שירת ברבור?

שירת ברבור?

tracy • 23 בינו׳ 2004

הבהרה

אני כותבת כאן משום שבשעות האחרונות רצות במוחי מחשבות ורגשות שאני מרגישה צורך לבטא, ואני מרגישה שהכתיבה תעזור לי לארגן את המחשבות לקו קוהרנטי. אני גם מרגישה שכאן, מכל הערוצים הקיימים עבורי, הוא המקום המתאים ביותר לבטא מחשבות אלה.

אלה בשום אופן לא דברי ביקורת כנגד אף אחד, לא תוכחה, לא הצהרה/הודעה ולא ניסיון לפתוח דיון סנסציוני. אין בי כעס על אף אחד, רק המון אהבה, ותודה ובלבול.

אמנם אני לא מהאנשים המוכרים פה, ולכן ייתכן שלרבים מכם דבריי יהיו חסרי משמעות לחלוטין, אבל למעטים שמכירים אותי או דיברו איתי בעבר אולי יהיה זה הסבר להיעלמותי.

מחשבות

אוטוסטרדת המחשבות שלי החלה לפנות בוקר במועדון. הגעתי לשם עם אהובי בשעה שהמועדון כבר היה הומה וצפוף ופעילות מלאה כבר נראתה על הבמה המרכזית. אולי העייפות שלי הייתה הגורם הראשוני לבלבול שלי, ואולי השעמום שנבע מחוסר היכולת של קטנה כמוני לראות מה קורה מעבר לגב של האנשים שלפניי. המעט שכן הצלחתי לראות גרם לי לתהות על המניעים של כל הנוכחים. פתאום דברים שעד לא מזמן משכו אותי וסיקרנו אותי נראו לי וולגריים ומוגזמים. כיצד אנשים יכולים לפתוח בפני כל כך הרבה אחרים דברים אישיים כל כך? דברים שגם לי גורמים הנאה מרובה, שנובעת ברובה מהאינטימיות העמוקה ביני לבין אהובי, שבה הדברים מתבצעים.

בנוסף, המוני הצופים נתנו לי הרגשה של תאווה מלוכלכת. הנוכחים הסקרנים שבאים למועדון כאילו כדי לצפות בקרקס שהגיע העירה ובכל המטורפים שלוקחים בו חלק. האם אני חלק מקרקס?

כשפגשתי אנשים והוצגתי כטרייסי, לקח לי כמה שניות להבין שמדברים עליי, הרי זה לא שמי וזו לא אני. היה לי גם קשה להציג בתגובה את אהובי בכינויו. הרגשתי לא שייכת, מנותקת, כאילו אני האמיתית חדרה לעולמה של טרייסי, פיצול האישיות שלי, ואני לא אורח רצוי בעולם זה.

אין לי ספק שאחרי תקופת רגיעה עוד אחזור לפה (אבל אולי לא למועדון), אני רק צריכה ליישר קצת את המחשבות ולהתנער מעט מרגשות שמציקים לי.

בינתיים, להתראות.

זאלופון​(שולט) • 23 בינו׳ 2004

אני חושב שההרגשה שאת מתארת, ברמות אלו או אחרות, מוכרת לרבים מאתנו. אנסה להגיב בסעיפים, כי זה יותר מסודר וגם ככה נהיה אצלך קצת בלגאן.

