| Abey(נשלטת) |
לפני 18 שנים •
24 ביולי 2005
יום לימודים
הפעם עשיתי את זה כמו שצריך, מייד אחרי שנכנסתי לדירה ובלי לשכוח. עוד לפני שנעלתי את הדלת התפשטתי מהר-מהר, הורדתי את השמלה והחזייה ונשארתי רק בנעליים, למקרה שהוא כבר בבית. נעליים זה בסדר, בעיקר בחורף. הוא חושב, ואני מסכימה, שנעלי בית נראות טיפשיות כשלא לובשים אותן עם חלוק או פיז'מה.
הדבר הבא שעשיתי, אחרי ששמתי את הבגדים בסל הכביסה, היה לעבור על כל החדרים ולבדוק אם הוא באמת לא בבית. זה לקח לי כמה דקות כי הוא לא אוהב שאני צועקת מחדר לחדר אז הייתי צריכה לדפוק על כל הדלתות הסגורות, בהתחלה בשקט כדי לא להפריע לו אם הוא שם ואז קצת יותר חזק ואז לפתוח. כשראיתי שהוא לא בבית הלכתי למטבח והוצאתי מהמקרר ארבע עגבניות וחבילת נענע ועוד כל מיני דברים , כדי להכין סלט שנאכל יחד עם ארוחת הצהריים. הנענע כבר התחילה לנבול קצת כך שנאלצתי לחתוך את הקצוות, אבל העגבניות היו קטנות וקשות ומבריקות ואדומות מאוד. חתכתי אותן הכי דק שיכולתי וכנראה שהשתדלתי יותר מדי כי הסכין פגעה לי באצבע וקצת דם טפטף על השיש לפני שהספקתי לזוז. ניגבתי אותו במפית נייר ואחר כך סיימתי לחתוך את הסלט. חשוב שהשיש יהיה נקי כשאני מסיימת, בלי אריזות פתוחות שמפוזרות עליו ובטח שבלי כתמים. הוא אומר שזה עניין של הפנמת הרגלים, שאם אני אתחיל לוותר לעצמי בדברים קטנים כמו לנקות את השיש זה לא ייראה נורא כל כך לוותר גם על הדברים הקצת יותר גדולים, ואחרי כמה זמן דברים גדולים עוד יותר, ובסוף אני אשכח כל מה שהוא לימד אותי. אני לא רוצה לשכוח כי אלה דברים חשובים, כמו הרהיטים שבהם מותר לי להשתמש ואלה שלא ומה אני צריכה לעשות כשהוא עסוק ואני רוצה לבקש משהו ואיך להתאפק כשאני מאוד-מאוד צריכה לשירותים ואסור לי ואיך להיות שקטה-שקטה כמו פסל אפילו שעובר המון זמן. אז אני תמיד מנקה את השיש כשאני מסיימת. ידעתי שהוא יבוא עוד כמה דקות לכן שמתי מים בקומקום, ולקחתי ספל וכפית וצנצנות קפה וסוכר והתחלתי למדוד את הכמויות. אני לא תמיד מצליחה לעשות את זה נכון לכן החלטתי שכדאי להתחיל מוקדם, למקרה שייקח לי הרבה זמן. בהתחלה שמתי שתי כפיות גדושות של קפה וכפית אחת שטוחה של סוכר אבל זה נראה לי קצת מריר מדי, אז הוספתי עוד כפית חסרה של סוכר, כדי שייצא כאילו שמתי כפית גדושה אחת. הסתכלתי קצת על התערובת והצבע נראה לי מוזר, וחוץ מזה החלטתי שכפית שטוחה ועוד כפית חסרה זה לא כפית גדושה אלא יותר, אז שפכתי הכול לפח והתחלתי שוב. הפעם שמתי שתיים וחצי כפיות קפה וכפית גדושה של סוכר אבל עכשיו נראה לי שיש יותר מדי קפה ועדיף להישאר עם שתי כפיות, ומכיוון שהוא כבר התערבב עם הסוכר נאלצתי לזרוק את הכול שוב. בסוף זרקתי עוד פעמיים לפני שזה נראה לי בסדר והמים כבר רתחו והתקררו קצת, ואני החלטתי שאשאיר את הספל ככה ואלך להתקלח וארתיח את המים כשהוא יבוא כי זה ממילא נורא קצר ואת החלק הקשה כבר עברתי. במקלחת לא נפתחו לי המים החמים ואני כבר הייתי לחוצה ונפלטה לי קללה וגם מן מכת אגרוף חלשה כזאת, לא רצינית, על האריחים של הקיר. בסוף הם כן נפתחו ואני הצטערתי שקיללתי כי הוא תמיד אמר שחשוב שאלמד איפוק, חשוב הרבה יותר מאשר איך להכין קפה בדיוק כמו שהוא אוהב. לו עצמו אין שום בעיה עם איפוק. למשל, לפעמים הוא מתאפק מלכעוס עליי גם כשאני ממש רעה. כמו בפעם ההיא שהוא העמיד כוס קפה על הגב שלי והיא הייתה קצת חמה, אבל בטח לא מספיק חמה כדי שתצדיק שטות כזאת כמו שעשיתי, ואני קערתי את הגב בבהלה וכל הקפה נשפך על השטיח ועל הגב שלי ועל השיער, והתפצל על העורף לשני נהרות קטנים. אז נכון שבהתחלה הוא דחף את הפנים שלי אל תוך הכתם ואמר לי להישאר ככה והלך, והקפה התקשה על