פסיכו לוג(שולט)
|
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
היא מתפתחת עפ"י חקירה מדעית. כיום תנסי להציג מחקר או תיאוריה שלא מבוססת על כלים מדעיים. יצחקו עליך או יקראו לך "כת". לא פסיכולוגית.
|
|
|
Lanya Colson
|
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
Bagel כתב/ה: .......... קונצנזוס מקצועי שמדובר בהפרעה נפשית במקרים מסויימים. יש פונקציה פסיכולוגית-נפשית למזוכיזם או לסאדיזם והנסיון ״לנקות״ את ההתנהגות הזאת מסממנים נפשיים (זה בהסכמה, זה נורמלי וכו״) הוא סוג של הגנה נפשית. ........
אפשר להתווכח עד שהפרות יחזרו לרפת האם זוהי סטיה או נטיה והאם זה בסדר או לא בסדר אבל זה מבחינתי לא כל כך מעניין. מה שמעניין הוא מה באמת עומד מאחורי האקטים הסימבוליים של הבדס״מ ואיך אפשר להבין אותם מבחינה רגשית. מישהו או מישהי שמסוגלים לגמור רק עם סטירות לחי או עם מגף בפרצוף - מה באמת עומד מאחורי זה. לא מדובר פה על העלבות, מנגנוני ההגנה וההדחקה שקיימים פה הם עניין קולקטיבי. ובכל זאת, מי שנכנס לפוסט עם טייטל שכזה אולי יש בו איזשהו עניין לחקור את פנימיותו שגובר על הצורך להגן על המוסריות של עצמו. הפסיכולוגיה - היא בסופו של דבר פרקטיקה (פרקטיקה, לא מדע) שאחת ממטרותיה היא אכיפה של צורת ההתארגנות החברתית "נישואים מבוססי אהבה רומנטית" - על ידי קביעה מה נורמלי, מה בריא, וכיו"ב. זאת אומרת - התפתחות ריגשית תקינה היא להתבגר מינית, לייצר יחסים מונגמיים משמעותיים מבוססי אהבה עם אדם אחר, לעשות איתו איחוד כלכלי, ולהעמיד צאצאים, תוך שמירה של נאמנות כלכלית וריגשית ארוכת טווח לתא המשפחתי. כדי לאלץ כמה שיותר אנשים לתוך התבנית החברתית הזאת, מתחילים להגדיר הגדרות - נורמלי, תקין, פתולוגי, הפרעה, וכיו"ב אני קצת מופתעת שהעלית את נושא המוסר - תחום האחריות של הדת באופן מסורתי. אבל לפני שהיתה פסיכולוגיה - הדת היא זו שאכפה את צורת ההתארגנות החברתית הזאת - רק ללא דרישה או ציפייה לאהבה רומנטית (ולכן, אני בהחלט מחבבת הרבה יותר דתות מאשר פסיכולוגיה, איכשהו דתות מניחות לך, והפסיכולוגים חופרים בנשמתך) פסיכולוגיה היא פרקטיקה (פרקטיקה, לא מדע) דכאנית. היא יוצרת דיכוי ממסדי ושיטטתי של אנשים שאין להם עניין בתצורה החברתית של "נישואים מבוססי אהבה רומנטית" או כל גירסה אחרת של מונוגמיה. היא מדכאת תוקפנות, היא מדכאת רגשות שליליים, וברוב המקרים, היא נכשלת, ואז אחוזים בלתי סבירים של האוכולוסיה הבוגרת מתחילים לקחת תרופות פסיכיאטריות. (ונראה לי שאתם עדיין צעירים, אבל חכו שתגיעו לגיל חמישים תסתכלו ימינה שמאלה ותראה כמה מהחברים שלכם לא יכולים לקום בבוקר בלי פרוזאק או ציפרלקס( אתה רוצה לדבר על מנגונני הדחקה בכלוב? צא אל רמות-וניליה, לך את כל האנשים אשר יש להם "התפתחות ריגשית תקינה" - נשואים עם ילדים, עושים סקס ונילי ומנומס פעם בשבועיים, ותתחיל לברר כמה מהם מדחיקים את המיניות שלהם, את התוקפנות שלהם, כמה מהם באמת מאושרים? ובייגל, אתה כותה על עצמך שאתה מאמין באהבה, אתה כותב על עצמך שאתה משקיף מהצד. אבל אם אתה כאן, קורא, מגיב, כותב, חלק ממך מתאווה אל העולם הזה ולכן - כל הדיון הזה על בדסמ כהפרעה נפשית - אם אתה שואל אותי - הוא לא שיפוט עלינו - הוא דיון פנימי שלך עם עצמך אבל תבין - אין שום אמת אובייקטיבית במונח "הפרעה נפשית" - אלו קטגוריות חברתיות, יחסיות, תלויות תרבות וניתנות לשינוי ואני מאחלת לך שגם אתה יום אחד תעשה שלום עם "ההפרעה" שלך ותזכה למימוש מיני מלא חיים רק פעם אחת למי יש זמן להתעסק במשמעות הסימבולית של הסטירה כאשר אפשר לתת או לקבל סטירה - ולגמור? |
|
|
| Bagel |
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
למי יש זמן להתעסק במשמעות הסמבולית של הסטירה? למי שיש לו עניין בעומק הרגשי של עצמו. למי שיש לו סבלנות לנסות ולהבין את עצמו.
