שיעור 1: מה רואים בכלוב?

אני לא אוהב את המורה הזאת ואני לא אוהב את דפנה שהמחברות שלה תמיד נקיות ומלאות מדבקות של פיות.
בערב סיפרתי על זה לאמא והיא כעסה עלי שהלכתי לבד לשוק .

מה רואים בשוק
===========

כבר עברה שנה מאז שקברו את אבא.
אתמול בערב הביאה איתה אמא איש זר הביתה בפעם הראשונה,
אני לא אוהב כשאמא מתאפרת ושמה בושם.
היא קראה לי מהחדר ואמרה לי "תכיר את דני" ואז חיבקה אותי ואמרה לו "זה יואב, הוא כבר ילד גדול!" .
היה לו ריח של סיגריות והוא דיבר בקול חזק מידי, קול של איש מבוגר:
"שלום יואב, באיזה כיתה אתה?".
"הוא בכיתה ג' וצריך ללכת לישון, נכון?" אמרה לי אמא.
הלכתי לחדר ושמעתי אותם מדברים, אחר כך היו קולות אחרים ואמא צחקה ועשתה קול מוזר.

חלמתי שאני פותח עיניים בחושך ורואה דמות עומדת ליד המיטה מלטפת לי את הראש כמו שאבא היה עושה.

למחרת בארוחת בוקר אמרה לי אמא שדני יבוא גם הערב ושהוא והיא חברים,
ואז היא אמרה "כשהוא שמע שאתה אוהב כדורגל הוא אמר שאולי הוא יקח אותך לראות משחק של מכבי".
"אני אוהב את הפועל" אמרתי לה "אני לא רוצה ללכת איתו, אני שונא את מכבי".
"סליחה, התכוונתי להפועל" אמרת אימא.

בשיעור אמרה המורה שצריך לכתוב חיבור על "מה רואים בשוק".
בדרך הביתה ירדתי מהאוטובוס שתי תחנות קודם ונכנסתי לשוק הכרמל.
זקנה עם גב מכופף ועגלה חלודה חיטטה בערימה של מלפפונים, ורוכל אחד צעק "קילו בשקל! רק היום!".
אני מפחד מהרוכלים, הם תמיד נראים לי כאלה מלוכלכים וחזקים.
פתאום היה ריח של דגים וחנות לבנה שבפתח שלה הייתה שלולית מסריחה.
בתוך החנות עמדה אישה מבוגרת ושמנה עם סינר לבן בסכין ענקית ביד, היה לה שיער אפור ופנים אדומות.
לידה עמד איש עם חולצה לבנה ותסרוקת מסודרת והביט בגיגית .
בהתחלה חשבתי שהוא סופר את הדגים אבל פתאום הוא צחק מין צחוק מוזר כזה עם הפסקות
וראיתי שנוזל לו רוק מהפה לתוך הגיגית עם הדגים.
"אמרתי לך לזוז משם!" צעקה עליו האשה עם הסכין ולקחה אותו עם היד לכיוון השרפרף שעמד בצד.
הוא פחת את הפה ועשה מין כזה "אה וה" ותנועת מוזרה בידיים.
הוא בטח מפגר, אבל לפחות יש מישהי ששמה לב אליו,
לא כמו ההוא המלוכלך עם הזקן והמכנסיים הקרועים שמסתובב אצלנו בשכונה וצועק,
זה שפעם ראיתי אותו עומד על המדרכה ועושה פיפי במכנסיים.

בערב כתבתי את החיבור על המונגולואיד שראיתי בשוק והגשתי אותו למורה בבוקר.
אחרי יומיים היא החזירה את החיבור עם ציון "מספיק" והערה בעט אדום על זה שהייתי צריך לכתוב כל מה שרואים.
אחרי השיעור באתי אליה ואמרתי לה שדווקא כן כתבתי את מה שראיתי
והיא אמרה שלא הייתי צריך להמציא סיפור כזה מוזר על מישהו, אלא לכתוב תאור של מה יש בשוק
כמו למשל דפנה שכתבה איזה אנשים שמחים יש בשוק שמוכרים פירות וירקות בכל מיני צבעים,
וכמה השוק הוא מקום שמח.
"אתה צריך לפתוח את העיניים ולהיפתח למה שאתה רואה" היא אמרה לי
"אתה לא מפעיל את הראש, לא מספיק חושב".
אני לא אוהב את המורה הזאת ואני לא אוהב את דפנה שהמחברות שלה תמיד נקיות ומלאות מדבקות של פיות.
בערב סיפרתי על זה לאמא והיא כעסה עלי שהלכתי לבד לשוק .

נסיך של מספרים,
התחברתי לטקסט שלך כי... הוא הזכיר לי את שלי.
יפה. כואב.