בכוח המוח{Aion}
|
לפני 13 שנים •
21 ביוני 2010
Re: על הבוקר את מזיינת ת'מוח ? פסיכיאטר מתורבת כתב/ה: 'בכוח המוח' כתב/ה: פסיכיאטר מתורבת כתב/ה: 'בכוח המוח' כתב/ה: פסיכיאטר מתורבת כתב/ה: נקבות בגילך עכשיו סורגות סוודרים לחורף הקרב .
סיימתי עם הסוודרים כבר בשש בבוקר. שאני אתקן לך את הגרביים? או: ארצה. המלכה שלך מדברת, והפעם היא רצינית. סליחה שליבי פועם . לא נורא. כל עוד אתה לא נושם בלי אישור. אני נושם אוויר פסגות צלולים כיין המשתבח עם השנים בניגוד ל...וכו' וכו' . אתה הורס את הפוסט, פסיכי. זה פוסט רציני, ואני לא יכולה לשמור עליך כל היום. מישהו ביננו צריך לפרנס, לעזאזל. |
|
|
פסיכיאטר מתורבת
|
לפני 13 שנים •
21 ביוני 2010
Re: על הבוקר את מזיינת ת'מוח ? 'בכוח המוח' כתב/ה: פסיכיאטר מתורבת כתב/ה: 'בכוח המוח' כתב/ה: פסיכיאטר מתורבת כתב/ה: 'בכוח המוח' כתב/ה: פסיכיאטר מתורבת כתב/ה: נקבות בגילך עכשיו סורגות סוודרים לחורף הקרב .
סיימתי עם הסוודרים כבר בשש בבוקר. שאני אתקן לך את הגרביים? או: ארצה. המלכה שלך מדברת, והפעם היא רצינית. סליחה שליבי פועם . לא נורא. כל עוד אתה לא נושם בלי אישור. אני נושם אוויר פסגות צלולים כיין המשתבח עם השנים בניגוד ל...וכו' וכו' . אתה הורס את הפוסט, פסיכי. זה פוסט רציני, ואני לא יכולה לשמור עליך כל היום. מישהו ביננו צריך לפרנס, לעזאזל. מצטער מלכתי . הלכתי לייבא מכונות לקילוף בוטנים . |
|
|
| אדון בועל בתשוקה |
לפני 13 שנים •
21 ביוני 2010
גבולות החוק הם ברורים.
אין כמובן דבר כזה הקרוי "אלימות מילולית" . הביטוי הזה הוא אוקסימורון מוחלט.
גבולות חופש הביטוי תחומים היטב בחוק ולטעמי אסור לעשות כל נסיון אחר לתחום גבולות מעבר לאמור בחוק . ןהחוק קובע כדלקמן : חל איסור לקריאה ולהסתה של אלימות ממשית (פיזית ). אסורה הסתה גזענית ( גזע - במובן האוגייני של הדברים, דהיינו מה שהרדר הגרמני, צ'מברליין הבריטי, מייסדיה של תורת הגזע כיוונו אליו, ולא למה שאנשים מתכוונים אליו בטעות להכללות. מותרת עשיית הכללה. כל כתיבה על תופעות רווחות היא הכללה, ללא הכללה לא ניתן לכתוב על משהו ) חל איסור לחשוף פרטים על זהותו של מישהו מעבר לפרטים שאותו איש/ה חושף מרצונו על עצמו. ( איסור אאוטינג ) מעבר לאמור לעיל - חל חופש ביטוי מוחלט. |
|
|
|
בכוח המוח{Aion}
|
לפני 13 שנים •
21 ביוני 2010
Re: גבולות החוק הם ברורים. אדון בועל בתשוקה כתב/ה: אין כמובן דבר כזה הקרוי "אלימות מילולית" . הביטוי הזה הוא אוקסימורון מוחלט.