העור שלי כמו שכבה של בוץ חום שביר, ובסוף גם בכיתי כמו ילדה קטנה... אבל אחרי שהוא חזר הוא הרים אותי על הידיים ולקח אותי לאמבטיה ושטף חזק ובעדינות עד שלא נשאר שום סימן של קפה, בדיוק כאילו שזה אף פעם לא קרה. אחרי זה הוא לקח אותי למיטה ונתן לי לשתות כוס גדולה של מים קרים ונשכב לידי וליטף לי בקצות האצבעות את הצוואר עד שנרדמתי, ולא נראה כועס בכלל. אחרי שסיימתי להתקלח לקחתי מגבת גדולה ויצאתי מחדר האמבטיה להתנגב בסלון, כי אני לא אוהבת את האוויר החם והמהביל שיש באמבטיה אפילו אחרי מקלחת קצרה. וככה, בלי לשים לב למה שאני עושה, כרכתי את המגבת סביבי וזה היה בדיוק הרגע שבו הוא נכנס. לקח לי כמה שניות להבין מה לא בסדר ואז הפלתי את המגבת שכיסתה אותי מהר-מהר ועשיתי צעד קטן אליו ומלמלתי סליחה. בטח נראיתי מבוהלת כי הוא אמר "זה בסדר" ודווקא נראה מרוצה מאוד מאיך שהפלתי את המגבת מהר. שאלתו אותו אם המבט המרוצה זה כי אני לומדת והוא אמר כן, וליטף אותי קצת על הראש והלך לסלון, איפה שהקפה שלו עדיין לא היה מוכן. |
|
|
דנדיליון(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
24 ביולי 2005
יפה ושונה. תמשיכי
 .
אה כן, שלום לך. |
|
|
nephele(אחרת)
|
לפני 18 שנים •
24 ביולי 2005
אהבתי
יפה לך. וברוכה הבאה. נפילי. |
|
|
מישלי
|
לפני 18 שנים •
24 ביולי 2005
יש לי שתי תגובות...
בראש ובראשונה - זה חמוד מאוד, כתוב אמיתי ומאפשר לדמיין את זה בקלות.
מה שמביא אותי לתגובה השניה - כשקראתי את זה, משום מה לא יכולתי להמנע מלדמיין ילדה בת 12 שמספרת את זה... לא יודעת למה, משהו בצורת הכתיבה קצת אינפנטילי (ילדי... לא ילדותי) מקווה שאני מספיק ברורה. |
|
|
שרוניתלי(האה)
|
לפני 18 שנים •
24 ביולי 2005
יום לימודים.......ארוך.
מרגישה כמוך, מישלי.
קודם כל, גם אני אהבתי את התום שובה הלב שבו נכתב הקטע העדין הזה. מעבר לזה, משהו בכתיבה הזכיר לי אפילו את הספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", שבו מספר נער אוטיסט ברמה גבוהה, על חייו, תוך התנהלות של סיפור עלילה שעבר. זהו לא רק חינוך ולימוד, אלא מין אטימות וחוסר יכולת לבצע אלא על פי הוראות מדוייקות. נשמח להמשך...מעניין. |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
24 ביולי 2005
זה באמת נשמע אמין מאוד
ונשמע כמו יחסי אב- ילדה ולא בני זוג... שליטה מנטאלית במיטבה. |
|
|
שנף(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
25 ביולי 2005
שליטה מנטאלית במיטבה ?
לי זה היה נקרא כמו ילד מפוחד, שרק מחכה איפה יתפסו אותו כשהוא עשה משהו לא בסדר, בלי לדעת שזה לא בסדר.
משהו פבלובי כזה, חסר חשיבה. ואני האחרונה שתצא נגד שליטה מנטאלית.. אבל כתוב שונה ומעניין
ברוכה הבאה. |
|
|
ס ו ר ר ת(נשלטת){tav8}
|
לפני 18 שנים •
25 ביולי 2005
יום לימודים ארוך
אהבתי (מאוד) את הכתיבה.
|
|
|
Tיפוס(שולט)
|
לפני 18 שנים •
25 ביולי 2005
ברוכה הבאה ABEY
כתיבה מאוד מיוחדת, יכולת אבחנה בדקויות, זה באמת נראה כאילו נכתב מנקודת ראות של ילדה , אבל ניתן לראות את ההבלחות של האשה. רמת הקשר בין שניהם בסיפור מדהימה בעומק ובשלמות שלה. תודה. |
|
|
|
מיתוסית(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
25 ביולי 2005
Re: שליטה מנטאלית במיטבה ? שנף כתב/ה: לי זה היה נקרא כמו ילד מפוחד, שרק מחכה איפה יתפסו אותו כשהוא עשה משהו לא בסדר, בלי לדעת שזה לא בסדר.
משהו פבלובי כזה, חסר חשיבה. ואני האחרונה שתצא נגד שליטה מנטאלית.. אבל כתוב שונה ומעניין
ברוכה הבאה. השליטה המנטאלית הצליחה- עובדה שהיא הגיעה לרמה כזאת של פחד ורצון לרצות אותו. זה עדיין לא אומר שאני מסכימה עם הדרך או עם התוצאה... |
|
|