לגבי ההופעות על הבמה במועדון - אני מזדהה. לא רוצה להכליל ואני בטוח שמה שאגיד לא נכון למאה אחוז מהמקרים, אבל אני תמיד הרגשתי שהמופעים בבמה המרכזית הם בדיוק זה - מופעים. הצגות סקס. גם אם לפעמים הם מבוצעים על ידי אנשים שבאמת יש ביניהם קשר, הרי שכשהם עולים לבמה מטרתם היא להציג לקהל ולגרום לזה להראות טוב, ובדרך גם להנות, אבל פחות לתקשר ולאהוב דרך הבדסמ. על כן רוב המופעים שם לא עושים לי את זה, ומסיבה זו גם לא הצלחתי להביא את עצמי לעשות סשן על הבמה.
אבל לא הכל שחור. לא התייחסת לכך בדברייך, אז איני יודע אם יצא או לא יצא לך לראות את הסשנים המתבצעים בפינות שונות במועדון, לאו דווקא על הבמה. הללו לרוב הרבה יותר אינטימיים. הם לא מופע, אלא סשן שאנשים יכולים לצפות בו, ויש הבדל גדול. העובדה שאנשים יכולים לראות לא בהכרח גורעת מהאינטימיות, מנסיון. אפשר להיות מרוכזים רק בבן הזוג ובחיבור שיש איתו, ולדעת אי שם בשולי המודעות שאנשים רואים מה אתם עושים (זה רק מוסיף לריגוש), אך לא לאפשר לזה ולו מילימטר של השפעה. לי אישית אין שום מושג מי היו הצופים באף אחד מהסשנים שעשיתי שם, אלא אם הם מספרים לי.
כל הדברים שמשכו אותך וסיקרנו אותך ופתאום נראים לך וולגריים, אינם וולגריים ואינם לא. הם בסך הכל אמצעי. כלי. בדיוק כמו בוניל, אפשר לעשות את זה לשם השואו, אפשר לעשות את זה לשם הסקס, אפשר מתוך אהבה ואפשר שילובים שונים. הכל לגיטימי ולכל אחד הדרך שלו.

לגבי הקרקס - את לא לבד. זה מטריד את כולם (חוץ מאת אלה שבפרינציפ לא מוכנים אף פעם להיות חלק מ"כולם" כלשהו) . אם אני בוחר ללכת לעולם הונילי ולעשות דברים בדסמיים שם, לגיטימי שיתייחסו אליי כאל קרקס, ולפעמים זה אפילו נחמד. אבל ב"בית", בהחלט לגיטימי לצפות שיהיה אפשר לעשות מה שרוצים בלי שאף אחד יסתכל בנו כאילו היינו דב על חד אופן. היו הרבה דיונים על כניסת ונילים כאלה (כי יש גם ונילים טובים ) למועדון, ופשוט אין מה לעשות. אי אפשר לא להכניס אותם, אנחנו באמת אקזוטיים, וטבעי שהם יסתכלו עלינו כך. הפתרון היחיד הוא לשים זין (אני בטוח שאהובך ישמח להשאיל לך בעת הצורך). אנחנו מי שאנחנו, ומי שבא לראות פריקים לא יקבע בשבילנו איך נסתכל על עצמנו ואיך נתנהג, והלוואי שיקבל טחורים.

לגבי הפיצול אישיות - אין מה לעשות, עבור הציבור הבדסמי הרחב את מוטרת כטרייסי. אם זה ממש מפריע, הרי במילא אם מישהו נעשה קצת יותר קרוב אלייך אני מניח שהוא כבר זוכה לשם האמיתי, ואם הוא לא קרוב - למי אכפת. אבל אני חושב שפתרון יותר טוב הוא פשוט לקבל את זה שאין פה שום פיצול אישיות. טרייסי וXXX זו אותה אחת. זו לא אישיות נפרדת, זאת את בשתי הפעמים. טרייסי היא חלק ממך. השם הוא רק אמצעי שבו אנשים פונים אלייך, כי זה יותר אלגנטי מלומר "היי את שם!", אבל אין לו שום משמעות מעבר לכך. את האמיתית נמשכת לבדסמ, שייכת לעולם הזה ואורחת רצויה בו, ולא חשוב באיזה כינוי משתמשים כדי לציין זאת.

לסיכום, כל מה שאמרת הגיוני ועובדתי, אבל זה רק צד אחד. וזה לא מטבע, יש יותר משני צדדים. צד שלפיו בדסמ עושים מתוך אהבה ואינטימיות הוא נורמלי לגמרי, לא עד כדי כך נדיר (נראה לי), ואפשר למצוא אותו גם במועדון. לא הכל קרקס. מאחורי הכינויים והמופעים מסתתרים אנשים אמיתיים עם רגשות אמיתיים (ושמות אמיתיים) שבהחלט אפשר למצוא מקום ביניהם.

red-cell​(מזוכיסט) • 24 בינו׳ 2004

טרייסי, זה מה שאני מרגיש כבר המון זמן
אבל אני חוזר וחוזר, לא יודע למה............