גבולות חופש הביטוי תחומים היטב בחוק ולטעמי אסור לעשות כל נסיון אחר לתחום גבולות מעבר לאמור בחוק . ןהחוק קובע כדלקמן : חל איסור לקריאה ולהסתה של אלימות ממשית (פיזית ). אסורה הסתה גזענית ( גזע - במובן האוגייני של הדברים, דהיינו מה שהרדר הגרמני, צ'מברליין הבריטי, מייסדיה של תורת הגזע כיוונו אליו, ולא למה שאנשים מתכוונים אליו בטעות להכללות. מותרת עשיית הכללה. כל כתיבה על תופעות רווחות היא הכללה, ללא הכללה לא ניתן לכתוב על משהו ) חל איסור לחשוף פרטים על זהותו של מישהו מעבר לפרטים שאותו איש/ה חושף מרצונו על עצמו. ( איסור אאוטינג ) מעבר לאמור לעיל - חל חופש ביטוי מוחלט. או. אני רואה שאתה מוצא טעם בשיח הזה, וזה משמח אותי. ובכן - אתה טוען כי אלימות מילולית הינה אוקסימורון: מאחר שאני לא מאוד בקיאה בחוק, פסיקה, מוסר והפילוסופיה הרלוונטית, האם תוכל לעזור ולהניח למען כולנו תשתית עובדתית ראשונית? למשל, חלק מהדברים שמעניינים אותי- מהי אלימות מילולית ככל שהיא קיימת, מה החוק הרלוונטי לעניין? איך הפסיקה מפרשת אותו, מהי דעת הפילוסופים הנוגעים לתחום? מהי דעתך בהנחה שאנחנו מנסים לבחון מה ראוי ולא מה קיים? ואם כבר, עניין הגזענות - מהי גזענות, מה עומד בבסיסה, איך מתמודדים עם גזענות מהבחינה הפילוסופית (קרי - איך מאבחנים בין הגדרת קבוצה לגזענות, מדוע גזענות נחשבת למוקצית?), ואיך השאילו והרחיבו את המושג ומדוע. |
|
|
|
בכוח המוח{Aion}
|
לפני 13 שנים •
21 ביוני 2010
the rain song כתב/ה: חופש הביטוי הוא הכרחי בעיני.
אלימות מילולית לא מומלצת בכלל אבל קטונתי מלחנך מישהו לא פחות חשוב - חופש ההתעלמות ובאינטרנט זה קל אני באופן אישי, אם אין לי משהו טוב ומועיל להגיד מעדיפה לשתוק לרדת על אנשים רק כי מה שהם כתבו בבלוג או בפורום לא מוצא חן בעיני או שאני חושבת שהוא דבילי לא מצדיק רוע מצידי. אם מישהו מנסה להעליב אותי אני מתעלמת בהפגנתיות ובאלגנטיות בסך הכל בל נשכח - אותו אחד שיורד עלי יכול מצידי להיות גם ילד בן 5 - אין סיבה להתייחסות. אני לא לוקחת ברצינות יתר את מה שנכתב כאן משתדלת לפחות תגובות מרושעות ו"מתחכמות" לא מכבדות יותר מידי את הכותב עצמו וכל זאת לדעתי האישית הפרטית בלבד שירגשם }{ השאלה היא - למה. למה צריך להתעלם מגורם פוגע. למה לא לנטר את הפגיעה (ככל שיש בידינו אפשרות לכך). האם את טוענת שבאינטרנט לא ניתן לפגוע כל עוד אין זליגה מהמרחב הוירטואלי ל"מציאותי"? האם את טוענת כי לא ניתן לפגוע בך אישית, ולכן מבחינתך זה בסדר - בבחינת: אנחנו בוחרים להפגע? ואם כן, מה יעשה מי שאין בו את המיומנות לבחור כך? האם את בעצם אומרת שמאחר שזה מן מערב פרוע, לא ניתן לנטר פגיעות? כי לי לפחות יש כמה אפשרויות לא רעות, ישימות, חוקיות ואפילו "מחנכות". |
|
|
|
בכוח המוח{Aion}
|
לפני 13 שנים •
21 ביוני 2010
Air כתב/ה: אני חושב שבמקום להטיף מוסר שכל אחד יסתכל עמוק בתוכו וישפוט את עצמו .
תהיו אתם בסדר עם עצמכם וכלפיי הסביבה ואל תצפו שהסביבה תהיה בסדר איתכם כי זה כבר יקרה לבד . תקופת הנביאים ופרוייד הסתיימה ,היום כל אחד נשפט על פי מעשיו היי אייר 
הייתי שמחה אם היית מסביר איך זה פועל, להיות בסדר עם עצמך ועם הסביבה עד שגם היא תהיה בסדר. האם זה פועל במקרו, או גם בעניינים נקודתיים? אני אתן דוגמה - נניח שלשכן שלי יש כלב, ונניח שהכלב הזה מחרבן לי ממש מול החצר כל בוקר, ונניח שאני לא מתה על חרא של כלבים. איך הרעיון שהעלית אמור לפעול, מה אני אמורה לעשות? |
|
|
|
בכוח המוח{Aion}
|
לפני 13 שנים •
21 ביוני 2010
Re: וואלה ? קליבר כתב/ה: פסיכיאטר מתורבת כתב/ה: וסליחה שאני חי .
