צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סדנת כתיבה: שעת קבלה

זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 16 שנים • 4 באוק׳ 2007

להפך

זאבה אפורה​(אחרת) • 4 באוק׳ 2007
ריפרף כתב/ה:
זאבה אמרה :
מעניין לקרוא את כל יומן המדבר שלך ברצף בבלוג. ככה בשרשור הוא קצת מתפזר לו בין טקסטים אחרים לא קשורים.
את כנראה צודקת , אז אני מרשה לעצמי להעלות את ההודעה לכאן בניסיון להבהיר.
יתכן שפורמט כזה מקומו בבלוג ולא בפורום כתיבה יוצרת. אולם, (תירוץ: ) כתיבת "יומני סיני" הייתה משימה שאת הטלת עלי.
נכון מאד ריף, אני הטלתי ולא מתחרטת לרגע.
אני מצטער שאת לא אוהבת את הדרך שבה היומן משתלב בין שאר הטקסטים שנכתבו לפי הנחיות שונות שניתנו אחרי שנסעתי.
להפך ריף, אני אוהבת, ואוהב עוד יותר אם היומן יפורסם פעמיים, כי פעם אחת ברצף תראה תהליך. הדבר נאמר מתוך כבוד לטקסט שלך.
לא הייתי כותב יומן כזה מיוזמתי, מעולם לא כתבתי יומן ואפילו במהלך הטיולים שלי פיתחתי סלידה מיומנאות בכלל.
התוצר שלך אומר (לטעמי) שאתה שוחה במדיום-היומנאי כדג במים, שהוא הולם אותך לא פחות מן השירה, ושאתה יכול לעשות בו כרצונך, לפחות כמו בצילום.
להבדיל מכתיבת מכתבים ולהוציא מהכלל את דוד פרלוב . (טוב לא ? )
(דויד פרלוב, טוב מאד, כך אומרים אנשי התשקורת והאקדמיה. שמעתי אך טרם הספיקותי "לדפדף" בוicon_smile.gif שמעתי שרק בשמונה מ"מ נשמרת האוטנטיות, לא?
הכתיבה ליומן הייתה עבורי תרגיל. לכן כעת הוא פה ולא בבלוג, מעבר לזה הוא יכל היה להצטרף לבלוג ביחד עם שאר הדברים ש"לא אמורים לעניין אף אחד" .
דווקא לפעמים מעניינים
והכתיבה בהחלט יכולה להיות יותר טובה, אני מנחש שאת התכוונת בטח לקבל ממני טקסט יותר מופשט או שמא יותר בדיוני ולא תיאור אינפורמטיבי של הקורות אותי, ואם כבר להלאות בקורותיי אולי להגיש בצורה פחות קונבנציונלית. למשל יכולתי לכלול ציטוטים שיתנו אולי בתמונה יותר חדה של מה שמתרחש, או להמציא דמות אחרת שחווה את החוויות שלי אז בטח הייתי נופל טוב יותר להגדרה של כתיבה יוצרת ולא כתיבה בלוגיסטית. בבלוג שלי אין אפילו יומן, ומעט מאוד מהקורות אותי, יש שם בעיקר ציטוטים של אחרים, במקרה הטוב אני מספר על מה שעולה בי בעיקבותיהם. ככה שאני מרשה לעצמי להתקדם לאט.

לא התכוונתי לשום דבר מסויים. שלחתי אותך למשימה מבלי לפתח כל ציפיה מובנית. למעשה הייתי יכולה לקבל כל תוצאה שתביא, החל מ"היום אכלתי בצל כי המ"מית בחו"ל" דרך ציטוטים מן הגורו השויצרי שגילית, ועד מדיטצית ג'יבריש-אנא-ערף בצבע בננה אורגנית.
אני מצידי דבק ב"מה שיוצא אני מרוצה" ומגיש כעת את הפרק האחרון.
בסך הכל אני יכול למצוא ערך כלשהו בכך שבהבטים (סמליים ואידאולוגיים), רבים הוא אולי מביא תוכן זר ואפילו מנוגד, לחוויות שבדרך כלל מספרים עליהם במקומותינו.
כיפאק לריפרף! יחי הפלוראליזם במקומותינו!
וגם הוא מגלה את הקונפליקט שהניגוד הזה יוצר בי, לפעמים מעלה את השאלה עד כמה נחוץ קונפליקט זהויות שכזה בין ריפרף וביני.
זורבה הבודהא אומר: אין קונפליקט. הוא לא נחוץ.
אין קונפליקט. יש קונגלומרט של ישויות הניזונות זו מזו, המפרות ומטפחות זו את זו, וכבר מזמן לא מאיימות זו על זו. יש מקום לכולם, אז *** תעשה מקום מיוחד לריפרף בין נערי הקפה הפוך עם חלב דל שומן, הלא הם הריף והרף, תן לו את מושב הקטיפה האדנותי, תן לו למשול על הספירה הספציפית הזו, הלא הוא עושה זאת כל כך טוב.

