אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחויותי אצל היועצת.

בטי בום​(שולטת)
לפני 10 שנים • 11 באפר׳ 2014
בטי בום​(שולטת) • 11 באפר׳ 2014
בהחלט דיון מעניין ומעורר מחשבה
אבל גיל 10, הייתי שמחה לשמוע ממך מה מטרת הטיפול
הרי אין אף מטפלת שתגרום לאישתך לשלוט בך , נכון?
פור גוד
לפני 10 שנים • 11 באפר׳ 2014
פור גוד • 11 באפר׳ 2014
Bagel כתב/ה:
פורגוד מתחיל לדבר כמו שוטה הכפר, ג'יימס טוען טענות כל כך לא רציניות עד שאתה תוהה איך אדם אינטלגנט ומשכיל יכול לפלוט כאלו דברים...



תגידו, הוא לא מצחיק רצח הבחור הזה ?
( הוא שאמרתי : הכתיבה המרירה, הנזעמת, הרצינית-להחריד, והדיכאונית של בייגל ממש גורמת לי לצחקק בקול )
בכל מקרה רפאל: כאשר אני משתמש במילה 'תשוקה', אני מתכוון כמובן לתשוקה המינית קודם-כל.
כמובן שיש לבני אדם עוד תשוקות ( תשוקה לכסף, לכבוד, תהילה, חיי אלמוות יו-ניים-איט..וכו' ) , אבל אנחנו מתדיינים כרגע באתר סקס, בל נשכח את זה. וסאדו-מאזוכיזם הוא השם של נטייה מינית, שבצורתה המודעת היא בסך הכל בת מאתיים שנים פחות או יותר ( סאד כותב בתקופת המהפכה הצרפתית. מאזוך בסוף המאה ה-19 )
וכאשר אני משתמש במילה 'תשוקה', אני גם מתייחס לפוסט היפה ( והדיכאוני, אלא מה ? ) שבייגל כתב, ושהוא קרא לו "מה זיגמונד היה אומר על זה ? “, ושכולו מסתובב סביב התובנה - שגם אני מסכים אתה – שקיים ניגוד מובנה ( או סתירה ) בין הזרם הנפשי של התשוקה לבין הזרם הנפשי של האהבה ( וזו באמת תובנה שמנוסחת לראשונה במאמר הכל כך מפורסם של פרויד, "על ההשפלה בחיי האהבה " ).
כך שהזוג-עם-הקולר באוטובוס ( בדוגמא שלך ) הוא בוודאי דוגמא להשתוקקות - אבל לא בהכרח, וגם לא תמיד,לאהבה.
כי הרי מה שבייגל מנסה לומר זה ( ובכל פעם מחדש, הוא הרי לא מצטווח בעצם על שום דבר אחר ) זה שהוא נדלק מינית (=משתוקק ) לכך ש"איזו מרי ג'יין" תשתין עליו, תסטור לו, תשפיל אותו וכך הלאה, אבל הוא לא אוהב את זה. שהוא משתוקק, בקיצור, למה שהוא אינו אוהב..

אבל – וזו הנקודה המרכזית - כל פתרון של הבעיה הזו, שיהיה כרוך אך ורק בבחירה של צד אחד במשוואה , כמו הפתרון שבייגל חותר אליו בחייו ( קרי - הבחירה באהבה תוך דחייה מוחלטת של התשוקה מחייו ) - לא יהיה מקובל עלי. ובייגל ( או אתה) יכולים לקרוא לפתרון כזה 'בגרות' או 'אחריות' – על הזין שלי... (-:
אני באופן אישי לא הייתי רוצה לחיות "עם הידיים מחוץ למכנסיים”, בלשונו של בייגל. אני אוהב להיות מחורמן. וסובלימטור גדול כבר לא יצא ממני... אבל גם מפני שהחיים בלי התשוקה המינית ( כמו גם בלי מוזיקה או שירה או ספרות או פילוסופיה ) נראים לי פשוט טעות.
במילים אחרות, אני לא רואה כמוך ניגוד הכרחי בין חיים ערכיים לחרמנות. וזאת מהסיבה הפשוטה, שחרמנות בעיני גם היא ערך ( והרי לך עוד "דיסוננס קוגניטיבי". אבל סבבה של דיסוננס ...icon_smile.gif