זה עוד לא קרה לי מעולם , עד העתקתי את הציטוט " נקבות בגילך סורגות עכשיו סוודרים לנכדים " שהמתורבת כתב , זה נהיה מה שזה ואני הייתי בטוח שאני הוזה , אבל מילא , במקום שחוזרים בתשובה עומדים , גם צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד . ולענין : רציתי להביא על הבוקר דוגמא לאלימות ( מילולית ) והיא חמקה לי ממש מול העיניים . בכל אופן אלימות , לדעתי מתחילה במקום בו המילים נגמרות , כלומר שאין מילים או שאין מה להגיד יותר ( גם כשהמילים לא מסייעות ) לא הבנתי. אלימות מילולית קיימת? הרי השימוש הוא במילים. ולעניין זה אני רוצה לצטט את נועה גרוסמן ( ))), שופטת שלום:
"ונתן יובל ,"אלימות מילולית" ,פלילים, משפט ואלימות 2001 כתב: "כאשר פעולות היגד גורמות באופן אופייני לתוצא אלים בתודעת הקורבן, הן אלימות לכל דבר. זאת לא בהשוואתן לאלימות פיזית, אלא בשל התקיימות המבחן הסיבתי, הבוחן את הקשר בין פעולה לביצועיות שלה, ואינו מבחין בין פעולות פיזיות למילוליות. הדיבור המטפורי לא רק שאינו מעמעם את טבעה האמיתי כביכול של אלימות - הפיזיות שלה- אלא מאפשר לנו לדבר על קטיגוריה חדשה ואמיתית לא פחות של פעולות, דהיינו, דיבור אלים". עוד נאמר שם בעמ' 272: "כיצורים חברתיים, הפגיעות הנגרמות לנו נתפסות בהמשגתם החברתית האינטרסובייקטיבית, לא בהגבלתם להיבטים הפיזים שלהם. לכן, פעולות מילוליות אינן צריכות להיבחן בלשון בלבד, אלא כפעולות ביצועיות שיש להן השפעה על העולם החברתי והמנטלי. דיבור הינו עשייה לא פחות מאשר הנפת יד או דקירה בסכין. כבני אדם אנו חיים בעולם חברתי, רווי שפה ומטפורות. האלימות שיכולה לנבוע מהן, אף אם היא שונה במופיעה, אינה ממשית פחות מאלימות פיזית. סבל קורבנותיה הינו ממשי, ולפיכך מושא ראוי להסדרה חברתית ומשפטית דומה גם בהיעדר היבטים פיזיים מובהקים". כאמור תקיפה מילולית אינה פחותה מתקיפה פיזית, ותוצאתה- לא פחות קשה וכואבת." אבל אני כמובן לא אשאר רק עם ציטור של גרוסמן כבודה במקומו. הנה דברי כב' הנשיא הש' מ. שמגר - דנ"א 4811/93 - "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב שלו .תק-על 93(3), 1327: "אלימות" אינה רק הנחתה של מכה. זעקת אימים המכוונת לעבר אדם הגורמת לבריחתו בבהלה, או לנסיגתו וקפיצתו בפחד מבעד החלון - אף היא בגדר אלימות. במילים אחרות, כפי שגרם מוות איננו חייב לנבוע ממגע פיזי כפשוטו בין הגורם האלים לקורבנו, אלא יכול לנבוע מהבהלתו של אדם הגורמת לו לשבץ, כך גם אלימות בהקשר אחר - יכול שתתבטא בהשמעת קולות או דברים שתוצאתם פגיעה רעה בקורבנו של המעשה. יתרה מזאת, אינני שולל את המסקנה כי היסוד "הפיזי" באלימות אשר אחריו תרה העותרת, יכול ויתבטא בקולו של הגורם האלים או המאיים, או בנוסח הדברים המושמע, באותה מידה בה הוא יכול להתבטא במכת-יד. אולם, הרחבת המשמעות של התיבה "פיזי" איננה דרושה לצורך ענייננו כי "האלימות" כשלעצמה, צורות שונות לה והמגע הפיזי הוא רק אחת מהן. על כן, אינני סבור כי הביטוי "אלימות מילולית" הוא רק מטפורה; אני רואה בו ביטוי לשוני הנובע מהרחבת