לגבי השאלה חושפני או לא ואם כן אז מה טוב בזה ? אני ממש לא מספיק אובייקטיבי בכדי לענות. כפי שעולה מכל ההודעה הזאת.
אל תדאג ריף. אתה בול .

זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 16 שנים • 5 באוק׳ 2007

Re: האורך לא קובע...

זאבה אפורה​(אחרת) • 5 באוק׳ 2007
זאבה אפורה כתב/ה:
צונמי כתב/ה:

פרוזה היא כשכל השורות פרט לאחרונה ממשיכות עד לסוף.
שירה היא כשכמה שורות יותר קצרות.


האמנם?




2 בלילה, וולט ויטמן / עודד פלד

עַכְשָׁו, כְּשֶׁהַחֶדֶר כְּפָפַת חֹשֶׁךְ עֲנָקִית וּפִסּוֹת אוֹר הֲזוּיוֹת
חוֹדְרוֹת מִבַּעַד לַסְּדָקִים שֶׁבַּתְּרִיס. עַכְשָׁו רֶקְוִיאֶם. סְפוּגֵי אֲוִיר
רַכִּים מַחְלִיקִים עַל לְחַיַּי, 2 בַּלַּיְלָה וַאֲנִי שָׁב לְהַרְהֵר בְּ"עֲלֵי עֵשֶׂב"
הֵיכָן שֶׁוּוֹלְט וִיטְמָן הַזָּקֵן וְהַטּוֹב שָׁר אֶת אָמֶרִיקָה הַיָּפָה,
הַחֲלוּצִית, מִקְלָט פַּסְטוֹרָלִי לְנִרְדְּפֵי אֵירוֹפָּה, אֶרֶץ הַדְּבַשׁ הַמֻּבְטָח;
- הֲיָדַעְתָּ, אִישׁ שֶׁלֶג מֻפְלָא, שֶׁאָמֶרִיקָה שֶׁלְּךָ תַּהֲפֹךְ סוּפֶּרְמַרְקֶט
מְשֻׁכְלָל לְסַרְסוּרֵי דּוֹלָרִים צַעֲקָנִיִּים? פֵיָה עַרְמוּמִית לְמִלּוּי
מִשְׁאֲלוֹת הַצְלָחָה בְּאַגָּדוֹת בֶּסְט-סֶלֶר נֻסַּח הַרוֹלְד רוֹבִּינְּס?
עַכְשָׁו "עֲלֵי עֵשֶׂב" שֶׁלְּךָ הוּא מִצְרָךְ סִפְרוּתִי נָדִיר, מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ
כִּתְבֵי קֹדֶשׁ בְּלוּיִים בִּכְנֵסִיָּה כַּפְרִית נִדַּחַת וְהַהַאדְסוֹן מְאַבֵּד
עַצְמוֹ לָדַעַת בַּבִּיּוּב וּבְעֶלְבּוֹנוֹת קָשִׁים -
לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, ווֹלְט וִיטְמָן, עַכְשָׁו, כְּשֶׁהַחֲלוֹם הָאָמֶרִיקָנִי הוּא
סָנְטָה קְלַאוּס עִוֵּר מִתְיַפֵּחַ עַל סַפְסָל בְּסֶנְטְרַל-פַּארְק?
צונמי
לפני 16 שנים • 5 באוק׳ 2007
צונמי • 5 באוק׳ 2007
ההגדרה של ג'רמי בנתהאם היתה בשעשוע אבל ההגדרה המועדפת עלי היא: שירה היא אמנות כתיבת השירים ושירים הם מה שמוגדרים כשירה.

כמו באמנות יצירת "לבן על לבן" יכולה להחשב יריעת בד ריקה כשהיא מונחת בסטודיו של הציר אבל יצירת אמנות מושלמת כשהיא ממוסגרת ותלויה במוזיאון.

ידיד שלי קיבל תואר בתיזה בנושא "לבן על לבן" וכדוגמא ליצירה מושלמת של "לבן על לבן" הצביע על הקיר מאחורי הועדה שבחנה אותו.
אסופת מילים באורכים משתנים שאנחנו מתיחסים אליה כשיר היא שיר.
אם היא לא מדברת לקורא אחד יהיה קורא שני שיראה בה יצירת אמנות מופלאה.
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 16 שנים • 5 באוק׳ 2007

תודה צו(נ)מי

זאבה אפורה​(אחרת) • 5 באוק׳ 2007
צונמי כתב/ה:
ההגדרה של ג'רמי בנתהאם היתה בשעשוע אבל ההגדרה המועדפת עלי היא: שירה היא אמנות כתיבת השירים ושירים הם מה שמוגדרים כשירה.

כמו באמנות יצירת "לבן על לבן" יכולה להחשב יריעת בד ריקה כשהיא מונחת בסטודיו של הציר אבל יצירת אמנות מושלמת כשהיא ממוסגרת ותלויה במוזיאון.

ידיד שלי קיבל תואר בתיזה בנושא "לבן על לבן" וכדוגמא ליצירה מושלמת של "לבן על לבן" הצביע על הקיר מאחורי הועדה שבחנה אותו.
אסופת מילים באורכים משתנים שאנחנו מתיחסים אליה כשיר היא שיר.
אם היא לא מדברת לקורא אחד יהיה קורא שני שיראה בה יצירת אמנות מופלאה.



תגובות, גבירותי ורבותי, תגובות בבקשה!
Queeny​(מתחלפת){being}
לפני 16 שנים • 5 באוק׳ 2007

הצעה לסדר

Queeny​(מתחלפת){being} • 5 באוק׳ 2007
אני יודעת שביקשת תגובות לשאילתא של צונמי, מה-זה-שיר, אבל אני רוצה לדבר על משהו אחר.

הכותרת היא:
אבל / האם זה אמיתי?
בשיעורים 1 ו-2 נכתבו טקסטים בתגובה לתרגיל שנאמר עליהם שהם אמיתיים - סיפור שקרה באמת. בשיעור הנוכחי (3) הופיעו שני טקסטים שנראו/נקראו כאמיתיים עד-כדי-תיעודיים.
את זאבתינו, מורתינו המהוללת, הבעת את הקושי שלך לבקר את הטקסטים כראוי לסדנת הכתיבה בגלל שהם על עניין אישי. ואז חשפה פרלין (המהוללת בפני עצמה) שהקטע שלה, אף כי הוא נקרא ככזה, אינו אמיתי. הוא לא מדבר על אובדן אמיתי שחוותה.

אז מה נעשה?

זה באמת מאוד מפחיד להעביר ביקורת על משהו שמישהו כתב, כשזה נקרא כ"אישי מדי". אולי היא תפגע וכל זה. האנונימיות כאן היא חלקית, אנחנו מכירים את הנפשות הפועלות, יש לנו דעה עליהן עוד לפני שקראנו. ואיזו זכות יש לנו להעביר ביקורת על רגשות? מצד שני, האמירה "אבל זה סיפור אמיתי! אני לא יכולה לשנות בו כלום כי זה מה שבאמת קרה!" יכולה להיות מפלטם של הסופרים הגרועים, של מי שאינם משקיעים בקוראיהם מחשבה נוספת, שמסתתרים מאחורי אמיתיותן-כביכול של החוויות.
שתי הגישות האלה בעייתיות. פתרון אחד הוא "ניקים לכתיבה", כמו שיש כבר כמה, על מנת שלא נישפט בטרם נקראנו. אני מודה שזה לא הפתרון הכי טוב עבור מגלומנית כמוני, שרוצה שהתהילה תיוחס לה באופן ישיר. ואולי גם לא למישהו כמו ריף, שמחפש אינטגרציה בין כל חלקי-העצמי שלו, וניק נוסף הוא פירוק פוטנציאלי נוסף של הנפש.

אז מה נעשה?

