לאהוב ולאבד או לא לאהוב ולא לכאוב?

Marie'O'Netta • 21 במאי 2019

לבני האדם, אפילו לפסימים ביותר, יש נטיה להאמין שה'רע' לא יקרה להם. לכן כל קשר מתחיל בתקווה לחוויה חיובית, והורמונים מאוד עוזרים בעניין. אז אף אחד לא באמת נכנס לקשר רגשי בציפיה לכאב שירגיש כשזה ייגמר. החלומות בדרך-כלל ורודים, וגם כשהמציאות מעיפה סטירה, לא מיד מתעוררים.

Re: לאהוב ולאבד או לא לאהוב ולא לכאוב?

Animus • 21 במאי 2019

טלי, הקפה של הבוקר לא השפיע עליך?

ולשאלה, תמיד כן. עדיף לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב לעולם.
אני לתמיד אזכור את האהבה הראשונה שלי. כן זה כואב אבל זה המחיר שאני משלם.
השאלה האמיתית היא האם כל אחד מסוגל לאהוב או שזה יחודי רק לחלק מהאנשים.
כי פולאמורים למשל אינם מבינים איך אפשר לאהוב אדם אחד כי הם פשוט לא חוו את זה.
אולי הם פשוט בנויים אחרת ואינם מסוגלים להבין את הרגש.
קיצר חפירה.

סווריןן • 21 במאי 2019

מישהי פעם הציבה אותי בדיוק בפני בחירה כזו. במונחים שלה, זה היה לבחור בין להיות איקרוס לבין להיות דדאלוס. אפילו ניסיתי לתאר את הרגע הזה ( https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=728081&blog_id=106181 ), ואת הבחירה שעשיתי אז.
הנקודה היא שאני לא חושב שהרגשתי שאני באמת בוחר. הבחירה איכשהו התרחשה לה מעצמה. ברור שבחרתי. לא הייתה שם כפייה. אבל החווייה הייתה יותר של היסחפות מאשר של הכרעה לכאן או לכאן. אני חושד שלא מעט החלטות, אפילו גורליות, הן עריפיליות באופן הזה.

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 21 במאי 2019

על השאלה הזאת כתב טניסון:

I hold it true, whate'er befall;
I feel it, when I sorrow most;
'Tis better to have loved and lost
Than never to have loved at all.

כן, אני רומנטיקן תמים חסר תקנה.
כן, הלב שלי נשבר מיליון פעם. בכיתי, יבבתי, שמעתי
מוזיקה נוראית, כתבתי למגירה ושגעתי את החבר'ה.
ואז המשכתי. אישית, השתלם לי. למדתי המון על עצמי,
על הכוחות שלי, על היכולת שלי לאהוב ולהרגיש. כי זה לא
על האם הוא שווה את זה - זה על האם אני שווה את זה.
אני אוהב לאהוב, מגיע לי לאהוב, וחלק מלאהוב זה כאב.

משמעות המילה passion היא סבל, במקור (הפסיון של ישו?)

#סכרין #תראימוליןרוג' #חפרתי

ואם יודעים שהסטירה תגיע?

טלי35​(שולטת) • 21 במאי 2019

לא אולי. לא יכול להיות.
פשוט שזה יגמר יום אחד. ואז זה יכאב.

hrgiger • 21 במאי 2019

אני מנסה לחשוב מה יותר? האם הקשר הזה יתרום לי? ייתן לי מענה לצרכים? ילמד אותי? או שזה יהיה קשר "כמו אחרים" ואז אין לי בשביל מה להקריב את הכאב העתידי.

האנשה עצמית • 21 במאי 2019

הרגשתי צורך להתייחס,
קולנועית או רכבת הרים.

לעיתים כדי להעביר מסר אני חוסך במילים.
בד"כ הרעיון עובר כהלכה, לעיתים קצת פחות.

השאלה היתה האם להיכנס לקשר שיכול להיות סוער אך התנאים לעתיד שלו נראים לוטים באפלה ושברון הלב כנראה מובטח.

ואני אומר - התאמה טובה, כימיה של ממש, לפחות אצלי היא נדירה. מאוד נדירה.
עד כדי כך נדירה שאם אפגוש בה למרות שלא אוכל להשתכר איתה עד סוף ימיי - אאפשר לה לקרות, ארצה שתקרה.

המשפט השחוק, עדיף להצטער על מה שעושים מאשר להיפך נכון וכולו אמת.

קולנועית ייצגה את המסלול הבטוח.
רכבת ההרים ייצגה את שכרון האדרנלין ושברון הלב.

ומכיוון שהכימיה והקליק, לפחות אצלי, נדירים, אז, כן. זו בחירה שעשויה להגיע לשברון לב שגם הוא לא ימחק היסטוריה זורחת של פעם בחיים.

איה74 • 21 במאי 2019

זה היתרון בצד שרגיל לכאוב.....הכאב גם עושה נעים.
(לא הוא לא. טוב, אולי קצת כן).
כמי שחייה חלק נאה משנותיה קהה לרגשות...אני מעדיפה לכאוב 1000 פעמים ולא להרגיש חוסר רגש שוב.
מעדיפה לאוהב ולאבד מאשר לא לאהוב כלל.

וההגדרה של רכבת הרים או קלנועית היא הגדרה יפה.

Lanya Colson • 21 במאי 2019

אני מוכרחה לציין שאני בצד של הקלנועית.

Honey Bee​(נשלטת) • 21 במאי 2019

אני לא יודעת אם זה כי אני מאמינה בזה או שאני פשוט לא יכולה אחרת, אבל בעיני זה מאוד פשוט:

אם אוכלים חזיר, שייזל מהשפתיים. אם קופצים מבניין, שיהיה מהגג, עדיף מקומה 50 ומעלה.

ובהמשך ישיר.. ברור שלאהוב ולכאוב. תמיד