פסיכולוגיה אינה פרקטיקה, פסיכותרפיה היא פרקטיקה מקצועית והיא לא דכאנית וגם לא מעודדת קונפורמיזם, היא פשוט נותנת הזדמנות לאנשים עם תבניות נפשיות לא בריאות ומזיקות להתבגר רגשית ולהיות טובים יותר - כאנשים, כהורים, כבני זוג וכו״. את לא מכירה אותי אז את לא יכולה להניח עלי הנחות למה אני מתאווה ולמה אני לא מתאווה, אני לא מחפש מלכה ולא שפחה ואכן מאמין באהבה שוויונית שלא צריכה משחקים ילדותיים בשביל להתקיים. הדיון על בסד״מ כעל הפרעה נפשית הוא לא שיפוטי עליך או עליכם וגם לא דיון פנימי שלי עם עצמי הוא נועד בשביל לאפשר פתח לאנשים שרוצים להבין את עצמם ולעצור לרגע את הלמות הפטיש הבלתי פוסקת של ״אתה-בסדר-קבל-את-עצמך״. יש הרבה אמת אובייקטיבית במונח הפרעה נפשית ואני לא צריך לעשות שלום עם ההפרעות הנפשיות שלי כי ברגע שהפסקתי לקבל אותן כחלק אינטגרלי ממני, רק אז יכולתי להתחיל ולהבין את עצמי. יש לך מלאי שלם במחסנית שנועד להדוף כל טיעון ״מכתים״ - את לא הראשונה, אני מכיר אנשים מאוד אינטלגנטים שיש להם ים של טיעונים מאוד חכמים אבל הם עיוורים גמורים מכיוון שהם עסוקים בלהגן על עצמם. אני לא חושב שבעיה נפשית היא קללה או דבר שצריך להתבייש בו ולכן להתייחס לבדס״מ כאל הפרעה נפשית זה דבר די נייטרלי ולא שיפוטי. אנשים עוסקים בכל מיני סוגים של הרס עצמי ולכולם יש את הדרישה - קבלו אותי כמו שאני, אל תגדירו אותי כלא-בסדר, תנו להנות - אבל לגמור זה לא הכל בחיים ויש אנשים שרוצים להתעסק ולהעמיק בתוך עצמם בכדי לנסות ולהבין מאיפה באה התשוקה להרס עצמי ואולי על ידי כך לתקן את עצמם קצת. טיפול נפשי עוזר לבן אדם להתחבר למציאות ויכול לתת הרבה מזור למי שמחפש אותו. הוא גם יכול להיות דכאני בשביל מי שמעדיף לעצום את העיניים ולהמשיך באותו שביל ידוע ומוכר היטב. טיפולים עובדים וגם עוזרים ואני לא יודע איפה את מסתובבת אבל אני מכיר הרבה בני ארבעים וחמישים שלא צריכים תרופות פסיכיאטריות ושחיים באופן שפוי ומספק. |
|
|
|
Lanya Colson
|
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
אם אתה לא מחפש לא מלכה ולא שפחה,
ומאמין באהבה שיוויונית, אז מה אתה עושה כאן, בעצם? מציל נפשות? משווק פסיכותרפיה? עבודת שדה מטעם ה- DSM? האר את נפשנו המיוסרת, בייגל. |
|
|
|
Lanya Colson
|
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
Bagel כתב/ה: ...........אבל לגמור זה לא הכל בחיים...... .
