הבלוג - למה ?

הבלוג - למה ?

jem's • 10 באפר׳ 2007

אז אתחיל מהסוף לי אין בלוג וגם אין אני קורא בלוגים
לא מוצא כל טעם או רצון לקרא או לכתוב בלוגים
אבל ניראה לי שלרובנו יש בלוג
ואני רוצה להעלות שאלה
מה זה אומר על אדם שיש לו בלוג?
מה הוא בכלל בא לשרת ?
למה שאדם מין הישוב יפרוס את כל רגשיות או חלק מהן לציבור הרחב?
כי הרי למיטב ידעתי אין כל חסימה או סינון בכניסה לבלוג
ואם אדם בוחר לשתף מדוע ככה?
לעייני הכל ?
כי הרי אנונימיות אין כאן
רובנו מכירים אחד את השניה או השני
אולי זה צורך לחלוק? או אולי תרופה לבדידות .?

אשמח לפתוח בדיון בנושא הנ"ל

(אין טיפה של ציניות בדברי)

ממי​(לא בעסק) • 10 באפר׳ 2007

תמיד יהיו בלוגים משתלחים
טבעו של עולם
אנשים מוכשרים - כותבים מעניין
אנשים קטנים - כותבים על אחרים

לא לקחת ללב

טוהר0​(נשלטת) • 10 באפר׳ 2007

צורך לחלוק, תרופה לבדידות, רצון להתבטא... יכולות להיות מליון סיבות.
אישית- חושבת שהרווח יוצא בהפסד, כיוון שאנשים פה מכירים אחד את השני, ולו וירטואלית. לא רואה סיבה לחלוק את המקומות הכי פגיעים שלי עם כלל העולם.

Queencie​(שולטת) • 10 באפר׳ 2007

כי כולנו בסופו של דבר "זונות צומי"....
הבלוג הוא כתיבה שחושפת דברים מתוכך ו/או עליך,
בידיעה שמי שמתעניין במה שאתה כותב (או מתעניין בך) -
יקרא ואולי יגיב, ובכל מקרה ילמד על דברים שחווית או חשבת.
בניגוד לפוסטים שמיועדים לחלוק רעיון בדיון פתוח
הבלוג נכתב יותר בצורה של מונולוג.
משהו בסגנון "אני את שלי אמרתי"...
זה יכול להיות מאוד אישי, או ענייני, או בכלל מדומיין....
אבל הוא נועד להקרא!
ולמה?
אפשר להתחיל לקרוא לעיל, בתחילת התגובה .....
..... שם השורה התחתונה

האמפרי • 10 באפר׳ 2007

גם כמו שקווינסי אמרה: כולנו זונות צומי.
גם כי כל העולם במה וכו'.
גם כי זאת גרפומניה.
גם כי זאת התמכרות.
גם כי זה לפעמים בשל העדר חיים.
גם כי זה כייף לערוך רשימות מכלת כמו זאת להלן.
גם כי אני קולט כמה המשפטים שאני כותב נשמעים רע תחבירית או שרק נדמה לי.
גם כי אם אין אני לי - בלוגי לי.
גם כי מה כפת לי להגיד לך גם היום מזל טוב ויומולדת שמח, עומריקו.
גם כי אין לנו ארץ אחרת (וחבל).
גם כי מכל ה"גמים" שאני כותב אני מוצא את עצמי מסנן "ינתיפרזי" באגביות.
גם כי הנה לך דוגמא למה עשוי להכתב בבלוג ובא לציון גואל.

צום קל.

jem's • 10 באפר׳ 2007

אני מבין שכניראה אנשים או כמו שקווינסי אמרה כולנו זונות של צומי
אבל עדיין
כאשר אדם חושפ את מה שהוא חושפ
הוא בעצם מויצא את הזבל החוצה
ולא בצורה בטוה לפעמים , ואני שואל למה?
למה על אדם להפתח ככה ועוד בפני אנשים שלא כולם אוהבים אותו ?
אומנם חלקם אוהבים או שותפים לרגשות שלו
אבל עדיין חלקם לא?
יש כאן יצר הרסני לא ברור?
כי אם אני חושפ את כל מה שעל ליבי לעולם ברור לי שיש אנשים שיתנו לזה משקל וישתמשו בזה כנגדי
זה הרי טבע האדם .
למה לא לחלוק עם חברים ?
למה לא לשתף אנשים קרובים שבאמת אכפת להם ממך ??
אולי האנונימיות (האידיאלית ) עושה את זה?
אבל שוב כאן אין אנונימיות

ועוד שאלה
כמה חשוב לנו שמה שאנחנו כותבים נקרא? כמה חשוב לנו לקבל יחס על מה שנכבת ?
אולי זאת בכלל דרך לסגור חשבונות? ואם לא קוראים את זה מה התועלת שיוצאת מזה?

