| שרימחמש(אחר) |
לפני 3 שנים •
18 באוג׳ 2020
"זה גנטי.
פשוט כי BDSM נובע קודם כל מפתיחות ואינטליגנציה. היכולת להנות מפנטזיה ודמיון. מי שאין לו את היכולת הגנטית הזאת, יהנה ממין סטנדרטי." אין שום קשר ישיר בין כל מה שכתבת. יכול להיות שמי שיותר אינטליגנט יהיה יותר ליברלי וכתוצאה מזה גם פתוח לגבי הסטיות שלו, אבל זה לא אומר שמי שאינטליגנט יפתח נטיות בדסמיות כאלו ואחרות, במיוחד לא בצורה הכל כך נחרצת שהצגת. כנל לגבי דמיון. |
|
|
| opiate(שולט) |
לפני 3 שנים •
18 באוג׳ 2020
Writing that your sexuality exists only because were all fucked up opens the door to bad faith actors who will happily take away your ability to express yourself
|
|
|
ArchAngel(שולטת)
|
לפני 3 שנים •
18 באוג׳ 2020
עשרים וחמישה ס''מ כתב/ה: להגיד "אף אחד לא רוצה שיצליפו בו או יקשרו אותו בלי התסריט הספציפי הזה שהוא מנסה לשחזר באופן עיקש ומגלם אצלו משהו בנפשו" זה פשוט לא נכון. אני יכול להגיד שלי אישית יש פאטיש שבדיעבד היו לי סממנים אליו עוד בגילאי 4-5, הרבה לפני שגיליתי מה זה מין ומיניות, וכשחשבתי על אותן הסיטואציות שקשורות לפאטיש הזה זה לא היה בקטע מיני, וקשה לי להאמין שהיה איזה טריגר באותם גילאים. אני נמשך לבולבאסטינג, אין לי שום תסריט בראש שאני רוצה לשחזר, ואני לא נהנה מהשליטה שבאקט, אני נהנה נטו מהכאב ומהאקט עצמו, זה לגמרי קיים. "תסריט" לא חייב להיות משחק תפקידים כלשהו. אתה אוהב בולבאסטינג, אבל יש לי תחושה שאם סתם תתקל בפינת השולחן מבלי לשים לב ותרגיש כאב בביצים לא תתחיל להתחרמן באמצע המשרד. אפילו אם מישהו יבעט לך בביצים, אקט שהוא בפירוש חלק מבולאבסטינג, אבל הוא יהיה איזה נרקומן מרייר באמצע הרחוב שמנסה לשדוד ממך כסף לסם... זה גם לא יעורר בך איזשהו רגש אירוטי, למרות שתרגיש כאב בביצים. אני מניחה שאתה צריך שזה יעשה בצורה ספציפית, באווירה ספציפית, בקונטקסט ספציפי, ע"י בן או בת זוג ספציפיים בשביל שהכאב הזה יחרמן אותך ולא סתם יציק או יאיים. זה לא שאתה צריך להתנהג כמו בחוג דרמה בשביל להנות מהאקט, אבל כשאתה צריך קונטקסט מסוים בשביל שהכאב יגרה אותך זאת ההגדרה לתסריט ולא להנאה נטו מהכאב. וכפי שכבר כתבו כאן, לא צריך טראומה מטורפת בשביל שתיווצר משיכה כזו. ובמקרה של פטישים שהם סביב "נטו אקט" לא צריך אירוע משברי אפילו בקנה מידה זעיר. מספיקה התניה קלאסית ספונטנית שתיצור קשר אסוציאטיבי בין האקט לבין הנאה מינית. מספיק שפעם אחת בגיל 4 קיבלת בטעות בעיטה בביצים (גירוי שעד אז היה נטרלי) בדיוק באותה העת שהרגשת גירוי מענג כלשהו, בשביל שיווצר קשר אסוציאטיבי בין בעיטה לביצים בקונטקסט מסוים לבין גירוי מענג. ובמרוצות השנים, מבלי להתכוון, חיזקת את הקשר הזה עם חיזוקים חיוביים בצורת אוננות כי פשוט חירמן אותך להיזכר בזה ולדמיין את זה קורה שוב. וככל שחזרת על זה, האקט הפך למחרמן יותר לדמיין אותו ולאונן עליו. ככה מבלי