יוני
|
לפני 20 שנים •
2 באוג׳ 2003
רק על עצמי לספר ידעתי
אני יודע שזה לא קשור אבל אני חייב לפרוק את זה איפשהו[color=red]
זה מכתב שכתבתי לפני שנה ואני קורא אותו כמעט כול שבוע: [/b]צחי זה יוני ,יוני שריתקת בטירונות כי הנשק לא היה נקי יוני שגררת במסעות ועודדת בלילות שרציתי להישבר ולעזוב צחי זה יוני,יוני שתפס איתך קו לבנון ולא הבין איך אתה מתפקד ככה ובקושי ישן יוני שהביטח בהערצה איך אתה מעביר תדריכים בעל פה צחי זה יוני יוני שיצא איתך לאותו מארב מקולל יוני שהאמין שאנחנו צוות חסין ולנו לא יקרה כלום צחי זה יוני ,יוני שראה אותך נפול יוני שסחב אותך שלוש קילומטר עד לפינוי צחי זה יוני ,יוני שבהלוויה שלך עמד רחוק רחוק כי לא רציתי לאמין שקוברים אותך ואתה כבר לא איתנו צחי זה יוני ,יוני שכבר שלוש שנים לא בא לאזכרות כי אני לא יכול להסתכל לאימא שלך בעינים צחי זה יוני שמרגיש אשם שאני השתחררתי עבדתי ולמדתי ואתה נשארת לעד בן 22 צחי זה יוני יוני שמבקר את מרסל כול חודש בבית לוינשטין ואומר לו שאתה בטיול במזרח כי הרופאים אומרים שהוא לא יוכל להתמודד עם האמת צחי זה יוני ,יוני שפוגש את הצוות כול שבוע ולא מצליח לעודד אותם דניאל קטוע רגל ,מרסל עדיין בשיקום ואמיר גל ורן סובלים מסיוטים מאותו לילה לאזכרות של איתי ויניב אנחנו לא הולכים ,באים יום אחרי מסדרים קצת בוכים וחוזרים לחיים שלנו צחי זה יוני ,יוני שבלילה בחושך נזכר ורוצה לפעמים להצטרף אלייך. |
|
|
שיקי(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
2 באוג׳ 2003
ליוני,
קראתי מה שכתבת, וזה היה מצמרר, עברה לי צמרמורת בכל הגוף.
אני חושב שטוב שכתבת מה שכתבת, זה משהו שאתה לא יכול להגיד לאף אחד מהאנשים המעורבים ובכל זאת רצית לפרוק את זה - זה חשוב. אתה נושא עמך מטען כבד, אולי כבר מדיי, ואולי הגיע הזמן להרפות. זו קלישאה - "הגיע הזמן להרפות"...ואיך אפשרי בכלל להרפות? אחרי שמאבדים חבר שהיה כמו אח - חבר שנגדע כל כך צעיר - זה בלתי אפשרי. אוכל רק לנסות ולבקש ממך שתנסה לרתום את הכוחות המגיעים אליך מהסביבה, מהחברים, מהדומית שאתה שלה, תנסה לתעל אותם לכיוונים שיחזקו אותך, וכך להמשיך הלאה, ככל שניתן. אולי כך, תצליח לפחות לשכך מעט מהכאב - ואני יודע שזה כאב יותר חד ועמוק מכל כאב פיזי מוכר - ממש נכות צמיתה. שיהיה לך רק טוב. שיקי { L } |
|
|
רויטל
|
לפני 20 שנים •
2 באוג׳ 2003
לא יודעת למה אבל דמעתי
|
|
|
mr. hyde(שולט)
|
לפני 20 שנים •
2 באוג׳ 2003
בכל רגע ביום או בלילה לא משנה שעברו כבר כמה שנים
כשאני עוצם רגע עיניים אני רואה את הכל שוב, שומע שוב,והכי גרוע מריח שוב,את אבק השריפה מעורבב בדם ושרוף האחים. אומרים "זר לא יבין" זאת וזה נכון אני מדחיק ויש לי אחי, את האחים שלי נאחז בהם כמו בקרנות המזבח כשאני רואה אותנו ביחד צוחקים אז אני מאושר. מאושר. |
|
|
|
יוני
|
לפני 20 שנים •
2 באוג׳ 2003
אם רק יכולתי
אם רק יכולתי לספר לכם מה קרה שם