רק הסר דאגה מלבך, רפאל. השמאל לא הפסיד באותה מערכת בחירות בגלל אותה נשלטת חסרת-חוליות ונטולת-חוט-שדרה שעליה סיפרת. הוא הפסיד בגלל הבעיה הדמוגרפית הידועה, והיא שמגזרים כמו אלו של המתנחלים החרדים וכו' מתרבים כמו שרצים, בעוד שאנו עושים טובה לאנושות שאנחנו מביאים ילד אחד או ילדה אחת מסכנים לעולם... ועד-כדי- כך מקיימים החרדים את מצוות פרו-ורבו-בלי-אמצעי-מניעה-וילדים זה שמחה- ילדים זה ברכה, שבזמן האחרון כבר חצי מהפוסטים בכלוב ( כולל זה הנוכחי )הם של חרדים חסרי סבלנות שפותחים פה ניק מתוך ציפייה נואשת לקבל בתחת כאן-ועכשיו ( ללמוד תלמוד יש להם סבלנות. אבל לקבל בתחת ? פה הם נהיים ממש חסרי סבלנות..) מאיזו לילית חגורה בסטראפ-און א שהם פותחים פה ניק כדי ש "איזו מרי ג'יין תשתין עליהם" ( בלשונו של בייגל )....
והקב"ה בכבודו ובעצמו כבר אובד עצות, והוא פוכר את אצבעותיו מתוך דאגה כנה לעתיד העם הנבחר שלו...

* גילוי נאות: כותב שורות אלו מודע (בצער מסוים ) לכך שההשתוללות הליבידנלית שאפיינה את חייו, הייתה ( ועודנה ) המכשול העיקרי שעמד בינו לבין זכייה וודאית בפרס נובל, ושהיא מנעה ממנו להגיע להישגים כבירים ב"הגות ובמתטמטיקה" (:
ודבר אחרון : הקורא הנאיבי עלול לקבל את הרושם שאני חתיכת סקס-מאנייק שלא נולד ( וג'יימס בכלל! ג'יימס עושה סובלימציה של היצר המיני שלו לאמנויות לחימה, עד כדי כך הוא מושחת ! ), אבל זהו רושם מוטעה לחלוטין. מניסיוני, הנשים פה הן נימפומניות עוד יותר גדולות ממני - אחת אחת, ובלי יוצא מן הכלל. וכבר יצא לי להיפרד מבחורה בכלוב, רק מפני שהיא לא נתנה לי שקט להכין הרצאה ( מרוב שהיא הייתה חרמנית אחושרמוטה ובלי שום יכולת מינימלית לדחיית סיפוקים ) (:
רפאל
לפני 10 שנים • 11 באפר׳ 2014
רפאל • 11 באפר׳ 2014
ג'יימס,

מהו קושי או בעיתיות, במובן שאני מדבר עליהם? מצב שבו שני ערכים, שאתה מצדד בהם, מתנגשים זה עם זה. אם אתה אומר "כן" לאחד יש לך קושי להיות נאמן לאחר.

לא רק בדס"מ מעורר קשיים ערכיים בחברה שלנו, גם אינספור דברים אחרים. כבר בערכי היסוד שלנו ישנם קשיים. שוויון מקשה על חירות. כדי שנהיה שווים אנשים צריכים להגביל את החירות שלהם. אפשר לפתור את חלק מהקשיים הללו בכך שמחדדים הגדרות, מוסיפים מני סייגים, או בכך שמכריעים לטובתו של ערך מסויים. כאשר קושי מגיע לבית-הנבחרים או לבית-משפט, כמעט תמיד צריכים לפתור את הקושי. אבל ישנם קשיים שאינם מגיעים לידי כך, ואנחנו פשוט חיים איתם. אני חושב שהקושי שבדס"מ מעורר הוא מן הסוג הזה. והעובדה שאנחנו חיים עם הקושי אינו מבטלת אותו.

האם אומנויות לחימה מעוררות קשיים? במידה מסויימת כן. אלו ענפי ספורט אלמים (חלקם יותר וחלקום פחות) ואנחנו לא רוצים לעודד אלימות. אבל שים לב, מדובר כאן באלימות רק במובן שיש מכות (ובאותו מובן שמנתח הוא אלים כשהוא חותך מישהו בסכין). אין כאן סאדיזם. אם ספורטאי היה מביא סאדיזם לקרב, ומתענג על הכאב של היריב שלו, מייד היינו אומרים שההתנהגות שלו אינה ספורטיבית. וזה בדיוק מה שקורה בבדס"מ - אנשים אינם ספורטיבים. הם משתוקקים להשפלה, החפצה ואלימות. תן את דעתך עד כמה שוחרות שלום הן, ובלתי אלימות, השקפות העולם שבמסגרתן התפתחו חלק מאומנויות הלחימה.