לשים לב, נכנסת ללופ מסוים של פנטזיות וחיזוקים חיוביים להן שגרמו לך להתעסק בכך עוד, עד שזה נטמע במיניות שלך, ורק נדמה לך שזה היה מאז מעולם מרוב שזה קרה מזמן ואתה לא זוכר את הנקודה שבה התחלת עם זה מרוב גיל צעיר. אם באמת היית "פשוט נולד עם זה" היית מתחרמן בעודך תינוק מכאב בביצים, בדיוק כמו שתינוק מסוגל להגיע לגירוי באיברי המין אם ילטף אותם כי הוא באמת נולד עם הפוטנציאל עם זה. אבל הגוף שלך "חיכה" עם ההנאה מבעיטות לביצים לגיל מאוחר יותר, ולכן לא מופרך לחשוב שמשהו שקרה בגיל מאוחר יותר הוא שאיפשר בך מצב כזה, רק שאתה לא זוכר אותו כי לא מדובר באירוע טראומטי אלא בהתניה ספונטנית. אנחנו לא זוכרים הרבה התניות שלנו שנעשו בגילאים צעירים, אבל ברור לכולנו שהרבה התנהגויות שלנו הן לא "טבעיות" או "מולדות" אלא כי למדנו אותן ממישהו או כתוצאה משהו. כשאתה מרגיש שזה הזמן לאכול בדיוק כשאתה עורך את השולחן זה לא כי באופן טבעי אנחנו רעבים כשיש שולחן ערוך, אלא כי אם מגיל צעיר ראינו שמגיע גירוי של אוכל אחרי אקט נטרלי של עריכת שולחן, ברור שיווצר לנו קשר אסוציאטיבי בין השניים ונראה בעריכת שולחן אקט מעורר תאבון בפני עצמו. רק בבדס"מ פופולרי להאמין שזה "מולד", נוצר בוואקום ונפל עלינו מהשמיים יום בהיר אחד בלי שום תהליך מאחורי זה. זה תורם לדימוי העצמי שלנו, לאשליה שאנחנו מיוחדים (הנה כבר בתגובות מייחסים את זה לאיזו אינטלגנציה גבוהה שכיבכול בלעדיה אין הנאה מבדס"מ למרות שאין מחקרים שתומכים בכך, וכמו בכל קבוצה אחרת, גם בקהילה הבדס"מית רמת אינטלגנציה של חבריה תתאפיין בהתפלגות עקומת גאוס כשהאינטלגנטים הגדולים יהיו בקיצון והרוב יתאפיינו באינטליגנציה ממוצעת ולא מרשימה במיוחד... שלא נדבר על כך שיש ונילים גאונים ויצירתיים שבדס"מ לעולם לא יעניין אותם) או אדונים בלעדיים לגורלנו. כשזה נוגע למיניות, למשהו מאוד אינטימי ושורשי בנפשנו, להודות בכך "שלא אנחנו בחרנו בכך", שזה לא "היה תמיד אצלנו ב DNA" אלא שזה פשוט נכפה עלינו במידה מסוימת ע"י ההתנסות שלנו עם הסביבה, מעורר תחושת חרדה שאנחנו מנסים להתחמק ממנה, לתרץ אותה. כי אחרת כי זה יוביל אותנו להתעסק בדימוי העצמי שלנו וב"מה זה אומר עלי" אם לא אני בחרתי להיות מישהו כזה אלא זה נקבע בשבילי באופן שהוא בתכלס מקרי, סוג של טעות אפילו, כי אם באותו היום לא היינו חוטפים מכה בביצים בדיוק כשהרגשנו גירוי אז אולי שום דבר מזה לא היה מתפתח למימדים של פטיש ולזהות/משמעות שבנינו סביבו. |
|
|
ארגמןן(אחרת)
|
לפני 3 שנים •
18 באוג׳ 2020
כל מי שיש לה פתיחות ואינטליגנציה היא בדסמית?
לא. זה כנראה גם וגם. |
|
|
| שרימחמש(אחר) |
לפני 3 שנים •
18 באוג׳ 2020
אני מסכים עם רוב מה שכתבת. בהחלט צריך קונטקסט מסויים, רק הרבה פחות ספציפי ממה שציינת.
כמו שאמרתי אני לא יודע אם זה מולד, אני רק יודע שהפוטנציאל מולד, ואני לא חושב שמחייב שתהיה אפילו התנייה הכי קטנה בשביל לעורר משהו כזה. |
|
|