צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

זה המקום הטבעי לשתף

אאוס{{}}
לפני 18 שנים • 7 באוג׳ 2005

זה המקום הטבעי לשתף

אאוס{{}} • 7 באוג׳ 2005
כי יש בי רצון לעשות את זה.

לא ארוך מדי, לא מפורט.
הרבה פנטזיות כבר שנים, מתרוצצת פה וכבר מכירה את הנפשות הפועלות.
אני יודעת, זה לא יפה להציץ בלי לומר שלום - אבל לא כל כך היה לי מה לומר עד שפגשתי אותו.
לא חשבתי שאעשה משהו בנוגע לפנטזיות האלה עד שפגשתי אותו.

הכל לגמרי במקרה, במסגרת ונילית לגמרי, והוא מפזר רמזים שלגמרי במקרה אני קלטתי - כי בכל זאת יש לי משקפי בדס"מ על העיניים לפעמים.
מעט שיחות, יומיומיות, בא לי לנסות, כן.
מפחדת.
יומיים לפני הסשן הראשון לא מסוגלת לאכול שום דבר.
מתוחה.
נרגשת.
מפחדת.
יש בפורומים כאן כל כך הרבה אזהרות.
הוא יותר מנוסה ממני, אבל לא מומחה - ואני לא רוצה מומחה, שלידו ארגיש נבוכה. זו ההתחלה ובינתיים יש לי גבולות, הרבה דברים שעדיין לא רוצה לנסות.
יש התאמה מסוימת, רוב הדברים האלה שלא בא לי לנסות לא עושים לו את זה גם כן.
ובכל זאת... אני לא מכירה אותו כל כך הרבה זמן... קצת מפחדת.
האינסטינקטים שלי אומרים שיהיה בסדר.
נוקטת בכללי הזהירות.
קצת קשה לי להאמין לעצמי שאני סומכת עליו.

יושבים, אור נרות.
מדברים קצת.
מעודד אותי לומר לו כל מה שאני רוצה לפני.
כל שיחה איתו מעודדת אותי וגורמת לי להרגיש בטוחה ומוגנת.
"שנתחיל?"
אני מבקשת ומקבלת חיבוק לפני כן.
זהו, זה הגיע.
שמחה שזה מתחיל עם פנים כבושות בכר - עוד קצת מתביישת.

זמן לא ארוך אחר כך אני כבר מתחננת בפניו שיתן לי למצוץ לו, אומרת בטבעיות מוחלטת וכנה משפטים כמו "אני כאן רק בשביל לרצות אותך, אדוני".
חשבתי שיש לי יותר גאווה מזה, אבל מסתבר שזה רק בחוץ.
בכל ליטוף אני מתמלאת בתחושה חדשה, ועם כל מחמאה או אמירה קטנה על שהוא מרוצה ממני אני מרגישה שאני זורחת.
כשהוא אומר לי שהוא גאה בי, אני פשוט מאושרת.

אני מרגישה שהוא דואג לי, שומר עליי, מגן עליי.
"אם כואב לך חובתך להגיד לי," הוא אומר כשאנחנו מתחילים חדירות אנאליות בפעם הראשונה.
כל כמה זמן, עם כל נשימה עמוקה מהרגיל, גם אם אני לא אומרת כלום, הוא שואל אותי אם הכל בסדר. בקול אדנותי, בלי להרפות משליטתו, הוא דואג לי ואני עונה לו.
לא מפקפקת, לא מתביישת (כמעט), אפילו לא מופתעת מהטבעיות שבה הפכתי מהבחורה הדומיננטית והשתלטנית שאני בד"כ לשפחה כנועה ושמחה על כך.
הפליאה על כך תבוא אחר כך.

זה נגמר עם חיוך ענק, מרגישה שזכיתי לענג אותו וזה הכי חשוב.
בכלל לא מטריד אותי שלא גמרתי, בחיים לא נהניתי עם בחור במיטה ככה.
אני לא שם בשבילי.

תחושה מדהימה.

חיבוק.

אמר לי היום שהיה ממש גאה בי.
לא יכולה אפילו לתאר איזו תחושה נפלאה זה נתן לי.

כשאני מדברת איתו זה כל כך קל.
הוא גורם לי להרגיש כל כך בטוחה ומוגנת ושמורה ואהובה.
אין לי ספק שהוא לא יעלה בדעתו לעשות שום דבר שיגרום לי נזק.


אתמול בלילה משהו שאמרתי לו גרם לו לומר שאני ביקורתית מדי ולא סומכת עליו מספיק.
פתאום גיליתי שזה דורך על יבלות שלא ידעתי שיש בי.
פתאום נזכרת עד כמה אני לא מסוגלת לסמוך על אנשים.
כמעט מתפרקת, כמעט בוכה -
אין דבר בעולם שאני מפחדת ממנו יותר מאשר לסמוך על אנשים. אני סומכת עליו יותר מאשר על רוב האנשים שאני מכירה שנים.
ברירה אכזרית שכמעט מפרקת אותי - לאכזב אותו או לעשות את הדבר שאני הכי מפחדת ממנו בעולם.

