המסעדה-אילוף-פנטזיה

המסעדה-אילוף-פנטזיה

nobady נשלט • 30 במרץ 2013

ממקום מרבצי לרגליה יודע אני את שעלי לעשות.
ככלב הנעמד על ארבעת גפיו הצמדתי שפתיי לנעליה הבוהקות זוקר עכוזי אל על מכריז כניעתי.
ידה הענוגה החלה לעבור את גבי טופחת קלות על ישבני ממוללת את הביצים אשר בשק האשכים כמשחקת בשני כדורי פינג פונג קטנים ומביאני לפיסוק רגליי, ידה האחרת חוצה את לחיי עכוזי פותחת, מפסקת, בוחנת את חור פי טבעתי המזמין אצבעה כרומזת תורך יגיע.
אתה תהיה עבד טוב, אתה הכלב שלי, כך בקולה,
ואני כך נדמה לי מדמה את דבריה במעט רכות נאמרים.
שכב על הגב כלב! ציוותה.
התהפכתי על גבי מרים רגליי מפסקם כדרכה של פרוצה מזדמנת, רואה כיצד מפשילה שמלתה כורעת מעל פניי, ריח ערוותה המתוק חודר מבעד תחתוניה לנחיריי אפי כמו מזמינני להעביר לשוני בינות לשערי ביאתה הנעולים, ידה המלטפת את שיפולי בטני לופתת את תורן זכרותי המקשיח עמידתו, מעלה מורידה זכר עורלתי במעשה חליבה.
משוש אשכיי הזורם ועולה המחפש דרכי מוצא עומד לפרוץ כאותה לבה רותחת הנובעת מהר הגעש יוצרה, כמעט, אך לא!!!!!!!!!
קום פקדה כשהיא משילה תחתוניה ובעודה מתיישבת על כיסא מפסקת רגליה מגלה את שער גן העדן החלק הרטוב כשקצה דגדגן מציץ מבין שפתיים כשומר בחוצפתו.
בוא לקק כלב שלי, ענג אותי, לחשה מיוחמת.
כמו הסוס המסתער אלי קרב טמנתי ראשי בין ירכיה, מריח את ריח גופה המשכר, מעביר לשוני על נוזל ערוותה, מוצץ כפתור דגדגנה כאילו הייתה זו סוכריה מתוקה.
רוחה נסערת ואנחותיה קורעות לבב, מרגשות, לבי עולץ מבקש מתחנן שרק לא יגמר לעולם.
ברטט אדיר פורצת זרימתה מטביעה את פניי במימי אביונה, רגליה ננעלות סביב ראשי כסוגר, נרגעת, קצב נשימתה סדיר, מלטפת ראשי מעבירה ידה בשערותיי כלב טוב שלי לוחשת ברכות,
התרגשותי מרקיעה פסגות מתפשטת דרך תעלות גופי, מציפה, הנה אני כלב, כלבה של אשה נעלה.
חלומי מתגשם כך נדמה כשלפתע כאב חד המפלח את קרביי מחזירני למקומי הטבעי, לרגליה.
חיוך מתפשט על שפתיה וקולה צחוק מתרונן,
הגיע הזמן לחזור לעבודה, צחקה כשהיא מנופפת מול עיניי בשלט השוקר, אין הנחות לכלבים לקקנים.
אחיזתה בקולר מסמנת את דרכי ללכת בעקבותיה, תוך קימה מהירה הזדרזתי לזנב אחריה אל הלא נודע מביט בהליכתה החתולית האומרת כולה הוד והדר.
דלת נפערת וכשאני מאחורי גבה נמצאתי עומד בטבורו של מטבח המסעדה, שלושה עבדים לעיניי שניים עירומים כשכובע לראשם עוסקים במלאכת הכנת המזון והשלישי בעל גוף שף המטבח אותו ניתן לזהות על פי המצנפת שלראשו ומקטורן לבן לבושו אך גלוי וחסוף הוא לעין כל ממותניו ומטה, רגליו שעירות ויער ערוותו מסתיר בחובו את איבר מינו המבויש המסתתר תחת כרסו הנישאת.
העבדים מרכינים ראש והשף ממהר לכרוע על ברכיו בכבדות מנשק את רגלי גבירתו הנישאת מעליו כנוע וצייתן.
ארשת הנאה וסיפוק מתפשטת על פניה האציליים למראה הכניעה והערצה אותה מפגינים עבדיה הנרצעים תוצר האילוף הנוקשה וחסר הפשרות.
זהו העבד החדש הדגישה בעודה מושכת אותי בקולר, לרשותך עד לרגע בו אבוא לאסוף אותו, יש להעבידו בכל עבודה והקשה ביותר כדי להתאימו לצורך אמרה בקשיחות בעוד מפנה היא את גבה ויצאת לעיסוקיה מותירה את השף גוהר שפוף המביט בהערצה בדמותה המתרחקת.
בשעות הבאות הייתי עוסק בכל עבודה קשה ובכל מטלה המוטלת עלי, ניקיון, איסוף זבל ושטיפת כלי המטבח והאוכל, מנוצל עד תפתח הדלת בשעה היעודה.
הדלת נפתחת ובפתח ניצבת המפקחת במלוא הדרה ואצילותה מסמנת לי באצבעה לקרב אליה, ממהר לציית כנדרש יורד על ברכיי ומרכין ראש, ללא אומר נקשרת רצועה לקולר אשר על צווארי ונגרר אני אל עבר המסעדה כמוצג חדש בפני הסועדות.
