנשים היום, ולא מיהרו להתגרש או אפילו להציב יותר מדי גבולות כי הפמיניזם לא התפתח אז כמו היום.
ומן הסתם שאותו אבא שנהנה מאישה על סף או ממש עקרת בית, שסופגת מכילה ומוותרת הרבה יותר מנשים כיום, בזמן שהוא כמו בכל הקלישאות אפילו לא יודע באיזה כיתה הילד, לא בדיוק חינך את הבן שלו לפתח כישורים שנדרשים להצלחה עם נשים כיום.

ואותם גברים מאמינים בהתחלה שגם להם זה ילך באותה קלות.
הם מאמינים שרק תגיד/תכתוב איזו אישה אתה רוצה וכבר מישהי תנדב את עצמך אליך כאילו גם היום נשים לחוצות להשיג גבר בכל מחיר ולא עשו סיווץ' ללחפש מישהו שיצטרף אליהן לחיים במקום.
הם לא מבינים (וגם נעלבים לשמוע) שנשים היום כבר לא צריכות גברים, לא תלויות בהם. נשים רוצות גברים, או ליתר דיוק גבר ספציפי שמתאים להן.

ויש גברים שמתאכזבים מזה.
וגם אין מישהו שיסביר להם מה צריך לעשות, זה עדיין נחשב "לא גברי" להתייעץ על ענייני רגש ואיך לפתח אותו.
גברים אחרים מנסים לנחש וכמובן להביא עצות תכליתיות מדי בסגנון אומנות הפיתוי שלא באמת עובדות.
ונשים לא בדיוק ישבו לחנך גבר זר איך להתנהג איתן- עבר העידן הזה, הן מדפדפות הלאה למי שלא צריך לתקן כדי שתהיה לכם זוגיות.

ואז, כשהם מתקשים להתמודד עם האכזבה שכבר לא מספיק פשוט לבוא כמו שהם ולעשות את המינימום המוכר, אז האינטרנט מהווה מפלט.
ושם ה- echo chamber של התסכול מהווה קרקע פוריה לקיצוניות, ולכן חלקם מפתחים כל מיני תיאוריות אינסליות ו- red pill וכל השטויות האלו סביב "נשים פשוט שטחיות/מתישות/רעות" ורואים בכל דחייה נוספת חיזוק לתיאוריה הזו, במקום פשוט להבין שזמנים השתנו, ועכשיו גם הם צריכים להשקיע- ולא רק הנשים צריכות להיראות הכי טוב שהן יכולות ולפתח כישורים רגשיים שמכילים ומפענחים את בן הזוג, היום כגברים גם הם צריכים.
והאמת שאפילו יותר ביחס לנשים, כי נשים הן בצד המחוזר, והיום יש להן יותר בחירה מאי פעם.