על השעות שהינו תקועים בעומק ולא יכלו לחלץ אותנו כול הזמן שעבר וזה לא מרפה ממני אומרים שפיגוע זה טראומה לחיים אז אנחנו היינו תקועים בתוך פיגוע במשך למעלה משעתיים חוטפים פגזים אני יודע שאין לי הרבה מה לעשות אבל שאני פורק את זה פה זה נותן לי הרגשת הקלה אם לא יודעים כמה זה עוזר לקבל את התמיכה שלכם לא משנה מה קרה וכמה נורא זה היה אתם תומכים אני אוהב אותכם |
|
|
|
convert(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
2 באוג׳ 2003
יוני,
אין לך מושג כמה ההודעה שלך השפיעה עלי. שיחררה שדים מבפנים שבדר"כ קבורים כה עמוק. לכל אחד שעבר "חוויה" דומה לשלך יש את הדרך שלו להתמודד. אני בטוח שעם הזמן תמצא את הדרך שלך. אבל חשוב שתזכור דבר אחד, וזה קשור גם לכותרת של ההודעה שלך. אינך מספר רק על עצמך יוני. לא רק על עצמך לספר ידעת. אתה מספר את סיפורם של אנשים רבים. רבים מידי. להרבה מאיתנו יש את הגיהנום הפרטי שלהם, שרודף אותם בשעות הקטנות של הלילה. וכל אותם אנשים - ואני ביניהם יוני - מבינים בדיוק מה אתה חש. אני לא משלה את עצמי בכך שזה אמור לעזור לך להרגיש יותר טוב. אבל זה יכול לעזור לך להרגיש יותר "נורמלי", ככל שיש בכלל דבר כזה. תהיה חזק יוני. אתה לא לבד. |
|
|
המלכה לירז(שולטת){כ}
|
לפני 20 שנים •
2 באוג׳ 2003
יוני היקר
מה שכתבת מאוד נוגע ללב, עצוב ומצמרר. בכל אחד יש כוחות פנימיים שהוא אפילו לא מודע להם, ואשר, בזמני משבר וקושי, מסייעים להתגבר ולהמשיך הלאה... שמחה ששיתפת, גם לזה נדרש אומץ. הרבה הרבה אהבה וכח מאיתנו.
|
|
|
יעל34(נשלטת){ג}
|
לפני 20 שנים •
2 באוג׳ 2003
לצערי כל מה שאני יכולה לתת לך מפה זה חיבוק.
חיבוק וירטואלי... לך ולכל השאר שמרגישים כמוך. גרמת לי לבכות
|
|
|
|
יוני
|
לפני 20 שנים •
4 באוג׳ 2003
אתם לא מבינים באמת אני חושב שאתם מנסים אבל לא מבינים
כי גם אחרי שעברתי את עזה והכדורים עברו לי ולחיילים שלי סנטימטרים מהאוזן לבנון הייתה ונשארה מפחידה הרבה יותרשם כול שיח היה מטען כול בור הייתה עמדת ירי נלחמנו שם מול הלא נודע לא ראינו אותם יורים ויותר גרוע לא ראינו אותם נפצעים ונופלים החיזבלאאה הם משהו נסתר ומבהיל. הפלשתניים הם כלום הם אויב שאתה יכול להסתכל לו בעיניים וכשהוא נפגע הוא נופל לפעמים אתה מכיר אותו מהבלאגן שהוא עשה לפני שבוע או מתיקיי המבוקשים ובכול מצב בשטחים יש לנו עליינות בלבנון זה היה נוחת עליינו בלי התרעה ואין לך שליטה נתקלנו ,טילים מצפון ,נפילות על סוגוד ולרגע אחד לא הרגשנו שידיינו על העליונה לא נלחמנו התגוננו אפילו לתוך עמדות השמירה הממוגנות חטפנו טילי נ.ט איבדנו כול כך הרבה חיילים וחברים מעולם לא היינו יותר חשופים ופגיעים מאשר הימים האלה בסוג'ד |
|
|
נוי
|
לפני 20 שנים •
4 באוג׳ 2003
יוני
גם אני חוויתי טראומה דומה. אני הייתי בפיגוע, בחיפה. המון הרוגים, זה מצמרר, אוכל אותך מבפנים, אני חולמת על זה בלילות, אני יודעת שקשה לך, לא מתיימרת להשוות את שעברתי לחוויות שלך, רק חשוב תמיד שתיזכור. נשארנו בחיים, כך רצה הגורל. צריך להגיד תודה, תודה ושוב תודה. אני איתך , נוי |
|
|