במילים אחרות, אתה צודק שגם באומנויות לחימה וגם בבדס"מ "מכניסים מכות". אבל כשאתה חוזר על ההקבלה הזו, אתה מפספס את עיקר הבעיתיות שיש בעיני בבדס"מ, והיא מה שדווקא מבדיל בין השניים, העניין האמוציונלי: באחד אין סאדיזם ובאחר יש. (ואני משתמש כאן במונח "סאדיזם" במשמעות הרחבה ביותר שלו). העניין האמוציונלי חשוב כל כך, כי אי-אפשר להעמיד חברה שיש בה שוויון, סבלנות, כבוד לאחר וכו', כשהחינוך הוא רעיוני בלבד, ולא אמוציונלי. אדם לא יכול לכבד את האחר, אם מבחינה אמוציונלית אינו נוטה לכבד את האחר, אלא שהוא משתוקק להשפילו. ואם זה לא בלתי אפשרי, אז זה לפחות קשה יותר. ומכאן שתשוקות מן הסוג הזה מייצרות קושי. (וחזרנו להתחלה).

הסכמה יכולה להפוך מכות ממשהו בעייתי למשהו בלתי בעייתי. דין מכות שאינני מעוניין בהן אינו כדין מכות שאני מעוניין בהן. אבל הסכמה אינה הופכת את הסאדיזם ממשהו בעייתי למשהו בלתי בעייתי. כי סאדיזם הוא בעייתי גם בלי קשר לשאלה כיצד אתה מממש אותו, ועם מי. מבחינה חינוכית יש קושי של ממש בכך שמעבירים לילד או למבוגר את שני המסרים הבאים:
(1) עליך לראות באחר מטרה ולא אמצעי. כלומר אדם, שיש לכבדו ולהבטיח את עצמאותו.
(2) זה בסדר גמור אם אתה משתוקק לשעבד אנשים להשפיל אותם ולהתעלל בהם. תשוקה, כלשעצמה, היא לעולם לא רעה.

הקושי הזה אינו קושי משפטי. כי לאדם מותר להרגיש כל מה שהוא רוצה, ובפרט להרגיש רגשות סותרים. אבל זהו בהחלט קושי חינוכי וערכי (ולא קושי שולי). כי מבחינה מוסרית אנחנו לא רק הרעיונות שלנו להלכה כי אם גם האמוציות שלנו למעשה, והאחד משפיע על האחר. (ולראיה: פור גוד לא זכה בפרס נובל. ולמרות שיש בכלוב יהודים רבים, גם אף אחד אחר לא זכה.)
רפאל
לפני 10 שנים • 11 באפר׳ 2014
רפאל • 11 באפר׳ 2014
פור גוד כתב/ה:

אבל – וזו הנקודה המרכזית - כל פתרון של הבעיה הזו, שיהיה כרוך אך ורק בבחירה של צד אחד במשוואה , כמו הפתרון שבייגל חותר אליו בחייו ( קרי - הבחירה באהבה תוך דחייה מוחלטת של התשוקה מחייו ) - לא יהיה מקובל עלי. ובייגל ( או אתה) יכולים לקרוא לפתרון כזה 'בגרות' או 'אחריות' – על הזין שלי... (-:
אני באופן אישי לא הייתי רוצה לחיות "עם הידיים מחוץ למכנסיים”, בלשונו של בייגל. אני אוהב להיות מחורמן. וסובלימטור גדול כבר לא יצא ממני... אבל גם מפני שהחיים בלי התשוקה המינית ( כמו גם בלי מוזיקה או שירה או ספרות או פילוסופיה ) נראים לי פשוט טעות.
במילים אחרות, אני לא רואה כמוך ניגוד הכרחי בין חיים ערכיים לחרמנות. וזאת מהסיבה הפשוטה, שחרמנות בעיני גם היא ערך ( והרי לך עוד "דיסוננס קוגניטיבי". אבל סבבה של דיסוננס ...icon_smile.gif


(1) אני לא חושב שחיים מינים מקשים על "חיים ערכיים". אני חושב שחיים בדס"מיים מעלים קשיים מסויימים. (אני חווה את הקשיים הללו).

(2) אני מסכים איתך שהחשיבה הדיכוטומית היא שגויה בהקשר זה. הבחירה אינה בין אורח חיים קתולי ואדוק, לבין חיי אוננות 24/7. תראה את הדברים שכתבתי לבייגל בעמוד 4 של השרשור.
James Bondage​(מתחלף)
לפני 10 שנים • 12 באפר׳ 2014
James Bondage​(מתחלף) • 12 באפר׳ 2014
רפאל כתב/ה:
וזה בדיוק מה שקורה בבדס"מ - אנשים אינם ספורטיבים. הם משתוקקים להשפלה, החפצה ואלימות. תן את דעתך עד כמה שוחרות שלום הן, ובלתי אלימות, השקפות העולם שבמסגרתן התפתחו חלק מאומנויות הלחימה.