התודעה והתובנה האנושיים. למדנו שמילים יכולות להיות אלימות כמדקרות חרב. משמע, יתכן ובעבר ראו את הביטוי שבפנינו בצורתו הפשטנית, אך זו עת רבה שלמדו להכיר בכך כי גם הלשון יכולה לשמש נשקה של האלימות". "האם הדיבור העברי "אלימות" משתרע אך ורק על שימוש בכוח פיסי? לדעתי, כך אמרה השופטת נועה גרוסמן בפסק דינה התשובה על שאלה זו היא בשלילה. אמת, המובן הטבעי והרגיל של הדיבור "אלימות" מצביע על שימוש בכוח. אך אין זה המובן היחיד. בלשון העברית משמש הדיבור "אלימות" לציון התנהגות תקיפה ובוטה גם אם אינה כרוכה בשימוש בכוח פיזי. על כן אנו מדברים על "אלימות רוחנית" בין בני זוג תוך שאנו מציינים כי "יש שאלימות 'רוחנית' קשה היא מאלימות פיזית" (השופט אלון בע"א 458/79 ניר נ. ניר, פ"ד לה(526 ,518 (1; ראה גם 352/82 איזסק נ. איזסק, פ"ד לט(190 ,186 (1; ע"א 523/84 רוזן נ. רוזן (לא פורסם)). בדומה, אנו מדברים על "אלימות נפשית" בהקשר לקבילותן של הודאות שהושגו שלא כדין (ראה ע"פ 115/82 מועדי נ. מדינת ישראל, פ"ד לח(262 ,197 (1). ברוח זו, אנו משתמשים לעתים קרובות בדיבור "אלימות מילולית". ביטוי זה מופיע לא פעם בפסקי-דין של בית-משפט זה (ראה ע"א 594/86 שהרבני נ. שהרבני (לא פורסם); ע"א 3236/90 פלונים נ. היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה(460 (3, 464). הוא מקובל בספרות המשפטית (ראה זמיר, "חרות הביטוי כנגד לשון הרע ואלימות מילולית", ספר זוסמן 149, (תשמ"ד))." |
|
|
the rain song
|
לפני 13 שנים •
21 ביוני 2010
'בכוח המוח' כתב/ה: the rain song כתב/ה: חופש הביטוי הוא הכרחי בעיני.
אלימות מילולית לא מומלצת בכלל אבל קטונתי מלחנך מישהו לא פחות חשוב - חופש ההתעלמות ובאינטרנט זה קל אני באופן אישי, אם אין לי משהו טוב ומועיל להגיד מעדיפה לשתוק לרדת על אנשים רק כי מה שהם כתבו בבלוג או בפורום לא מוצא חן בעיני או שאני חושבת שהוא דבילי לא מצדיק רוע מצידי. אם מישהו מנסה להעליב אותי אני מתעלמת בהפגנתיות ובאלגנטיות בסך הכל בל נשכח - אותו אחד שיורד עלי יכול מצידי להיות גם ילד בן 5 - אין סיבה להתייחסות. אני לא לוקחת ברצינות יתר את מה שנכתב כאן משתדלת לפחות תגובות מרושעות ו"מתחכמות" לא מכבדות יותר מידי את הכותב עצמו וכל זאת לדעתי האישית הפרטית בלבד שירגשם }{ השאלה היא - למה. למה צריך להתעלם מגורם פוגע. למה לא לנטר את הפגיעה (ככל שיש בידינו אפשרות לכך). האם את טוענת שבאינטרנט לא ניתן לפגוע כל עוד אין זליגה מהמרחב הוירטואלי ל"מציאותי"? האם את טוענת כי לא ניתן לפגוע בך אישית, ולכן מבחינתך זה בסדר - בבחינת: אנחנו בוחרים להפגע? ואם כן, מה יעשה מי שאין בו את המיומנות לבחור כך? האם את בעצם אומרת שמאחר שזה מן מערב פרוע, לא ניתן לנטר פגיעות? כי לי לפחות יש כמה אפשרויות לא רעות, ישימות, חוקיות ואפילו "מחנכות". ובכן, סליחה על ההתנשאות (סוג של) אבל לא לכבודי להתייחס לכל דבר שנכתב כאן. אני לא חושבת שמישהו יכול לנטר את הפגיעה. אלא אם כן חוסמים אותו. במרחב הוירטואלי האישי יחסית כמו הבלוג זה אפשרי. בפורום