אומרת לו שאני רוצה לדבר איתו, הוא מיד מתקשר.
שומע את ה"היי" שלי וישר שואל "מה קרה?"
שיחה ארוכה ודומעת, "די, קודם כל תירגעי, תירגעי ותספרי לי מה קרה."
מספרת, מסבירה.
אפשר לספור את האנשים שסמכתי עליהם בחיי על אפס אצבעות. אל תדרוש ממני לסמוך עליך ב100%, אני לא יודעת אם אני יכולה...
הקול שלו מלטף, הוא בצפון הרחוק.
מרגיע אותי, "זה בסדר, האדון שלך אוהב אותך ודואג לך, אני לא רוצה שתתפרקי ככה. את רוצה להוריד הילוך?"
לא יודעת, רק אל תבקש ממני לסמוך עליך כל כך וכל כך מהר. אני לא יודעת אם אני יכולה. אני מפחדת מזה כל כך.
לא דורש, "זה בסדר, הכל יהיה בסדר, אל תדאגי -
את רוצה שנפסיק?"
חושבת.
"לא."



רואה את כל סיפורי הזוועות ששוטחים כאן בפורומים.
יש לי יותר מזל משכל, בחיי.
עדיין מפתיע אותי כמה אני רוצה רק לרצות אותו,
כמה זה טבעי עבורי.
ואז אני הולכת לעבודה יומיים אחרי ורודה בבוס שלי.
שום דבר לא השתנה, והכל השתנה.


איך מוסיפים קולר לשם פה?...
שרוניתלי(האה)
לפני 18 שנים • 10 באוג׳ 2005

הביטחון שבחוסר הביטחון..

שרוניתלי(האה) • 10 באוג׳ 2005
קודם כל להגיד לך, שכתבת ממש יפה.
הוצאת דברים שעוברות (לפחות בשם עצמי)-
גם אחרות שעדיין לא בטוחות אם זה המקום,
או שעברו בתחילת דרכן.
יש משהו בדואליות הזאת, שטוב היה לך בעולם
הוונילי ואת בודקת איך תרגישי כאן, למרות שיש
האומרים כי מי ששייכת לכאן, יודעת זאת אל נכון,
שאין בה היסוס, אז לא- מותר להסס ומותר לנסות.
ומותר גם לנדוד בין העולמות.
החיוך שלך, המשתקף כאן, שווה הכל.
כן, ונפלא שמצאת לך בדיוק את המתאים - לנסות,
לתהות וללכת עימו בדרך. הצורה בה הוא מגיב
לחששותייך ומקבל אותך - עושה את ההבדל .
מאחלת לך שתמשיכי להיות זהירה אך תלמדי גם לסמוך!
והחיוך- שרק ילך ויתרחב. icon_razz.gif
(והקולר- בוודאי תלמדי מן המומחים כאן).
זרה מוכרת
לפני 18 שנים • 10 באוג׳ 2005
זרה מוכרת • 10 באוג׳ 2005
כל כך כייף לקרוא גם התנסויות חיוביות שמשאירות בפנים טעם של עוד.

שמחה בשבילך
ומאחלת לכם עוד הרבה הנאה משותפת.


זרונת


(לגבי הקולר - היכנסי לפרטי זהות שלך, לחצי על "שינוי" ושם בהמשך הפרטים...רשום - קולר. מלאי את השם אותו את מבקשת להוסיף. ואשרי את העריכה. והרי לך קולר.)

בהצלחה
nerissa​(אחרת)
לפני 18 שנים • 10 באוג׳ 2005
nerissa​(אחרת) • 10 באוג׳ 2005
תודה על השיתוף, אאוס.
העלת לי נשכחות icon_smile.gif
בל{SK}
לפני 18 שנים • 10 באוג׳ 2005

נשמע

בל{SK} • 10 באוג׳ 2005
כל כך יפה ונכון וטבעי.

שמחה ששיתפת, שמחה בשבילך.
תסמכי על האינסטיקטים והחוכמה שלך.
את לומדת לסמוך עליו, עם הניסיונות.
תהני מזה, יש רק התחלה אחת.
נוריתE
לפני 18 שנים • 10 באוג׳ 2005
נוריתE • 10 באוג׳ 2005
אין פה הרבה "סיפורי זוועות " חומד
אולי דברים שמפחידים אותך לפעמים כי את לא רגילה ואולי לא מכירה או מבינה, עדיין
אולי חלק, הזהרות
והזהרות תמיד צריכות להיות כדי שאנשים ילמדו מלקח של אחרים.

אבל מה שאת תארת ,זה דבר טוב ונכון וככה צריך להיות
כי דום לפני הכל חייב להיות בנאדם מה שאני תמיד מכנה נשמה
וטוב לקרא אותך ושרק יהיה לך טוב.