הדבר הכי קרוב ל- "ספורטיבי" שאני מכיר בבדסם הוא "SSC - שב"ב" - שפוי, בטוח ובהסכמה; והוא משחק את אותו תפקיד ש"ספורטיביות" משחקת בספורט. בהחלט, אני ממליץ לכל ספורטאי חובב שיתרחק מאחרים שאינם ספורטיביים (וזה תקף גם לגבי כדורגל וכדורסל, שנפצעים בהם הרבה יותר מאשר באמנויות לחימה - ועוד יותר כאשר יש יריב שאינו ספורטיבי).

ואולי כאן שורש המחלוקת בינינו - הנחת העבודה שלי, היא שכשמדברים פה בפורום על בדסם, מדברים על שב"ב; אמנם לא ציינתי זאת במפורש (ואף אחד לא ציין אחרת) - אבל בהתחשב בזה שבדסם שאינו שבב כרוך ברוב המקרים בעבירה על החוק, וזה שציינתי את מסגרת החוק לכל האורך, ולאורך הדיון נראה שמסגרת החוק לא מעניינת אף אחד חוץ ממני - אני אתפלא אם אתה ו/או בייגל מדברים על בדסם בלתי שב"ב. אבל יתכן שאני טועה.

לגבי ההערה שלך "עד כמה שוחרות שלום" - אני מניח שזו ציניות - כי אף לא אחת מהן התפתחה בתנאים שוחרי שלום - כולן התפתחו לצורכי מלחמה כזאת או אחרת (לדוגמא, טאיקוונדו - לוחמים רגליים קוראנים נגד חיילים יפנים רכובים על סוס; קפוארה - מלחמת עצמאות של עבדים בברזיל שלימודה הוסתר כריקוד), ולאחר מכן הוגבלו לכדי ספורט (ג'ודו ואייקידו, לדוגמא, הן פיתוחים ספורטיביים של אמנויות קודמות יותר). אם זו אכן ציניות, לא הבנתי אותה - אתה אומר שהן ספורטיביות מחד אבל התפתחו בצורה לא ספורטיבית מאידך. (מה שאיך שהוא מתאים לי גם לבדסם, בניגוד למה שנראה לי שרצית להביע).

רפאל כתב/ה:
העניין האמוציונלי: באחד אין סאדיזם ובאחר יש. (ואני משתמש כאן במונח "סאדיזם" במשמעות הרחבה ביותר שלו). העניין האמוציונלי חשוב כל כך, כי אי-אפשר להעמיד חברה שיש בה שוויון, סבלנות, כבוד לאחר וכו', כשהחינוך הוא רעיוני בלבד, ולא אמוציונלי. אדם לא יכול לכבד את האחר, אם מבחינה אמוציונלית אינו נוטה לכבד את האחר, אלא שהוא משתוקק להשפילו. ואם זה לא בלתי אפשרי, אז זה לפחות קשה יותר. ומכאן שתשוקות מן הסוג הזה מייצרות קושי. (וחזרנו להתחלה).


רגע אחד. אתה חוזר ומתאר בדסם כאילו כל מי שרוצה להשפיל, רוצה להשפיל את כל העולם. יש הרבה אנשים שאני לא מכבד, כל אחד מסיבות שונות - ואני בטוח שגם אתה לא מכבד אנסים שהורשעו ומתנדבים באגודה למלחמה בסרטן באותה מידה. זה לגטימי - ויותר מכך - חיוני - שחברה לא תהיה מושתת על כך שכל אחד יקבל מכל אחד אותה מידה של כבוד. יותר מזה, אני טוען שזה אפילו לא אידאל שצריך לשאוף אליו.

כן, אני מעדיף חברה שבה ברירת המחדל היא שבין כל שני פרטים יש כבוד, סבלנות, שיוויון וכו'. אבל אני חושב שאם אתה מצפה שאנהג אותה סבלנות כלפי אדם שממתין לפני בתור וכלפי איש מכירות שביקשתי ממנו שיפסיק להתקשר אלי 5 פעמים והוא ממשיך - אז אתה מטיף לחברה מקולקלת, שבה הקצאת משאבים תוטה באופן חד לטובת האלמנטים האנטי-סוציאליים בחברה. וברגע שאתה מסכים שלא לכבד כל אחד באותה צורה (ויכול להיות שאתה לא מסכים), אז מה הבעיה?

ומעבר לכך, הדיכוטומיה של "משתוקק להשפילו", "ומכבד אותו" לא יכולים להתקיים ביחד, לא ברורה לי. אצלי אישית היא לא קיימת. קשה לי להאמין שאני יחיד סגולה במובן הזה. ובצד השולט של הבדסם, ההשפלה היא, לפחות מהתרשמותי, חלק לא במיוחד גדול. מהאנשים בבדסם שאני מכיר מספיק טוב, היא לא קיימת אצל אף אחד. חינוך, כן. "פיקוד", כן, שליטה, כן. עיצוב, כן. השפלה? לא.