לשאלתך, עומריקו

Madame T​(שולטת) • 10 באפר׳ 2007

קודמי כבר ציינו את מרבית הדברים (האמפרי אני עדין מנסה לעכל את ה'רשימה' שלך....).
אבל כללית אומר שכנראה כתיבת הבלוג עונה על צורך מסויים, אישי של כל אחד כאשר כל אחד מפרש את זה בדרכו שלו וברמת החשיפה שהוא רוצה או מוכן לחשוף.
יש כאן שיתוף אחרים בחוויות, תגובות שאתה נהנה לקבל מחברים, ידידים וכו' וגם מאנשים שאתה פחות מכיר לפעמים. זה מין יומן אישי כזה קודם כל לעצמך.
הדבר שלי אישית מפריע, אם כבר העלית את הנושא, הוא שלפעמים יש לי תחושה שאנשים סבורים שיש איזה 'כללים' מה 'מותר' ומה 'אסור' לכתוב בבלוג (אני לא מתכוונת למקרה שפוגעים במישהו אחר במזיד או עושים אאוטינג בדרך זו או אחרת, שזה ודאי לא מקובל). זו נחלתו האישית הקטנה של כל אחד מאיתנו כאן בכלוב ואם מישהו מעלה דברים שלא נראים לך בסגנונם או לא מדברים אליך, אפשר פשוט לדלג ולעבור הלאה... אין הרי שלט בכניסה לבלוג כלשהו: "חובה לקרוא". לפעמים אני רואה דברי ביקורת או לגלוג בבלוגים מסוימים על בלוגים אחרים וזה די צורם לי. אבל זו אני... וכל אחד כמובן רשאי להגיב ולהתייחס כראות עיניו.

אתה צריך להפריד

cai • 10 באפר׳ 2007

בלוגים הם תופעה. תופעה כלל עולמית, והרבה מאוד אנשים מחזיקים בלוג. יש כאלה שמחזיקים שניים, ואפילו כאלה שמחזיקים רשת בלוגים, אחד עבור כל צד אישיותי.
מה יש בבלוג? בבלוג יש חשיפה עצמית שהיא בגדר "על הזין שלי". עם חברים בדר"כ אי אפשר לדבר ככה על דברים מסויימים. מהנסיון שלי, העניין הוא שחרור ושיתוף ולאו דווקא לחפש עצות. בשביל עצות באמת כדאי לדבר עם אנשים שאתה מכיר, שהם מכירים אותך, ואין להם שיקולים זרים.
עם זאת, כל בלוגר יוצר לעצמו עם הזמן קבוצת אנשים שהוא קורא והוא עוקב אחרי מה שקורה עם החיים שלהם, ויוצר לעצמו חברה חדשה. חברה מקבילה או נוספת לסביבה הטבעית שלו, ומורכבת מאנשים שהוא הראה להם בדיוק את מה שהוא תכנן, ולא מעבר. השיפוטיות בחברה כזאת פחותה בהרבה.

זה דווקא נראה לי סביר לחלוטין, בלי קשר לצומי. תחשוב איזה יופי זה "להראות את עצמך לעולם" כשאתה מראה בדיוק את מה שאתה מעוניין בו, לא פחות ולא יותר. זה הרי משהו שהוא בלתי אפשרי בכל חברה אחרת (וחברה וירטואלית היא חברה לכל דבר, לטעמי).

אז מה קורה בכלוב? בכלוב אנשים קצת מכירים אחד את השני (חוץ מכמה די אנונימיים, כמוני) והבלוג שלהם חושף המון דברים על הסצנה, על מה הם חושבים על ההוא ועל הזה, ושיש איזה "דום מסוכן" ואיזו "מלכה נצלנית" ובכלל מה דעתם על דומים חסרי בטחון ומלכות עניות. ובדיוק זה מוכיח לך שחברה וירטואלית היא חברה כמו כל חברה אחרת. שמדברים פה, מלכלכים שם, חייבים להביע דעה אישית באיזה נושא שקשור למישהו אחד ואתה יודע עוד כמה פרטים. פשוט יש את הבמה, האנונימיות היחסית, המקלדת. לא צריך להתנהל בשמועות, אפשר פשוט להגיד.

תזכור גם שאמנם זה פתוח "לקהל הרחב", אבל רוב האנשים בכלל לא נכנסים לקרוא. כמוך. פשוט כי זה לא מספיק מעניין. וברשתות משתמשים, כשכולם כותבים כ"כ הרבה על כ"כ הרבה דברים לא מעניינים, אף אחד לא יזכור להם את זה מחר. מנסיון, ברגע שאתה יורד מרשימת ה"עודכנו לאחרונה", אתה סתם נשאר עם 5 הקוראים הקבועים שלך, אלא שאם יתנו לך דעה על משהו- אתה אפילו תקשיב להם.

jem's • 10 באפר׳ 2007

אממממ
הבנתי
אז זה בעצם ליצור את מה שאתה היית רוצה להיות ?
כי אם אני שולט בצורה מוחלטת במה אנשים קוראים או בעצם איך שהם רואים אותי
אני יוצר בפנייהם עומר ( לשם דוגמא) שאני רוצה להיות ?
כי אני מראה להם רק צדדים שאני רוצה או רואה לנכון ?

Madame T​(שולטת) • 10 באפר׳ 2007

עומריקו, גם כשאתה בחברה 'ממשית' ולא וירטואלית בין חברים קרובים יותר וקרובים פחות, אתה בוחר איזה צדדים ממך לגלות ואיזה להסתיר. מה לספר על עצמך ומה לא. כך גם בבלוג שנכתב בעולם הוירטואלי אתה בוחר להציג או לא להציג, לחשוף או לא לחשוף את מה שנראה לך.