הממ. כשגומרים - אז לא, זה לא הכל בחיים. אבל כשלא גומרים -- אז זה הכל בחיים. |
|
|
|
פסיכו לוג(שולט)
|
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
לניה אנחנו חושבים את אותו הדבר, רק שאני מבקר יותר את הדתות כי עשו בהן שימוש לרעה בקנה מידה הרבה יותר גדול. כמו שאמרתי על הפסיכולוגיה- האנשים הם אלו שגרועים. כולל פסיכולוג שמגביל את עצמו ללמוד ולהתעסק בגישה אחת בלבד ונשאר עיוור לאספקטים רבים וחשובים נוספים.
|
|
|
|
Lanya Colson
|
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
Bagel כתב/ה: ......אני מכיר הרבה בני ארבעים וחמישים שלא צריכים תרופות פסיכיאטריות ושחיים באופן שפוי ומספק.
אני רק אניח כאן שני לינקים: http://www.health.harvard.edu/blog/astounding-increase-in-antidepressant-use-by-americans-201110203624 http://www.businessinsider.com/countries-largest-antidepressant-drug-users-2016-2 לעיונך |
|
|
| Bagel |
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
הלינקים לא אומרים לי כלום והם גם לא קשורים למהות הדיון. גם השאלות הציניות שלך לגבי מה אני עושה כאן. את עושה הכל, כצפוי, בכדי לא להתייחס לשאלה המרכזית של הדיון הזה.
אפשר להיות פה באתר הזה ובמקביל להחזיק בדיעה שפסיכותרפיה עוזרת לסובלים מסאדו-מאזו ושבדס״מ היא הפרעה נפשית. אני לא משווק כלום וגם לא ממש מחפש פה בנות זוג אבל חשוב לי מדי פעם להאיר את העובדה שאפשר, וחשוב, להטיל ספק בנטיה המינית בלי להרגיש אשמה, שיש דרך אחרת מלבד לקבל-את-עצמנו-כמו-שאנחנו (משפט די דבילי לטעמי שמשלב רוחניות רדודה עם הדחקה עמוקה ושנותן רשיון להכל בעצם). אני אישית סבלתי עשורים רבים בגלל הנטיות המיניות שלי והלכתי לטיפול פסיכואנליטי שעזר לי מאוד להבין את עצמי ולהגיע למקום הרבה יותר טוב מבחינה רגשית ולכן חשוב לי מדי פעם לזרוק פה לחלל האוויר שזוהי אפשרות לא רעה בכלל למי שסובל מהאובססיות המיניות שלו. לא כולם סובלים, אני יודע את זה, אבל יש כאלו שסובלים, גם מאזוכיסטים וגם סאדיסטים, גם עבדים וגם מלכות. ומי שסובל ראוי לו שימצא תרפיסט טוב ויטפל בעצמו. יש סיבות נפשיות לנטיות האלו, יש משמעות מאחורי כל הסימבוליקה ואסור לפחד מהתבוננות עצמית, במיוחד לאור אווירת הטרור שקיימת פה, וקיימת גם בתגובות שלך, נגד טיפול נפשי, נגד ההודאה בתסביכים נפשיים שקשורים לנטיה המינית. מי שסובל ולא הולך לטיפול בסוף גומר עם תרופות או דיכאון או השד יודע מה, שגם האורגזמה הכי חזקה שיש לא עוזרת. |
|
|
James Bondage(מתחלף)
|
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
Bagel כתב/ה: לגבי השיפוט - לפני עשרים שלושים שנה היו פסיכותרפיסטים שניסו לתקן הומואים ולכן מתבקשת ההשוואה (האווילית לדעתי) בין היציאה מהארון לבין היציאה מהכלוב - ז״א שבכלל אין כאן בעיה זולת איך שהחברה רואה את ההתנהגות והנטיה. העניין הוא שאצל ההומואים אין מימד פנימי אבנורמלי ואילו בבדס״מ אצל הרבה אנשים יש פרדוקס פנימי חזק, במיוחד אצל המאזוכיסטים אבל גם אצל הסדיסטים (אנחנו אנשים טובים, לא באמת סוציופטים). הסתירה הפנימית הזאת אינה יוצרת בהכרח בעיות נפשיות אבל היא מעידה (אולי ובמקרים מסויימים) על בעיה בהתפתחות הרגשית, ובעיות שכאלו יכולות לגרום לסבל רב וגם להוביל (בעיקר בעיתות משבר) לבדידות, דיכאון ומחלות נפש קצת יותר רציניות.