ניקח את הצבא כדוגמא - האם כל מי שרוצה לפקד, רוצה לעשות זאת כדי להשפיל את פקודיו? יש כאלה, בהחלט, אבל רחוק מלהיות כולם. בהחלט יש כאלה שנהנים מעמדת הכוח שלהם מבלי שהם יהנו או יצטרכו להשפיל את הפקודים שלהם. היו לי בצבא שניים כאלה מתוך עשרה - ושניהם אמנם מאוד נהנו מהעמדה הזאת, אבל לא חתמו קבע בשבילה, אלא בשביל לעשות משהו שהם מאמינים בו - עמדת הכוח הייתה בסך הכל כיף נוסף. (אה, אבל סמל המחלקה בטירונות -- הוא היה סאדיסט. יש כאלה, אני לא מכחיש)

בין בני זוג, להלן "דום" ו"סאב", ההסכם הוא שלסאב אסור ליזום סקס ואפילו לא לדבר עליו, ומצד שני ברגע שדום מבקש/דורש, על סאב להיות זמין לסקס. דום מתחרמן מזה. סאב מתחרמן מזה. אין פה השפלה, שניהם מאושרים ואוהבים. ובעוד חודש, כשהאהבה מתה, הם יפרדו וההסכם בטל. זה לא בדסם? איפה פה ההשפלה, ולמה המרחק בין "אני לא מקיים יחסי מין עם הפרטנר שלי אלא אם הוא מסכים" (זוגיות "נורמטיבית") לבין "אני לא מקיים יחסי מין עם הפרטנר שלי אלא אם הוא ביקש" כל כך גדול שהוא יוצר קושי?

רפאל כתב/ה:
אבל הסכמה אינה הופכת את הסאדיזם ממשהו בעייתי למשהו בלתי בעייתי. כי סאדיזם הוא בעייתי גם בלי קשר לשאלה כיצד אתה מממש אותו, ועם מי. מבחינה חינוכית יש קושי של ממש בכך שמעבירים לילד או למבוגר את שני המסרים הבאים:
(1) עליך לראות באחר מטרה ולא אמצעי. כלומר אדם, שיש לכבדו ולהבטיח את עצמאותו.
(2) זה בסדר גמור אם אתה משתוקק לשעבד אנשים להשפיל אותם ולהתעלל בהם. תשוקה, כלשעצמה, היא לעולם לא רעה.


השווה לחינוך מיני (בלי קשר לבדסם) שאתה מעביר לצאצאך, נגיד ממין זכר לצורך הדיון:

(1) עליך לראות באחרות מטרה ולא אמצעי. כלומר, נשים שיש לכבדן ולהבטיח את עצמאותן.
(2א) זה בסדר גמור אם אתה משתוקק לזיין נשים. תשוקה, כשלעצמה, היא לא רעה.
(2ב) זה בסדר גמור אם אתה משתוקק לזיין מישהי. תשוקה, כשלעצמה, היא לא רעה.

לא יודע אם אתה מתכוון ל-2א, או 2ב, אבל בשני המקרים - אפילו אם 2א מתייחס לכל הנשים בעולם, אני עדיין לא רואה את הבעייתיות פה. זה בסדר גמור להשתוקק לזיין את השכנה ממול, כל זמן שזה במסגרת (1). אפילו לדמיין את זה - כל זמן שלא מבצעים (אלא, כאמור אם זה כפוף ל(1)). אם היא רוצה שתזיין אותה, ואתה רוצה לזיין אותה, מה הבעיה? אם היא רוצה שתשפיל אותה, ואתה רוצה להשפיל אותה, מה הבעיה? אתה לא חייב להפסיק לכבד אותה באף אחד מהמקרים.

מחקתי את המילה "לעולם", מכיוון שצריך לסייג פתולוגיות. ואם יש לך קושי חינוכי עם 1 + 2ב, אז נסכים לא להסכים.

רפאל כתב/ה:
הקושי הזה אינו קושי משפטי. כי לאדם מותר להרגיש כל מה שהוא רוצה, ובפרט להרגיש רגשות סותרים. אבל זהו בהחלט קושי חינוכי וערכי (ולא קושי שולי). כי מבחינה מוסרית אנחנו לא רק הרעיונות שלנו להלכה כי אם גם האמוציות שלנו למעשה, והאחד משפיע על האחר. (ולראיה: פור גוד לא זכה בפרס נובל. ולמרות שיש בכלוב יהודים רבים, גם אף אחד אחר לא זכה.)


