vince(נשלט)
|
לפני 18 שנים •
28 באוג׳ 2006
סיפור - לכבוד האחת והיחידה.
הישיבה הסתיימה...עבודה אינטנסיבית של חצי שנה ירדה לטמיון וכולנו ידענו את זה...החברה בעלת התקציב הגדול בארץ לא תיוצג על ידי המשרד...והמשמעות של הפעולה הזו לבד גרמה לי לתחושה חריפה של דאגה לעתיד...וזה עוד לפני שהבונוס השנתי שהורגלנו אליו נראה רחוק יותר מאי פעם...
השעון העתיק בחדר הישיבות מראה חצות...אפרת וטלי, עורכות הדין הצעירות שעבדו תחתיי בתיק הזה ישבו בדממה ותלו בי מבטים מחכים למוצא פי... "תראו בנות..." התחלתי "עברנו תקופה קשה...שהגיעה לסיומה הערב לא כפי שציפינו..." "לפני שאתה ממשיך..." קטעה אותי אפרת בהחלטיות..."אני רוצה להגיד מספר דברים..." הייתי עייף, וקולה התקיף משהו של אפרת סימן לי שכנראה יש לה משהו חשוב לאמר...אחרי הכל היה חשוב לשמוע גם חברים אחרים בצוות.. "בבקשה אפרת.." "תודה – אני רוצה להגיד מספר דברים...אני וטלי קרענו את התחת בשבילך ועבדנו 24/7 על התיק המסריח הזה רק כדי שאתה תבוא ותחרבן לנו אותו?" הבטתי בה בהלם...איך המושתנת הזה מעיזה להגיד דבר כזה ועוד בפורום כזה ליד טלי...אני עוד אדאג לפיטורין שלה...חשבתי... אבל המילים נעתקו...והמשכתי להתבונן בה...בזווית העין הבחנתי שגם טלי לא מבינה את המתקפה הזו שנפתחה עליי... אפרת התרוממה מכיסאה..."אתה חתיכת אפס!...אין לך מושג איזה נזק עשית...מהתחלה ידעתי שיש לנו עסק עם סמרטוט מפונק שרק דואג לתחת שלו..." אפרת החלה לצעוד לכיווני...קול נעלי העקב שלה על רצפת הפקרט גרמו לי אי נוחות והתחלתי לזוז בכיסאי...בעודי מנסה לשמור על קור רוח וארשת פנים עניינית הרגשתי אגלי זיעה עוטפים את גופי..." אפרת רכנה לעברי ולחשה לי באוזן "אתה אפס...את יודע את זה נכון?"... לעזאזל אמרתי לעצמי אני אראה לזונה החוצפנית הזו...ובדיוק שעמדתי להתפרץ עליה בעצבים...כל מה שהצלחתי להוציא מהפה הוא "ככככןןן.." מגומגם... האוויר בחדר נעמד...איך לכל הרוחות יצא לי דבר כזה מהפה... הפנתי את מבטי לעבר טלי שישבה לצידי וקלטתי את מבטה המשתהה...כאשר נחתה עליי סטירה מצלצלת..."ידעתי!!" אמרה אפרת...תפסה את שערי ומשכה את ראשי אחורה..."אני רוצה שתגיד את זה עוד פעם כדי שגם טלי תשמע שאתה אפס"... ניסיתי להתעשת...אבל לא מצאתי שום כח בתוכי שהיה יכול להתנגד...ומיד הרגשתי עוד סטירה..."שתינו מחכות שתגיד את זה כבר" "אני אפס" מלמלתי בשקט... "יותר חזק" הטיחה בי אפרת... "אני אפס" אמרתי... "חתיכת זבל...לא יכולת להגיד את זה לפני שנכנסו לפרוייקט הזה...אתה צריך לסבול על כל העבודה הקשה שעשינו עבורך...נכון טלי?" טלי שעד עכשו ניסתה לעכל מה בדיוק קורה אמרה "אני מניחה שכן..?" "ברור" הטיחה בה אפרת "הוא הולך לסבול!!" |
|
|
Queencie(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
28 באוג׳ 2006
התחלה מבטיחה...
מחכה להמשך 
|
|
|