טיפול נפשי אינו כמו דת או רוחניות, הוא מבוסס על עבודתם של אנשים אינטלגנטיים ומדענים פורצי דרך ומבוסס על עקרונות הומאניים-רגשיים וגם מושכלים ובניגוד לדת או לרוחניות הטיפול הנפשי אינו מוכר למטופל עולם שכולו וורוד או מבטיח להם נירוונה או פתרון מוחלט של כל בעיותיהם. אני חושב שאתה לוקה בראיית עבר ורודה במיוחד לגבי הומואים. היום נפוץ שאין "מימד פנימי אבנורמלי" אצל הומוסקסואלים, בזכות ההכרה של החברה. אבל כאשר החברה הייתה פחות פתוחה לזה, היה להם ועוד איך. לאלו מביניהם שגדלים במסגרות מסורתיות קשיחות (לדוגמא נוצרים אדוקים בארה"ב) עדיין יש -- הרבה מהם שואלים את עצמם איך יכול להיות שהתשוקה שלהם היא לדברים כל כך רעים ואסורים. אנשים בארץ לא מעריכים את זה שמדינת תל אביב (ובגדול גם מדינת ישראל) היא, ביחס להרבה מהעולם*, סופר ידידותית לתרבויות משנה**. בארה"ב בשנות השישים עדיין הייתה הפרדה של שחורים, ואירוע שנחשב מייסד ב"שחרור הגאווה", מהומות stonewall inn בארה"ב קרה ב- 1969 (עוד לא עברו 50 שנה מאז); עד 2010, נטיה הומוסקסואליות הייתה לכל צורך מעשי עבירה שיש עמה קלון בצבא ארה"ב, וראיונות עם חיילים שנזרקו מהצבא בגללה מראים בבירור שיש להם "מימד פנימי אבנורמלי" (אם כי פחות ופחות לאורך השנים). הנשיא קלינטון נחשב אולטרא ליברלי כשהעביר ב- 1994 את חוק DADT, שעד אליו גם מותר היה לברר עם חיילים אם הם הומוסקסואלים. רק לשם השוואה, משהו כמו פסק דין דנילוביץ (ישראל, 1994) לא יכול היה לקרות בארה"ב לפני 2012, ועדיין אין תקדים דומה (ואם יובא לבית המשפט העליון בארה"ב, סיכוי טוב מאוד שלא יסתיים כמו בארץ). יש גם מקומות יותר ידידותיים לתרבויות משנה - שוודיה, פינלנד. אבל רוב מוחלט של העולם הרבה פחות ידידותי. באנגליה, רק לפני שנתיים(!) בוטלה ההכרה של "טיפולי המרה" כטיפול לגטימי. בארה"ב, זה שונה בין מדינה למדינה אבל הממשל החדש רוצה להחזיר אותם לגדולתם. בארץ, טיפולי המרה מיושמים בחברות הדתיות למיניהן, אבל הממסד לא מכיר בהם (ולמיטב ידיעתי מעולם לא הכיר - אבל אני לא יודע מספיק להגיד את זה). ובחזרה לעניינינו: בהעדר עולם אלטרנטיבי שבו בדסם מקובל לחלוטין ע"י החברה, שאפשר יהיה להשוות אליו בנושא קיום פרדוקסים פנימיים, אני חושב שאין בסיס לטענה שלך. השוואה שהבאתי בעבר (ושפסלת בעבר, בלי נימוק, אז מן הסתם תפסול גם הפעם בלי נימוק) היא לאמנויות לחימה "אלימות" מחד, ולאכילת בשר מאידך. בשני המקרים, קיימת ראיה "אובייקטיבית"*** שלפיה יש משהו לא בסדר, ובשני המקרים, אנשים שיש להם את הראיה הזאת הם מיעוט, ופשוט מתרחקים מהפרקטיקה -- מבחינת הרוב, יש ראיה "אובייקטיבית" שלפיה זה בסדר גמור, ואין כל קונפליקט פנימי. (אני לא מכיר אומן לחימה עם קונפליקט פנימי, אבל אני מכיר הרבה אוכלי בשר עם כזה). טיפולים נפשיים הם בדרך כלל יצירה של אנשים אינטלגנטיים, אבל הם רחוקים מאוד ממדע, והרבה יותר קרובים לדת. כתבתי על זה פה בעבר, ולכן לא אחזור על הפרטים - אבל המאפיינים החשובים ביותר של מדע הם (א) יכולת לפסול טענות ע"י ניסוי שתתכן תוצאה שלו שסותרת אותן, ו-(ב) יכולת שחזור ניסויים. שניהם, ככלל, חסרים מאוד בפסיכולוגיה - ע"ע psychology reproduciblity crisis בגוגל. Lanya Colson כתב/ה: עם כל הכבוד.
יהדות, נצרות, איסלאם, בודהיזם, אולו מערכות ידע וארגון חברתי אדירות, מופלאות, עמוקות, שנוצרו על ידי אנשים לא אינטילגנטים פחות מפרויד ויונג. לפטור דתות כמנגנון מניפולציה מבוסס על חרדה, זה חוסר הבנה מוחלט של מה זה דת. הנחה שדת היא "מערכת ארגון של ידע" היא התעלמות מההיסטוריה. כן, דתות הן מערכות ידע וארגון חברתי, שנוצרו ע"י אנשים אינטלגנטים. זה לא אומר שהן לא מנגנון מניפולציה מבוסס על חרדה. האם את טוענת שאלמלא הדת, לא היו מוקמות אוניברסיטאות, או שלא היו כללי מוסר? מה שאני טוען, היא שלאורך ההיסטוריה, לא משנה כמה נאור היה מנהיג דתי כזה או אחר, הרוב הגדול שלהם היה פוליטיקאים שהשתמשו בדת (עם האיומים והחרדות הקשורים, בין אם במובלע ובין אם במפורש) בתור מנגנון שליטה באוכלוסיה. זה לא אומר שזה בהכרח רע - לוב של קדאפי הייתה טובה ללובים מאשר המצב היום, עיראק של סדאם חוסיין הייתה טובה לעיראקים מאשר המצב היום, וכנ"ל סוריה של חאפז אלאסד -- ובכל זאת, אני לא חושב שאפשר להאשים מי מהם ברצון מופלא ועמוק לדאוג לאזרחים. מה שכן, הם ללא ספק היו אינטלגנטיים מאוד. Bagel כתב/ה: אני לא רוצה להאשים אף אחד בשום דבר ולכן נזהר ואומר ״בחלק מהמקרים״ אבל ברור לי לגמרי שיש אנשים שיבחרו להעלב כי אמרו להם שיש להם בעיות נפשיות. אני מפנה את דבריי רק למי שחושב בעצמו שיש לו בעיה. לפעמים הנטיה המינית יוצאת משליטה ואז נוצרת (או נחשפת) בעיה. הרצון לפגיעה עצמית הוא התנהגות שמעוררת שאלות (מבחינה נפשית) ויש אנשים שמיד אחרי האורגזמה מסוגלים להרגיש את הדיסוננס הפנימי הזה. יש כאלו שלא מסוגלים לקיים מערכות יחסים נורמטיביות בגלל הנטיות שלהם ויש אנשים שמתמכרים לפגיעה עצמית או פגיעה באחרים.
אני רוצה לברך את בייגל על גישתו החדשה לבדסמ. בייגל של לפני שנתיים היה הרבה יותר פטליסטי. אני מסכים עם המשתמע מהניסוח הזה -- שמי שמסוגל לקיים מערכת יחסים נורמטיבית, ולא סובל מהמשיכה שלו ל- BDSM, הרי שזאת לא בעיה. אני אחזור על דוגמא שגם אותה נתתי בעבר: רוב העולם מסוגל לצרוך אלכוהול בכמויות לא גדולות, בצורה שלא פוגעת בתפקוד שלו או גורמת לו לסבל. אבל ישנו אחוז (לא זניח) של אנשים שלא מסוגלים, במגוון סיבות והקשרים. מתוך אלו, ישנם גם כאלה שאפילו 10 שנים אחרי שנגעו באלכוהול פעם אחרונה, כוסית של יין קידוש יכולה לדרדר אותם חזרה לאלכוהוליזם. קיימת אנלוגיה ל-BDSM - ישנם אנשים ש"מכורים" לפטיש**** ולא יכולים לקיים מערכת יחסים בלעדיו. אלו צריכים עזרה, ואני מקווה שכמו בייגל, ימצאו אותה וישפרו מאוד את מצבם. אבל מנקודת המבט שלי, אחוז נכבד מהאנשים יכולים להנות מ- BDSM בלי להיות מכורים אליו, כמו שהם יכולים להנות מאלכוהול בלי להיות מכורים אליו. רוב? מיעוט? אני לא יודע ולא מצאתי סטטיסטיקה אמינה שאני יכול להפנות אליה. פסיכולוג בספה כתב/ה: אין לי בעיה שיאמינו בדובוני אכפת לי כל עוד לא פוגעים בזולת או מצמצמים את החופש שלו- וגם עדיף שיהיו קימות דתות כי אני ממש לא בונה על המוסר האנושי הבסיסי כדי להחזיק את כוכב הלכת היפה הזה.