לגבי אי זכייה בנובל - מניין לך? (כן, גם אני אופתע אם אגלה שכן, אבל היו לי הפתעות גדולות יותר בחיי)

אולי הצלחתי להבין את הקושי שיש לך (סלח לי על כך שאני קשה תפישה):

אתה מדמיין צאצאית (הפעם ממין נקבה), שבאה ואומרת "אבא, החבר שלי בקש שאני אצליף בו, אשתין עליו, ואקרא לו 'כלב', ואני מבולבלת כי הרי אני אמורה לכבד אותו, לשמור עליו, לעזור לו להתפתח, ולא נראה לי שזה עונה לדרישות.", נכון?

אם ככה, אז א. סחתיין על זה שהילדים שלך באים לדבר איתך על נושאים כאלו ובכזאת פתיחות, ו ב. מבחינתי זו וריאציה על "חושך שבטו שונא בנו". אותה ילדה באה 6 שנים לפני כן, ואומרת "אבא, אתה מבקש ממני ללכת לבית הספר שאני לא אוהבת ולא מרגישה שאני לומדת בו כלום, ואני מבולבלת, כי הרי אתה אמור לכבד אותי, לשמור עלי, ולעזור לי להתפתח - ולא נראה לי שזה עונה לדרישות". אבל אתה הרי לא מבולבל. (או שכן?) זה לא זהה, אבל זה קושי מאותו סוג. היא יכולה להצליף בחבר שלה, ולכבד אותו יותר בזכות זה שהוא עושה עצמו פגיע בפניה. מה שלי ברור הוא שאם עצם הבקשה גורמת לה לזלזול וחוסר כבוד, הרי שהזיווג פה לא מוצלח.

ואולי ניסוח אחר: חלק מהחינוך - מבחינתי - הוא שצריך לכבד אחר אלא אם הוא הוכיח שלא מגיע לו; וששאיפה של אחר להיות מושפל אינה הוכחה שלא מגיע לו, כמו שהעובדה שהוא מקועקע, או שהוא מורה לתושב"ע הם לא הוכחות. שיהיה ברור - שלא ישתמע מדברי שהיא צריכה לכבד את רצונותיו ולהשפיל אותו אם זה לא מה שהיא רוצה לעשות.

ודוגמא אחרת: קרא את הבלוגים של זאלופון ושל Black Lotus אם עדיין לא יצא לך, ותגיד לי איפה הקושי החינוכי, איפה ההשפלה, איפה הבעייתיות. את הבדסם, את הכבוד ההדדי, את האהבה, את העזרה להפתחות - מצאתי לבד.

(והערה אחרונה על אמירה של בייגל: "לכל תרגיל יש תרגיל נגד" זו הבנה של אומנויות לחימה שמקבלים מלצפות בקרב סייף ב"הנסיכה הקסומה", ולא מהמציאות. אני מקווה שאתה לא חי בסרט, למרות שמקנן בי החשש. אני עדיין מחכה שתסתור משהו שכתבתי ביותר מאשר "ברור שאני צודק")
James Bondage​(מתחלף)
לפני 10 שנים • 12 באפר׳ 2014
James Bondage​(מתחלף) • 12 באפר׳ 2014
בטי בום כתב/ה:
בהחלט דיון מעניין ומעורר מחשבה
אבל גיל 10, הייתי שמחה לשמוע ממך מה מטרת הטיפול
הרי אין אף מטפלת שתגרום לאישתך לשלוט בך , נכון?


מה שבטי אמרה מצד אחד.

ומצד שני, אולי כן יש נקודה באמצע שמתאימה לשניכם?

אחד הנושאים בבדסם שחביבים עלי הוא הנושא של חגורות צניעות. יש מעט מדי חומר על נשים בחגורות צניעות (למי שתוהה, זו בעיה לא פתורה בעיקר משיקולי הגיינה ומחזור - סיפורי האגדות ששמעתם על חגורות צניעות מימי הביניים הם מיתוסים בלבד). אבל על חגורות צניעות לגברים תוכלו למצוא המון (ואפילו לקנות גרסאות פשוטות במחיר שווה לכל נפש). ספציפית, אחוז מכובד מהבלוגים (הן של גברים נעולים והן של נשותיהם) מספר על נשים ששיתפו פעולה באופן פסיבי עם השגעון של הבעל, וגילו שבעצם הן נהנות מאוד - חלקן מגילוי הצד הדומיננטי שלהן, וכמעט כולן מהשינוי ביחס של הבעל - שפתאום צריך לבקש רשות לאונן, שלא לדבר על יחסי מין - ולכן מקפיד שישארו מרוצות כל הזמן. מן הסתם מי שניסה וויתר כותב על זה פחות (ו/או יש פחות סיכוי שפגשתי את התיאור שלו בשיטוטי) אבל בוודאות יש מי שזה עובד אצלו.

