רויטל
|
לפני 21 שנים •
31 ביולי 2003
להרגיש
להרגיש קטנה ומפוחדת
להרגיש זקוקה לחיבוק להרגיש שייכות וכנות לרצות לאהוב, להבין לדעת שיש צרכים לדעת שיש חולשות להתנשא, לרחף ולצפות אני יושבת לי על ענן בדרך לאין סוף ומביטה למטה אל מתחת לקירות הרוח זורקת ומעיפה אותי לשמש שבגוף שלי ומסנוורת לי את העיניים בחול ובאבק נצחי ושורף לי, ואני דומעת, והענן נוסע לו כמו ברכבת שדים, בלונה פארק של ילדים. תלכו במעגלים סביב עצמכם תחפשו לי את המחר שנעלם אתמול אקשן המסך עולה בקול תרועה שקטה המלכה מתה על לוח השח מט להרגיש קטנה ומפוחדת להרגיש זקוקה לחיבוק להרגיש שייכות וכנות לרצות לאהוב, להבין לדעת שיש צרכים לדעת שיש חולשות להתנשא, לרחף ולצפות הנסיך הולך לחפש את הנסיכה ממש כמו באגדות ואני מדליקה את הנר שכבה ברוח האינסופית שלי ורק ילדה כמו נטע זר כמו צמח בר במדבר כמו בובה על חוטים וחוט שפרם את הלב להרגיש קטנה ומפוחדת להרגיש זקוקה לחיבוק להרגיש שייכות וכנות לרצות לאהוב, להבין לדעת שיש צרכים לדעת שיש חולשות להתנשא, לרחף ולצפות |
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 21 שנים •
1 באוג׳ 2003
WOW!!!
יש המון התחבטויות בשיר שלך.. "...לדעת שיש צרכים לדעת שיש חולשות להתנשא, לרחף..." מצד אחד לא לוותר על הצרכים שלך, מצד שני, להתמסר.. ואולי לחולשות... ואז בעצם, כן לוותר... מחזיק לך אצבעות, ואני בטוח שתמצאי את עצמך, במקום שיהיה עבורך מתקן האושר. |
|
|
|
רויטל
|
לפני 21 שנים •
1 באוג׳ 2003
תודה }{
סותמת חורים ביריעת חיי
כורעת ברך, מצמצמת עין אחת, מתרכזת והיד קצת רועדת וכל תפר חודר לעור ומשם דוחפים ופה צובטים וכל הרעש הזה, אמירות ולחשושים מוחקים סימנים שהותרתי מושכים חוטים כמה עדינות ושקט צריך למשימה כל כך מורכבת צרחותיי שקטות ידיי קפוצות לאגרוף ציפורניי ננעצות בחוזקה בכף ידי המדממת עיניי נפקחות ונעצמות בעוויתות כאב דמעות שוטפות את לחיי שדים יוצאים במחול מטילים צל על מיטתי. ומראם מוכר, שולח חיוך ארסי, מתקרב כנחש. המסך יורד, רק אני והוא, סולל לו שביל אל תוך קרביי משטיח הכל תחת משקלו האדיר משאיר בדרכו שממה וחורבן אין פרחים, אין קוצים, אותך אבקש רק דממה השקיני מדבש חטאיך מהמיית חדריך החשוכים שפוך זעמך אל גופי הפקירני לתולעים חללים הפל בדרכך הזועמת אליי. אל תחוס אל תחמול שרוף ובזה קרעים בבשרי המדמם נחלים זורמים בידיי כל הצריחות, כל השוועות, לשווא נחנקים בגרוני השסוף. גרעיני אהבה צונחים רכים מחלונות גבוהים בשמיים. מרווים צמאון בדידות מדברי. נוטפים כמעיין אל חושיי. דקות קסומות של עונג. רוקמים על כנפי צלילים רחוקים חשתי בך שכרון המיית חיי חברי למגע ולסוד עיניים וידיים הותרת בי חותמך בחשיכה הסמיכה ההיא במצעים סתורים בדממה זועקת. עיניים מאיימות ומכוונות ידיים זדוניות ומלטפות שונאת ואוהבת קוטפת דמעות למענך יציר אלוהים ארור קושרת כתרים בארמונך לך. אדוני. קרב עוד פעם אחת שאדע ואזכור טעמה המר של ילדות. |
|
|
pam
|
לפני 21 שנים •
1 באוג׳ 2003
מ-ד-ה-י-ם!!!!!!
הכשרון הזה להסתכל עמוק לתוך הקרביים, בלי למצמץ. נפלא. |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 21 שנים •
1 באוג׳ 2003
פוסעת על קצות אצבעות
טיפות הדם נספגות בתוך שטיח התודעה , מתקרבת , רואה בשר ,בשר, מדמם , כן ,את אנושית , כמה כואב, על ענן ,בדרך לאינסוף , צוברת כח מעוף , כל כך שונה מהזחילה האיטית , בלילות , כשאת נוטפת דם , מספיגה את שטיח תודעתך, אף הוא נספג ברוך אנושיותך מספידה את המחר שנעלם אתמול , אך הוא אינו קיים כלל , כי האתמול חלף ואיננו עוד המחר הוא רק תכנית אנושית ואין לה קיום , מעולם לא היה וההווה הוא הרגע. הנה ,חלף ואינו עוד. |
|
|
|
רויטל
|
לפני 21 שנים •
1 באוג׳ 2003
אינפי
ההמשך שלך ממש יפה!
אהבתי 
|
|
|
DomDomina(שולט)
|
לפני 21 שנים •
1 באוג׳ 2003
ואני אהבתי הכל
מקסים ,מהלב והנשמה 
|
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 21 שנים •
1 באוג׳ 2003
רויטל ,
התחברתי, הזדהיתי...תודה לך
|
|
|