ביקור ב - Man Ray, מועדון ה – BDSM בבוסטון

ביקור ב - Man Ray, מועדון ה – BDSM בבוסטון

המכשפה בג'ינס​(מתחלפת) • 24 בינו׳ 2004

ביקור ב - Man Ray, מועדון ה – BDSM בבוסטון

השעה הייתה 21:00 יום חמישי 11 בדצמבר 2003, נפרדתי בנשיקה מדרור, ידיד טוב שלי שלומד בהרווארד וצעדתי לכיוון רחוב ברוקלין לחפש את המועדון שנקרא Man Ray . השלג ירד והיה נורא קר ללכת ברחובות של אזור קיימברידג' הממוקם בעיר בוסטון בירת מדינת מסצ'וסטס בצפון ארצות הברית. כל כך קר שמרחק של 500 מ"ר שהייתי צריכה לצעוד נראו לי כמו לטפס על החרמון באמצע סופת שלגים. זה היה כאמור יום חמישי ותהיתי אם הייתי בביתי בתל אביב האם הייתי כבר קמה ממיטתי החמה וצועדת לכיוון הארון כדי להחליט מה ללבוש הערב למועדון הדנג'ן.

כעבור כמה דקות של הליכה נמרצת, אוזניים קפואות וידיים שעל אף הכפפות הלכו והכחילו, הגעתי לרחוב ברוקלין. התחלתי ללכת לכיוון קצה הרחוב וחיפשתי אחרי בניין מספר 21. בהתחלה זה היה נראה כמו אזור מגורים, אבל ככל שהמשכתי ללכת נראה היה הרחוב כמו אזור תעשיה שמאכלס האנגרים גדולים. הרחוב הלך והחשיך, פחות ופחות פנסים נראו ואז הגעתי לברוקלין 21. שום סימן בחוץ לא הצביע על כך שהגעתי למקום הנכון, אבל אז ראיתי פתח קטן, לידו עמדו שני אנשים ומעליהם שלט קטן שבו כתוב Man Ray Club.

"ערב טוב" פנה אלי באנגלית הגבוה והגדול שהזכיר לי קצת את רוקו ואני מיד עניתי ב"ערב נהדר". קפאתי מקור אבל הם עמדו בשלווה ואחרי כמה שניות הבנתי מדוע. מעל הכניסה היה ממוקם תנור חימום ענק שפלט חום עז ברדיוס של 3 מ"ר לפחות. התעניינתי מה יש במועדון הערב והגדול הסביר לי שזה ערב רגיל שבאים כל מני אנשים בעלי נטיות אלטרנטיבות אבל אין לי מה לחשוש כי לא כולם מפחידים. או אז השני הצטרף לשיחה ניסה גם להרגיע אותי (לא שהייתי מודאגת) והסביר שהוא בעצם האיש הכי מפחיד שם כי הוא מתלבש מוזר. הסתכלתי עליו וראיתי שהוא לובש ג'קט עור מושקע ביותר, מעוטר בעשרות שרשראות כסף קטנות, על ראשו כובע רחב שוליים עם נוצה ענקית ועין אחת שלו הייתה מכוסה ברטייה בסגנון שודד ים. "אני הוא Wizard” הוא הציג את עצמו וכבר כמעט סיפרתי לו שאני המכשפה וזה כמעט כמו Wizard, אבל נורא רציתי להיכנס אז החלטתי לקצר בשיחה.

הגדול הסביר לי שזה עולה 5 דולר ושאני אשלם בפנים ושאל אותי אם יש לי תעודת זהות כי הם בודקים שכל מי שנכנס עבר את גיל 18. הסברתי לו שכבר מזמן לא שמעתי מחמאה כזאת אבל שבעצם אין לי תעודת זהות אלא דרכון אבל הוא במלון בכלל. אז הוא ויתר ושאל האם אני חושבת שאני ארצה לשתות אלכוהול הערב ואמרתי שבעיקרון אני שותה רק דאייט קולה אבל אני לא יכולה להתחייב שזה מה שאשתה. "אם כך הוא אמר אז אני חייב לדעת שאת מעל גיל 21". שמתי לב שזו כבר המחמאה השנייה שקיבלתי הערב ושבכלל נורא נחמד לי התחקיר שלו. הסברתי שוב שאין לי תעודת זהות אלא דרכון אבל הוא במלון בכלל, אבל אני מאוד רוצה שהוא ישאל אותי שוב כי זו מחמאה מצוינת. בסוף הוא ויתר לי ושם לי על היד צמיד נייר מעוטר בסמלים שונים ושמוכיח שאני מעל גיל 21 ומותר לי לשתות.