לקוראי האנגלית, הבחור הנורווגי שכותב ב- http://rohosub.tumblr.com/ מפרסם תמונות, סקירות, ייעוץ ועוד בנושאי חגורות צניעות למיניהן, זוגיות בהובלת האשה וכו'. אזהרה: פורנו, וכנראה יותר גרפי מאשר אתם רגילים.
פייה{O}
לפני 10 שנים • 12 באפר׳ 2014
פייה{O} • 12 באפר׳ 2014
ג׳יימס -
לאורך הדיון המעניין כאן, מה שקשה לי להבין ממך זו הנקודה הבאה:
אתה באמת ובתמים סבור שחשקים כגון גרימת סבל, שלילת אוטונומיה, השפלה (אצל חלק) ומהצד השני תשוקה לכאב ולקטנות (עם שורוק),
הם בסך הכל חשקים תמימים ולא מזיקים, לפחות לא יותר מכל תשוקה אחרת?

אתה לא מוצא שום דבר אפל, הרסני או בעייתי באיזשהו אופן ביצרים כאלו?

אני לא טוענת חלילה שאין ליצרים כאלו מקום או שאי אפשר ליישם אותם בכיף.
ובטח לא שזה בסדר שיועצת זוגית תבטל אותם במקום להתייחס אליהם.
אני טוענת שבניגוד לתשוקות בלתי מזיקות אחרות, ראוי לאדם נבון ובעל מודעות לשאול את עצמו למה הוא חושק דווקא בדברים שבקונוטציה שגרתית נחשבים שליליים (כאב, שעבוד...) וכמה מקום הוא מוצא לנכון לתת לתשוקות כאלו בחייו.


אגב, מנסיוני הדל באומנויות לחימה (קראטה מספר שנים), רוב מי שפגשתי בתחום היה עם איזשהו אישיו לגבי כאב או שליטה, או בקיצור לא היה וניל טהור.
וזה לעומת אלו שפגשתי בחוגי יוגה, עיצוב וספינינג.
לא שזה רע, כמובן. זו דרך נהדרת, ספורטיבית ולא הרסנית בד״כ לניתוב נטיה אלימה.
אבל זו קצת התממות לראות בזה סתם ׳עוד ספורט׳ תמים.
רפאל
לפני 10 שנים • 12 באפר׳ 2014
רפאל • 12 באפר׳ 2014
James Bondage כתב/ה:

הדבר הכי קרוב ל- "ספורטיבי" שאני מכיר בבדסם הוא "SSC - שב"ב" - שפוי, בטוח ובהסכמה; והוא משחק את אותו תפקיד ש"ספורטיביות" משחקת בספורט.

אז מה אם הבדס"מ שלך הוא SSC? מה זה רלוונטי למה שטענתי? לא טענתי שבדס"מ אינו "ספורטיבי" ברוחו כי אין שם הסכמה, אלא כי יש שם יצרים סאדיסטים וכו'. אני מעתיק שוב את מה שכתבתי על הסכמה (שהיא הבשר של ה SSC):
הסכמה יכולה להפוך מכות ממשהו בעייתי למשהו בלתי בעייתי. דין מכות שאינני מעוניין בהן אינו כדין מכות שאני מעוניין בהן. אבל הסכמה אינה הופכת את הסאדיזם ממשהו בעייתי למשהו בלתי בעייתי. כי סאדיזם הוא בעייתי גם בלי קשר לשאלה כיצד אתה מממש אותו, ועם מי.



James Bondage כתב/ה:

ומעבר לכך, הדיכוטומיה של "משתוקק להשפילו", "ומכבד אותו" לא יכולים להתקיים ביחד, לא ברורה לי. אצלי אישית היא לא קיימת.
.
בוודאי ש"משתוקק להשפילו" ו"מכבד אותו" יכולים להתקיים ביחד, כי המוח שלנו יכול לקיים דיסוננסים קוגנטיביים. בדס"מ הוא בדיוק הדרך לקיים את הדיסוננס הזה.

James Bondage כתב/ה:

השווה לחינוך מיני (בלי קשר לבדסם) שאתה מעביר לצאצאך, נגיד ממין זכר לצורך הדיון:

(1) עליך לראות באחרות מטרה ולא אמצעי. כלומר, נשים שיש לכבדן ולהבטיח את עצמאותן.
(2א) זה בסדר גמור אם אתה משתוקק לזיין נשים. תשוקה, כשלעצמה, היא לא רעה.

אם אתה מחנך ילדים לכך שלזיין אישה זה להשתמש בה לסיפוק תאוותיך, אז יש קושי במסר החינוכי שלך. אחרת אני לא רואה בעיה. (כל הביקורת על תעשיית הפורנו קשורה בדיוק בכך: היא מחנכת גברים לראות בזיון אקט שבו משתמשים באישה לסיפוק תאוות, ולא אקט אינטימי. כלומר, גם פורנו מעלה בעיות וקשיים ערכיים).