אי אפשר אלא אם כן בעל האתר מעיף את אותו פוגע, דבר שלא מונע ממנו כמובן לחזור בניק אחר ושוב לפגוע וכו' ומה שפוגע באחד לא בהכרח פוגע באחר אז איפה הגבול ואיך מחליטים את מי להעיף? אני לא חושבת שזה בסדר לפגוע במישהו. גם אם אני אישית אינני נפגעת. זה בזוי מאוד וגם כתבתי על זה לא פעם בבלוג שלי. ("המלבין פני חברו ברבים, אין לו מקום בעולם הבא" - ולמי שלא מבין, לרוצחים יש מקום בעולם הבא, למי שמעליב - לא! ואני מבינה שלא כולם מאמינים ולא כולם מתייחסים לתורה מסיני כאל תורה מסיני) אלו הדיעות והאמונות שלי ולפיהן אני נוהגת. ואני בהחלט חושבת שזו בחירה של כל אחד ואחד אם להפגע מאדם (או יותר נכון מניק) זר. ולרדת על מישהו אחר כתגובה משרת אך ורק את האגו הפרטי ולא מועיל כהוא זה לנושא הדיון. ויש כאן המון דיונים שלא ראוי להם להתפתח כלל. הבחירה שלי היא להתרחק ממקומות שיש בהם רוע. ומי שאין לו מיומנות לעשות ככה? - לא יודעת. איך הוא בחיים האמיתיים? זו מיומנות ששווה לרכוש. יש מלחמות וויכוחים שהם עקרים. אף אחד לא ישנה את דעתו בגלל שמישהו כתב תשובה מגעילה ומתחכמת. אף אחד לא יקרא תגובה מרושעת שמופנית אליו ויגיד לעצמו "וואלה צודק, אני לא אהיה כזה יותר". הניטור היחיד מבחינתי הוא התעלמות. אל תזלזלו בהתעלמות - יש לה כוח עצום |
|
|
|
בכוח המוח{Aion}
|
לפני 13 שנים •
21 ביוני 2010
the rain song כתב/ה: 'בכוח המוח' כתב/ה: the rain song כתב/ה: חופש הביטוי הוא הכרחי בעיני.
אלימות מילולית לא מומלצת בכלל אבל קטונתי מלחנך מישהו לא פחות חשוב - חופש ההתעלמות ובאינטרנט זה קל אני באופן אישי, אם אין לי משהו טוב ומועיל להגיד מעדיפה לשתוק לרדת על אנשים רק כי מה שהם כתבו בבלוג או בפורום לא מוצא חן בעיני או שאני חושבת שהוא דבילי לא מצדיק רוע מצידי. אם מישהו מנסה להעליב אותי אני מתעלמת בהפגנתיות ובאלגנטיות בסך הכל בל נשכח - אותו אחד שיורד עלי יכול מצידי להיות גם ילד בן 5 - אין סיבה להתייחסות. אני לא לוקחת ברצינות יתר את מה שנכתב כאן משתדלת לפחות תגובות מרושעות ו"מתחכמות" לא מכבדות יותר מידי את הכותב עצמו וכל זאת לדעתי האישית הפרטית בלבד שירגשם }{ השאלה היא - למה. למה צריך להתעלם מגורם פוגע. למה לא לנטר את הפגיעה (ככל שיש בידינו אפשרות לכך). האם את טוענת שבאינטרנט לא ניתן לפגוע כל עוד אין זליגה מהמרחב הוירטואלי ל"מציאותי"? האם את טוענת כי לא ניתן לפגוע בך אישית, ולכן מבחינתך זה בסדר - בבחינת: אנחנו בוחרים להפגע? ואם כן, מה יעשה מי שאין בו את המיומנות לבחור כך? האם את בעצם אומרת שמאחר שזה מן מערב פרוע, לא ניתן לנטר פגיעות? כי לי לפחות יש כמה אפשרויות לא רעות, ישימות, חוקיות ואפילו "מחנכות". ובכן, סליחה על ההתנשאות (סוג של) אבל לא לכבודי להתייחס לכל דבר שנכתב כאן. אני לא חושבת שמישהו יכול לנטר את הפגיעה. אלא אם כן חוסמים אותו. במרחב הוירטואלי האישי יחסית כמו הבלוג זה אפשרי. בפורום אי אפשר אלא אם כן בעל האתר מעיף את אותו פוגע, דבר שלא מונע ממנו כמובן לחזור בניק אחר ושוב לפגוע וכו' ומה שפוגע באחד לא בהכרח פוגע