ההצעה שלי לסדר היא כזאת:
טקסט שנכתב לסדנת הכתיבה ינותח ויבוקר כמו טקסט שנכתב לסדנת כתיבה. נצא מההנחה שגם אם הקטע אישי, מצמרר, מרגש - הוא וכותבו עדיין פתוחים לביקורת.
מי שהתרגיל של הזאבה נותן לו השראה, אבל לא בא לו שהתוצאה תנותח באזמלי הפורום, יכול לפרסמו בבלוג, או בכל מקום אחר, ושם לקבל תגובות שאינן לעניין אופן הניסוח והסגנון, אלא לתוכן נטו.
flashback{ג"ו}
לפני 16 שנים • 5 באוק׳ 2007
flashback{ג"ו} • 5 באוק׳ 2007
או-לה-לה.
אני לא עוקבת!icon_eek.gif
אני חושבת שאקח שבוע חופש להשלים חוסרים...
התבגרות מאוחרת
לפני 16 שנים • 5 באוק׳ 2007
התבגרות מאוחרת • 5 באוק׳ 2007
אני מסכימה עם קוויני בנוגע לבעייתיות מה של הכתיבה האישית בסדנת כתיבה.
ברור לי שכתיבה מוצלחת היא כתיבה שמכניסה את הקורא לתוך סיפור ושחלק נכבד מחוויה הוא הרגשות שהיא מביאה עימה, וזה הגיוני ואולי הכרחי שבן אדם יכניס מתוך עצמו אל תוך הטקסט, כמו בכל אמנות אחרת שמצליחה לגעת. אבל זה בעייתי כשמגיע זמן ההתייחסות לכתוב ואולי זה אפילו מגביל את הכותב עצמו בזמן הכתיבה. הצורך להיות נאמן לאמת הוא מגביל מעצם ההגדרה.
אם חברה תבוא ותספר לי מה קרה לה, אני, בתור חברה, לא אחשוב במונחים של איכות הסיפור שלה, אני אתייחס לחוויות שלה, אני אתייחס אליה ואל הרגשות שלה, היא חברה שלי. אבל בסדנת כתיבה המטרה כפי שאני מבינה אותה עבור עצמי לפחות, היא ללמוד את הכלים שמאפשרים לתקשר את הרגשות האלו - אותנטיים או לא, זה לא משנה, זה כבר עניין פרטי של הכותב - אל כל אדם זר.
הנקודה היא להצליח ללמוד איך לבנות את החוויה שאני רוצה לבנות בתוך הראש של הקורא. וזה פשוט לא משנה אם החוויה אמיתית או לא. נכון שאחד הכלים הנוחים למטרה זו הוא שימוש בנפש הפרטית ובעולם החוויות הפרטיות של כל אחד ואולי זאת גם הסיבה לתרגיל שבמפורש ביקש לגעת ברגשות אישיים ואותנטיים, כדי ללמוד לגעת ולהשתמש בזה. כמו ששחקנים מוצאים בתוך עצמם את הדמות שהם משחקים. עבורי הבקשה הזאת הפכה את התרגיל לקשה מאוד וממש לא הצלחתי לכתוב שום דבר. עצם הבקשה למשהו אמיתי ואישי במוצהר, פשוט סגרה אותי. אני גם זוכרת לרעה איך טעיתי בגישה כשניסיתי לפרק את הטקסט של אפיניטי בתרגיל 2.
אני חושבת שתרגיל 2 היה מוצלח מאוד עבורי בגלל תרגיל "הלבנה הראשונה משמאל" שמצליח למקד במשהו קטן, מה שבהחלט מוציא רגשות אמיתיים, אבל מאפשר לזה להתרחש קצת בסתר.
לבוא ולכתוב מה המילים שבאמת באמת נפלתי לתוכן בחיים שלי זה משהו שאני לא רוצה לעשות בעצם ולמעשה גם לא חושבת שיש בזה הכרח למרות שעבור אנשים מסויימים זו בטח דרך נפלאה. אין לי בעיה ללמוד להשתמש ברגשות וחוויות שלי כדי להביע, אבל אני לא רוצה שהדבר יגלוש לרמה שבה התוכן האישי הוא הדבר העיקרי, ודרך הצגתו משנית. בעיני העיקר בסדנת הכתיבה הוא דווקא ללמוד את הכלים לבנות את התמונה שאני רוצה והתוכן הוא משני דווקא, התוכן הוא מה שהכותב ירצה או יתבקש להעביר והשאלה היא מה הכלים שבהם הוא בוחר על מנת להעביר את התוכן, ועד כמה הם משרתים את מטרתו.
כשהדיון עובר להיות דיון לגבי התוכן עצמו ואפילו גרוע יותר, דיון על הכותב עצמו, זה מעקר את היכולת ללמוד על הכלים וכמובן שזה גם מכאיב לאנשים. ברור שאף אחד לא ירצה לפגוע במישהו אחר רק בשביל הסיכוי ללמוד קצת על כתיבה.

אז כן, אני מסכימה מאוד שהדיון צריך להיות ביקורתי ולא רגשי-אישי. וקצת חומר למחשבה גם בנושא מידת הכתיבה האישית במצהר שנדרשת בסדנה, האם זה טוב או לא ולמה.
רואנדה
לפני 16 שנים • 5 באוק׳ 2007

יש בעיה.