צעדתי פנימה, שילמתי 5 דולר וקיבלתי חותמת ענקית על גב היד שיראת כמו תלתן שחור. ניגשתי למלתחה התפשטתי משכבות המעילים, הצעיף והכפפות, עברתי דרך שירותי היוניסקס סידרתי את השיער, חידשתי את השפתון ונכנסתי למועדון.

לעיני התגלה אולם עצום בגודלו עם שני ברים גדולים וכסאות מסביבם. התיישבתי על אחד הכיסאות, הזמנתי דאייט קולה וסקרתי את באי המועדון. כולם בלי יוצא מן הכלל היו בדרס קוד, מושקע כלשהו. לא היה שם אפילו אדם אחד! לבוש בפשטות של ג'ינס וטי שרט. מכנסי עור, חולצות שחורות, חצאיות, נוצות, ג'קטים מקושטים, שמלות מלכותיות, הכל בסגנונות שונים מגוטי ועד פריקי מאובזר.

הסתכלתי על כולם, סקרתי אחד אחד. חלקם בודדים, חלקם זוגות מוזרים של מלכה גדולה וגבוהה ושפחה צנומה ונמוכה לצידה, עבד ומלכה שלבושים בבגדים תואמים. שפחה ואדון שניהם בחצאית ועוד ועוד... חלקם עומדים וחלקם יושבים על ספות וכסאות שהיו פזורים בצידי האולם.

בצד האולם הייתה ממוקמת במה גדולה שבינה לבין הקהל הפרידה גדר שהעניקה לבמה מראה של כלוב מפלצתי. המוסיקה הייתה בסגנון מעורב וחלק החלו לרקוד. בזוגות, או בשלשות וגם בבודדים. על הרחבה, על הבמה ואפילו בפינות האולם. האוויר היה צח ונקי, כי כידוע לכם לאחרונה יושם חוק איסור העישון במקומות ציבוריים ברוב מדינות ארצות הברית. בבר מוכרים אומנם סיגריות אבל בשביל לעשן אותן צריך לצאת ולשבת על ספסל מתחת לתנור ליד הגדול שבכניסה.

לא היו סאשנים ומופעים על הבמה, אבל באופן ספונטני ברוב קצוות האולם ובפינות הישיבה ניתן היה לראות זוגות משתעשעים ואף אחד לא הביט בהם כמעט. דיברתי עם כמה אנשים והם סיפרו לי שזה מקום הבילוי הקבוע שלהם. ששם הם מרגישים בנוח, פוגשים אנשים שהם מכירים ומדי פעם מגיעים גם חדשים.

בהמשך הערב עשיתי סיבוב מקיף במועדון וגיליתי שיש עוד ארבעה אולמות יותר קטנים. אחד להסבה על ספות נוחות ולמשחק סנוקר, אחד חשוך כזה למוסיקה גוטית, אחד למוסיקה בסגנון שנות השבעים ואחד סתם ריק שאפשר להתבודד בו.

אחר כך דיברתי עם כמה עבדים נחמדים, עם איזו מלכה לבושה בהידור ועם מאסטר אחד שמארגן ערבי נושא במועדון. קצת אחרי חצות, תפסתי מונית למלון והלכתי לישון כי הייתי צריכה לקום למחרת בשעה 07:00 בבוקר. חוויות הביקור עדיין טריות בראשי, כאילו זה היה רק אמש.

נ.ב
תודה לחיית מחמד שכמה שבועות לפני שנסעתי מצא לי את האתר של המועדון ומשם המשכתי במסע האנתרופולוגי למועדון הזה: www.manrayclub.com

Rocco​(שולט) • 24 בינו׳ 2004

טוב פגשת הסניף הבוסטוני שלי
יש גם אחד במאימי...

ובכלל בשעה שצעדת ברחובות בוסטון הקרים לאותו מועדון...
מין הסתם אנחנו עשינו את הדרך ההפוכה .
כי כבר היה בערך חמש בבוקר....