באחר אז איפה הגבול ואיך מחליטים את מי להעיף? אני לא חושבת שזה בסדר לפגוע במישהו. גם אם אני אישית אינני נפגעת. זה בזוי מאוד וגם כתבתי על זה לא פעם בבלוג שלי. ("המלבין פני חברו ברבים, אין לו מקום בעולם הבא" - ולמי שלא מבין, לרוצחים יש מקום בעולם הבא, למי שמעליב - לא! ואני מבינה שלא כולם מאמינים ולא כולם מתייחסים לתורה מסיני כאל תורה מסיני) אלו הדיעות והאמונות שלי ולפיהן אני נוהגת. ואני בהחלט חושבת שזו בחירה של כל אחד ואחד אם להפגע מאדם (או יותר נכון מניק) זר. ולרדת על מישהו אחר כתגובה משרת אך ורק את האגו הפרטי ולא מועיל כהוא זה לנושא הדיון. ויש כאן המון דיונים שלא ראוי להם להתפתח כלל. הבחירה שלי היא להתרחק ממקומות שיש בהם רוע. ומי שאין לו מיומנות לעשות ככה? - לא יודעת. איך הוא בחיים האמיתיים? זו מיומנות ששווה לרכוש. יש מלחמות וויכוחים שהם עקרים. אף אחד לא ישנה את דעתו בגלל שמישהו כתב תשובה מגעילה ומתחכמת. אף אחד לא יקרא תגובה מרושעת שמופנית אליו ויגיד לעצמו "וואלה צודק, אני לא אהיה כזה יותר". הניטור היחיד מבחינתי הוא התעלמות. אל תזלזלו בהתעלמות - יש לה כוח עצום את צודקת ברוב דבריך, יש לי 2 שאלות בעקבותיהם - 1. אני יכולה להחליט להרוג משהו ע"י כך שלא אזין אותו. יעבור יום או חודש, והנה נמצא שהוא גווע. בינתיים אני אתעלם, אספוג את האלימות שלו כי היא זמנית, אעבור לצד השני של הרחוב ככל שניתן במרחב וירטואלי. אלא שאיני יכולה לאכוף התעלמות שכזו, וממילא ימצא מי שיאכיל את המתקיף שימצא שהתוקפנות שלו משרתת את מטרתה - תשומת לב, או מטרה אחרת. במקרה כזה, אני אמורה להתעלם? לעבור לצד השני? לאמן את עצמי לקרוא פוסטים בצורה ברירנית? או בקיצור - אני צריכה להוציא אנרגיה על זה? ואם כן, לא עדיף להוציא אנרגיה בצורה מרוכזת ולפתור את זה? 2. בהנחה שיש פתרונות, וכן, גם חסימה היא פתרון, אבל הוא לא היחידי ,
האם יש טעם לבחון פתרונות כאלה? |
|
|
|
the rain song
|
לפני 13 שנים •
21 ביוני 2010
[quote="'בכוח המוח'"][quote="the rain song"]
'בכוח המוח' כתב/ה: the rain song כתב/ה:
את צודקת ברוב דבריך, יש לי 2 שאלות בעקבותיהם - 1. אני יכולה להחליט להרוג משהו ע"י כך שלא אזין אותו. יעבור יום או חודש, והנה נמצא שהוא גווע. בינתיים אני אתעלם, אספוג את האלימות שלו כי היא זמנית, אעבור לצד השני של הרחוב ככל שניתן במרחב וירטואלי. אלא שאיני יכולה לאכוף התעלמות שכזו, וממילא ימצא מי שיאכיל את המתקיף שימצא שהתוקפנות שלו משרתת את מטרתה - תשומת לב, או מטרה אחרת. במקרה כזה, אני אמורה להתעלם? לעבור לצד השני? לאמן את עצמי לקרוא פוסטים בצורה ברירנית? או בקיצור - אני צריכה להוציא אנרגיה על זה? ואם כן, לא עדיף להוציא אנרגיה בצורה מרוכזת ולפתור את זה? 2. בהנחה שיש פתרונות, וכן, גם חסימה היא פתרון, אבל הוא לא היחידי ,
האם יש טעם לבחון פתרונות כאלה? ועל זה אמר פעם מישהו שצריך להחליף את העם....
אסור לשכוח שבהחלט יש מצב שיש כאן עוד אנשים שנהנים מהעניין. גם להם מותר. ואם יש לך פתרונות אחרים - אשמח לשמוע מה הם. |
|
|