רואנדה • 5 באוק׳ 2007
במטלות 2 ו3 התבקשנו במפורש לבחור ולתאר חוויות אישיות:
בתרגיל 2 הבקשה היתה:

בחר חפץ אישי, בעל משמעות לגביך. תן לו שם זמני. מבלי לומר במפורש מהו החפץ - תאר לנו אותו בפרוטרוט מבחינת צורתו הפיזית, שימושו, והקשר הרגשי שלך אליו. במשפט האחרון תוכל לקרוא לחפץ בשמו האמיתי.
3. נושא החיבור איננו החפץ שבחרת – כי אם (חודש) הרחמים והסליחות. (זו גם איננה הכותרת! תן כותרת מקורית!). כתוב כך שנושא החיבור ותיאורך את החפץ ישתלבו וישתקפו זה בזה.


אני בחרתי, בהתאם לבקשה, בחוויה אישית וניתחתי את היצירה של רוזי. כשניתחתי היתה לי הרגשה שגם היא תיארה חוויה אישית ופרטית ולכן התיחסתי רק לסגנון מבחינה טכנית ולא שאלתי פרטים על הסיפור.
בתרגיל 3 התבקשנו שוב לתאר חוויה אישית:
"* לאיזה מילים "נפלת", כיצד נחלצת? איזה מילים השארת מאחוריך ועם מה נותר לך להתמודד?
* חשוב על דימוי אחר שיעביר רעיון דומה, והשתמש בו בחיבור.


הפעם היתה לנו בחירה חופשית בסגנון.

השאלה חושפנית ולכן החופש לבחור בסגנון איפשר לבחור להרחק או לכתוב חוויה אישית.
הבעיה שראיתי היתה אחרי שכתבנו.

רוזי, למשל, בחרה בשיר על נופלים שהיה מרוחק ודיבר בצורה כללית.
כשביקשו ממנה להסביר את השיר התברר שקרוב משפחה שלה היה חובש קרבי ונפל בקרב בזמן החגים והיא כתבה בסיפור איך החינוך שלו מהבית הביא לנפילתו בקרב.

אחרי סיפור כזה איך אני יכולה לבקר את הסיפור?
חשבתי שהתיאור שלו שוכב בשדה הקרב כשלא יכלו לחלץ אותו תחת אש והבקשה מהמשפחה לא להביט בו בהלוויה היו קשים מידי.
יכולתי לומר לה לשנות?

בהתאם לבקשה, למרות שכתבתי הפעם בגוף שלישי, סיפרתי על עצמי. יש לי בעיה להוסיף מידע מעבר למה שכתבתי.

כאשר אנחנו לא נשאלים על עצמנו ובוחרים בעצמנו אם לכתוב משהו אישי או להשתמש בצורה חופשית בחומרים אוטוביוגרפיים אפשר להתיחס לחיבור בלי לדעת אם הוא אוטביוגרפי.
אני חשבתי שכולם כתבו סיפורים אישיים וכך התיחסתי אליהם פרט לסיפורים כמו אותיות אהוי שמרדו.

אני חושבת שאם הבקשה תהיה להשתמש בחומרים מעצמנו אבל לא נשאל ישירות על עצמנו נוכל להתיחס לכתיבה נטו.
רואנדה
לפני 16 שנים • 5 באוק׳ 2007

חשבתי על פתרון לבעיות שהעלו קוויני והתבגרות מאוחרת

רואנדה • 5 באוק׳ 2007
אני נהנית מהסדנה ומהערות של זאבה. תודה, זאבה.

חשבתי שהתרגילים טובים אבל אפשר להוסיף הערה: "השתדלו להשתמש בחומרים ביוגרפיים אבל הם אינם חובה בסדנה."
על פי ההערה יהיה שימוש בחומרים ביוגרפיים אבל הם אינם מדוייקים.

icon_smile.gif זאבה, מצאתי משהו שמתאים לתרגיל 3 עם חומרים אוטוביוגרפיים במקום החיבור הקודם.
לדעתי מעניין יותר.
אני מחכה לאישור להחליף נושא.

שבת שלום. icon_smile.gif
זאבה אפורה​(אחרת)
לפני 16 שנים • 10 באוק׳ 2007

יש ויש

זאבה אפורה​(אחרת) • 10 באוק׳ 2007
הערות:

1. יש אישור להחליף נושא
2. יש הבדל בין שימוש בחומרים אוטוביוגרפיים לכתיבת אוטוביוגרפיה
3. תמיד ישנה אפשרות לערבב ולשלב דימיון ומציאות, אמת ופנטזיה.
4. איכות הכתיבה לא נשפטת על פי "אמיתות" החומרים.
האמת של הטקסט הנכתב לא קשורה בהכרח לאמת של המציאות שנחוותה.