רעש והמולה קידמו את פניי עת הוכנסתי אל תוככי המסעדה מובל בין השולחנות לתצוגה, ידיים נשלחות לעברי ממששות את גופי תוך השמעתן של הערות משפילות לקול צחוקן של הנשים הצוהלות.
אל הבמה שליד הקיר עליה ישובה פסנתרנית על שרפרף אנושי ומשמיעה מנגינות מרגיעות נצטוויתי לעלות ולעמוד למכירה פומבית בו תקנה אחת מהאורחות את הזכות להשתמש בי להנאתה ולבתק את בתוליי.
לנגד עיניי ראיתי את קהל הנשים היושבות סביב שולחנות הומיות ומצחקקות, חלקן אף נתנו בי מבטן בזלזול בוחנות בעיניהן את הבשר הטרי, סחורה חדשה.
מלצרים עירומים כביום היוולדם התרוצצו בין השולחנות ממהרים מחויבים לעמוד בקצב דרישתן ולשמשן כרצונן מפחד שייענשו, שני עבדים הילכו על ברכיהם וידיהם כצמד כלבים גזעיים אוספים בפיהם שאריות מזון הנופלות או נזרקות לרצפה לקול צחוקן של הנשים המשועשעות.
גבירותיי נשמע קולה של המפקחת כשפסקה הנגינה, שקט השתרר, לפניכן עבד חדש בשר טרי העומד למכירה, הזוכה תוכל להשתמש בסחורה כרצונה, יכולות אתן לראות את האשכים המלאים, הזין הנוקשה והכניעה בעיניו.
תסתובב פקדה תופחת על ישבני, הפניתי גבי לקהל, ידה דחקה בצווארי לכפיפה, לחיי עכוזי הופרדו וחורי המהודק נגלה לעיני כל.
בתול ציינה והיום הוא יום הפתיחה, מי קונה?
ידיים הורמו וקריאות החלו להישמע, 100 שקל, 200, 400, 500,
שבע מאות שקלים נשמע קול החלטי,
מישהי מוסיפה? נשאלת השאלה, שקט השתרר בין כותלי המסעדה.
נמכר לגברת בשולחן משמאל הורתה בידה.
אשה גדולה התרוממה והתקרבה לבמה, יכולה את לבדוק את הסחורה פסקה המפקחת כשהיא מוסרת את השלט לידי הקונה בעלת הידיים הגדולות, כולו שלך.
בעיניים אמונות בחנה הקונה את החור המייחל מטביעה אצבעה בתוכו, אנחה שנפלטה מפי הביאה אותה לידי חיוך.
אוכל לקבל סטרפאון? שאלה, תהיה זו פתיחה חגיגית הוסיפה לקול תרועות חברותיה.
הכלי שחגרה וגורז היטב החל לחדור לתוכי מייסר את בני מעיי, ככל שגברו זעקותיי כך גברה התלהבותה, תנועותיה הלכו והתעצמו הלכו ותכפו מכריזה על בעלותה קבל עם ועדה.
לסיום הוצג החור הפעור, הדווה לראווה ולקול תשואות הנוכחות, נבעלתי, בתוליי בותקו.
המשך הערב מצאני קשור מתחת לשולחנה אליו הסבה בחברת חברותיה, נעליים חולצו ונדרשתי לעסות וללקק את רגליהן בזו אחר זו, על השלט שבידה לחצה בתכיפות הולכת וגוברת ושאריות מזון לעוס שנזרקו לרצפה ליקטתי בלשוני.
בסיומו של ערב נלקחתי אל תאי תשוש, כואב ורעב, שאריות מזון שנאספו מן השולחנות הושמו לפניי ועוד בטרם הספקתי לסיימן עצמתי עיניי ונרדמתי.
חודש שלם נמשך אילופי, במשך חודש ניקיתי, שרתתי, שעשעתי, הוצלפתי ואף כשרפרף אנושי שימשתי,
בתום חודש הובאתי והוכרעתי בפני בעלת המסעדה אשה בשנות החמישים לחייה וכשאני על ברכיי נשאלתי רק שאלה אחת, האם רוצה אתה להישאר? כן עניתי בחיוב.
ידעתי שכך תחליט ציינה הגבירה בסיפוק, עבד אתה בנשמתך, מהיום אתה רכושי הבלעדי חרותך נשללת ממך וזכויותיך בטלות ומבוטלות, גורלך נתון בידיי מעתה.
חיי החדשים החלו, אך זו ידידיי כבר פנטזיה אחרת.
לסיום ברצוני רק לומר שעבד אני המאמין בכל לבי בעליונותן של הנשים ובזכותן המלאה לשלוט ולקבוע, מאמין אני שייעודם של הזכרים לשרת ולציית.
אומנם יעודי לא התגשם וחלומי כנראה שכבר לא יתממש אבל התקווה עדיין קיימת שאולי מי יודע אם לא בחיים אלה אולי בגלגול הבא.
לנשים המאמינות בעליונותן ולעבדים המאמינים ומייחלים כמוני בהצלחה!

יואב 31​(אחר) • 31 במרץ 2013

מדהים אחלה פנטזיה

אלריק! • 31 במרץ 2013

ספור יפה בהחלט. רק הפיסקה האחרונה לא ממש לטעמי אבל זה עניין
סובייקטיבי ולא אובייקטיבי. סחתיין על הכתיבה.