אני לא מסכים איתך בכלל. קודם כל, הוא לא ממש יפה. אבל מעבר לזה, אני חושב שבנושא דת וחוקים יש פה בלבול של סובב ומסובב: הדתות הן, יותר מהכל, ראי של החוקים שהיו נהוגים כשהדתות הנ"ל צמחו, עם שינויים ברוח התקופה, ושינויים לרווחת מנהיגי הדת. הרבה מהחגים הדתיים הם שם חדש לחגים שנחגגו לפני כן. אם תשים לב, האלים תמיד מצווים עם העם לצאת למלחמה במי שבכל מקרה לא-ממש-אהבו. בראשית, יצר האדם את אלוהים, ואז את הדת. אם עוד לא קראת, The Origin of Consciousness in The Breakdown of the Bicameral Mind מומלץ מאוד. ניסוח של פרלין לגבי בודדים הוא "הגוף מחליט, השכל רק מסביר". ברמה של עם, "רוח הזמן מחליטה, הדת רק מתעדת". בהתחלה, בכל מקרה - אחר כך יש גם הרבה פוליטיקה. פסיכולוג בספה כתב/ה: היא מתפתחת עפ"י חקירה מדעית. כיום תנסי להציג מחקר או תיאוריה שלא מבוססת על כלים מדעיים. יצחקו עליך או יקראו לך "כת". לא פסיכולוגית.
הא. הבאתי מקורות ואין לי כוח לחפש שוב (מילות מפתח: susan fiske, deryl bem, star slate codex) אבל הניסוח הנכון הוא "תנסי להציג מחקר או תיאוריה שאין בה התייחסות לכלים מדעיים. יצחקו עליך; אבל אם תראי למישהו אחר שהוא מדבר שטויות לא מדעיות בשפה פסבדו מדעית, הוא יבקש שתתייחסי לרעיון ולא למספרים השגויים שלא תומכים בו, ויאשים אותך בהתנגדות מטופשת". * אני משווה פה רק לעולם המערבי שרלוונטי לנו - אם כוללים את כל העולם, ישראל היא ללא ספק גן עדן ** תרבויות משנה - כך אני נוהג לתרגם subculture. התרגום הנפוץ הוא למרבה הצער "תת-תרבות" שהוא מדויק טכנית אבל בא עם קונוטציות שליליות. *** אין דבר כזה אובייקטיבי כשמדובר בתפישות עולם - "Objectivity is subjective" (כן, אנחנו מדברים על סקס); אני מתכוון שבהנתן הגדרה יסודית, בין אם מסכימים עליה ובין אם לא, המסקנות הן חד משמעיות. **** אני משתמש פה הגדרה היומיומית של fetish ולא ההגדרה של ה- DSM, יסלחו לי המדקדקים. |
|
|
טליה(שולטת)
|
לפני 7 שנים •
10 בפבר׳ 2017
בייגל,
אתה טועה כשאתה מסב את דבריך על בדס"מ. מה שמעניין אותך הוא הממד הנפשי של אנשים ולא הפרקטיה המינית שלהם. אבל מה שמגדיר בדס"מ הוא בדיוק הפרקטיקה המינית ולא הממד הנפשי. ההשווה של ג'יימס לאלכוהוליזם היא במקומה לדעתי. מגוון האנשים שמגיעים לכלוב אינו יורד ממגוון קונים שתיה אלכוהולית מסוג כלשהו. האם הבדס"מ יכול להתיישב עם בעיות נפשיות? בהחלט. |
|
|