James Bondage כתב/ה:

אם היא רוצה שתזיין אותה, ואתה רוצה לזיין אותה, מה הבעיה? אם היא רוצה שתשפיל אותה, ואתה רוצה להשפיל אותה, מה הבעיה? אתה לא חייב להפסיק לכבד אותה באף אחד מהמקרים.

מה? אתה לא רואה את ההבדל שבין לזיין לבין להשפיל? זיון הוא לא אקט בלתי מכבד. השפלה היא כן אקט בלתי מכבד. הסכמה יכולה להפוך את ההשפלה ללגיטימית, אבל היא לא יכולה להפוך אותה לאקט מכבד. אם אישה מסכימה שתחרבן עליה, הקקי שלך לא מפסיק להיות מסריח רק בגלל שהיא "הסכימה". (וההתמקדות בהשפלה היא רק לשם דוגמה. את יכול לדבר על פיקוד, שליטה, עיצוב, החפצה, שיעבוד, סאדיזם וכו' באותה מידה.)

נדמה לי שאתה משתמש במילה "לכבד" בצורה רב משמעית, וזה יוצר בלבול. המשמעות של המונח יכולה להיות:
(1) להעריך מישהו.
(2) להתייחס לאדם כאל אדון לעצמו, ולא לנסות לשנות זאת.

כשאתה משפיל מישהי אתה יכול בהחלט לכבד אותה במובן הראשון של המילה (כלומר להעריך את זה היא מעזה להיות שם ובוטחת בך). אבל אתה לא יכול לכבד אותה במובן השני של המילה. הבעיתיות של בדס"מ קשורה במובן השני של המילה, כמובן. מה הבעייתיות? אני לא יודע אם אני יכול להסביר טוב יותר מכפי שכבר הסברתי בפוסט הקודם.
Bagel
לפני 10 שנים • 12 באפר׳ 2014
Bagel • 12 באפר׳ 2014
[quote="James Bondage"]
רפאל כתב/ה:


(והערה אחרונה על אמירה של בייגל: "לכל תרגיל יש תרגיל נגד" זו הבנה של אומנויות לחימה שמקבלים מלצפות בקרב סייף ב"הנסיכה הקסומה", ולא מהמציאות. אני מקווה שאתה לא חי בסרט, למרות שמקנן בי החשש. אני עדיין מחכה שתסתור משהו שכתבתי ביותר מאשר "ברור שאני צודק")


אני לא יכול לסתור את מה שכתבת כי סגנון הדיון שלך הוא לא ענייני ואתה מסוגל להתעלם מהמובן מאליו רק בכדי להמשיך ולקיים את ההדחקה המופתית שלך, זה עניין שלך עם עצמך. הדיון פה אינו פוליטי וגם לא אקדמי ולכן לא חלה עלי זכות ההוכחה.

אחרי ארבע שנים של אימונים מפרכים בג'וג'יצו יפאני הצלחתי להשיג חגורה חומה, אבל מה זה משנה למישהו כמוך? העיקר שאני חי בסרט, אני וטענותי הבלתי מוכחות, אני והפסיכולוגיה שהיא בעצם אסטרולוגיה. העיקר שאתה יכול לקרוע אותי בקרב פנים מול פנים. בהצלחה ג'יימס. ג'יימס בונד. בהצלחה בסרט שלך.
פור גוד
לפני 10 שנים • 12 באפר׳ 2014
פור גוד • 12 באפר׳ 2014
אני חושב שיש לכתיבה של בייגל איכות קליטה לגמרי ( הוא היה צריך לבחור בקריירה של קופירייטר, לא של פסיכולוג ). כלומר הכתיבה המרירה והדיכאונית שלו עושה לבנאדם חשק לחזור בראשו על הפראזות שלה, והאחרונה שבהן : “ההדחקה המופתית" של ג'יימס...
בכל מקרה, בייגל, אני יודע שאתה מאמין רק באהבה, אבל מה שאתה באמת זקוק לו, זו אהבה קשוחה.
במילים אחרות – אתה זקוק לספנקים.
ואם הייתי הומו ( אבל אני לסבית), והיית הבן-זוג שלי, כל לילה לפני השינה הייתי מפליק לך על ישבנך ספנקים נהנתניים ביותר ( כן כן, אני מכיר כמה הומואים שהם סאדומזוכיסטיים להדהים, בניגוד להבחנה הזו שאתה נהנה להביא עליה ביד פה )...ככה, כל לילה, קצת לפני שהיינו הולכים לישון כפיות, הייתי משכיב אותך על ברכיי.. ואחר כך היינו הולכים לישון, שנינו, חבוקים מרוב אהבה... (-: