מבחן... הכרחי? או מיותר?

מבחן... הכרחי? או מיותר?

שיקי​(נשלט) • 29 ביולי 2003

כל הזמן מדברים כאן על יחסי שליטה, יש המון כיוונים, המון מחשבות בנושא, והמון דעות.

הצלחתי להבחין, כי מתרחשות כאן באויר מספר מערכות יחסים – טוטאליות – או הכי קרוב למשמעות "טוטאליות".

ושאלתי היא - האם לדעתכם הכרחי להעמיד את העבד/השפחה בניסיון?

כוונתי היא – לתת לו/ה להבין שהפעם אין גבולות – הפעם הדבר הכי הכי הזוי עומד לקרות – ולראות מה תהיה תגובתו/ה...

ולפי תגובתו לשפוט אותו/ה – אם ילך עד הסוף – עמד במבחן – אם לא – נכשל...

למעשה – אני סבור כי הבסיס ליחסי שליטה היא אמונה עיוורת כמעט ברצונות ובתבונה של הדומית - לה אנו שייכים.

אמונה זו היא ביטוי לביטחון – אותו אנו חשים כלפיה, תחושה פנימית המצויה בנו (מי שחווה אותה לא יכול לטעות בה).

והרי מחד דרך המבחן – תוכל הדומית להיות בטוחה באמת ובתמים שהסאב שלה – אכן מאמין בה באופן הטוטאלי ביותר – ואגב – גם עבור הסאב זוהי תחושה עילאית – מעין אישור שהוא הגיע לרמת שליטה ושייכות גבוהה ביותר.

מאידך, קיים סיכוי שאותו סאב ייכשל במבחן – ומה אז? האם אינו ראוי? והרי נכתבו מאמרים שלמים על מילות ביטחון וקוים אדומים - האם כל מי שהשתמש בהם נכשל במבחן?

ויש שבכלל יגידו – אנחנו בכלל לא צריכים את ה"מבחן" הזה – אנחנו בטוחים בעצמנו (גם הדומית וגם הסאב) – אבל בתוך תוכם ישאלו את עצמם – האמנם? והרי בני האדם תמיד חיפשו הוכחה מוחשית ולא תחושה ערטילאית.

מה דעתכם בעניין הזה? קצת מורכב אני מודה – אבל מעניין.

את דעתי בעניין (ויש כזו) אשמור לאח"כ – כי מעניין אותי לשמוע דעות של אחרים – בלי שום השפעה חיצונית.

אז מה דעתכם?

שיקי { L }

Re: מבחן... הכרחי? או מיותר?

amy_​(נשלטת) • 29 ביולי 2003

שיקי- שאלות קשות וחכמות אתה שואל. לא סתם אתה עורך דין . אני אנסה לענות.
אני חושבת שאמון עיוור מהסוג שאתה מתאר הוא פונקציה של מספר דברים. אחד הוא אישיות הסאב. עד כמה הסאב הוא אדם שמסוגל להאמין ולהתמסר בקלות, בהתחשב בתכונות האופי שלו ובנסיונות העבר שלו. השני הוא הדומית- עד כמה היא "ראוייה". עד כמה אמנם ניתן לסמוך עליה בצורה כמעט עיוורת, עד כמה היא אחראית ומיומנת, מנטלית ושכלית וכו' וכו' וכו'. גם זמן הוא פונקציה. לעיתים, כאשר לסאב קשה לבטוח (ולא תמיד זה קשור במיוחד למאפייני הדומית, אלא יותר למאפייניו הוא) אמונה "עיוורת" כזו תיקח זמן. הרבה זמן. שהרי זו בעצם לא בדיוק "אמונה עיוורת". היא עיוורת מהרגע בו החלטת שהדומית היא ראוייה, אחראית מנוסה וכו'. אחרת אנחנו אנשים עם יצר התאבדות, לא? נראה לי שכולנו מציבים דומיות ואדונים במבחנים בהתחלה, כדי לדעת שאמנם ניתן לסמוך עליהם. וכך צריך להיות לדעתי ( אופי המבחנים והדרך בה הם מתבצעים הם עניינים שניתן להתווכח עליהם כמובן).

עכשיו בנוגע למבחנים שמציבים לנו שולטים. לדעתי, אם יש מבחנים כאלו, הם צריכים להיות ביחס ישיר להתפתחות ולגדילה של המערכת והנשלט בתוכה. כששולט מציב מבחן, הוא צריך לדעתי להיות די בטוח שהנשלט יוכל לעבור אותו. שהוא קיבל את כל מה שהוא צריך במערכת כדי לעבור אותו, ושהוא מסוגל לעשות זאת, גם אם זה יהיה קשה. אפשר לעשות אנלוגיה למורה. המבחן הסופי הוא על חומר שלמדת. הוא יכול להיות קשה, ויכול להיות שגם אתה תצטרך להשקיע הרבה בלימודים ושינון כדי לעבור אותו, אבל יש לך את הכלים.

זו דעתי. לקחת נשלטים ולסנן אותם בתחילת המערכת על ידי מבחנים תמיד אפשר. אבל אז מה עשית? המבחנים שאני חושבת עליהם הם במובן מסויים מבחנים גם לשולט- עד כמה טוב הוא הצליח ללמד אותנו.
וגם לנו יש עבודה לעשות כדי להצליח בהם, אבל האחריות היא לא רק עלינו.

דיברתי פעם עם מישהו שהסביר לי את ההבדל בין סאב לעבד. הוא אמר שעבד אמור לציית, תמיד. שאלתי- אבל מה אם מה שמבקשים ממנו הוא מעבר ליכולותיו (הפיזיות/ הנפשיות). הוא אמר ששולט/ת טובים לעולם לא ידרשו מהסאב דבר שהוא לא יכול לעמוד בו. אני רואה את הרעיון הזה כרעיון מאוד יפה.