קולר לצווארי
|
לפני 9 חודשים •
18 באפר׳ 2025
“מה קורה כששולטת מפחדת מהכוח של עצמה?”
זה נושא שלא מדברים עליו כמעט והאמתי שיצא לי לחשוב עליו לא מעט .
תמיד מדברים על שולטות כ”חזקות”, “בטוחות בעצמן”, “דעתניות”. אבל האמת? שליטה – אמיתית, עמוקה – דורשת גם להסכים לפגוש את העוצמה שלך, בלי לברוח ממנה. אז אני תוהה – כמה שולטות בעצם הרגישו את הכוח הזה בתוכן… ואז נבהלו ממנו? כמה קלטו פתאום עד כמה יש להן אשכרה השפעה על מישהו אחר ונרתעו? כי זה לא סתם פנטזיה. זה אחריות. זה נפש של מישהו בידיים שלך. ואולי… אולי לפעמים קל יותר לברוח לפוזה. קל יותר לשחק דמות מאשר באמת להיות שם, במאה אחוז, עם נוכחות, עם רגש, עם אחריות אמיתית. אבל יש פה שאלה שצריך לפתוח: איך שולטת לומדת להכיל את העוצמה שלה? איך היא מפתחת את זה ? באמת בתור סאב קשה לי להבין וזה משהו שהייתי מאוד שמח לשמוע עליו . ואיך אנחנו בתור קהילה יכולים לאפשר לה מקום לגדול – גם אם היא לא בטוחה עדיין בעצמה? אני לא מחפש תשובות מוחלטות. רק שיח אמיתי. אז שולטות – קרה לכן שפחדתן מהכוח של עצמכן ? איך זה להסתכל על נשלט שהוא אשכרה שלכם בנפש בגוף , באקט , במשחק , בכול דבר כמעט בעצם … יוצא לכם לחשוב על זה ? |
|
|
נימרייה(שולטת){sub num}
|
לפני 9 חודשים •
18 באפר׳ 2025
כן וכן.
|
|
|
|
researcher(שולטת)
|
לפני 9 חודשים •
18 באפר׳ 2025
לאבר, אין ספק שהכותרות שלך מעצבנות בהתחלה לפני שמבינים את הנושא אבל אני חייבת להודות שאתה יודע איך לגרום לאנשים להיכנס לשרשור, וזה מה שחשוב בסופו של דבר
ולגבי הדיון.. אני יכולה להגיד בבירור שפחדתי מהכוח שלי. הייתה תקופה שחוויתי קושי אמיתי בדינמיקה שהייתה לי. זה לא היה פחד תיאורטי, זה היה רגע שבו הרגשתי את מלוא האחריות על מישהו שנתן בי אמון מוחלט. זה היה מפחיד לדעת שהמילים שלי, המעשים שלי, יכולים להשפיע עליו כל כך עמוק, ולפגוע בו גם בלי שמץ של כוונה רעה. וכן פגעתי והתנצלתי אבל היה גבול שנחצה וכבר לא היינו יכולים לחזור למה שאנחנו ואיבדתי אותו. וכיום שאני במקום אחר ולהסתכל על נשלט שהוא שלך ככה... זה וואו. זה מערבב תוכו עוצמה מטורפת, אבל גם פגיעות עדינה כל כך. יש רגעים שאתה קולט שהוא שם, כולו שלך ברגע הזה, באמון מוחלט, וזה ממלא אותך בתחושת אחריות כבדה. כן, אני חושבת על זה הרבה. זה לא רק עניין של משחק, זה חיבור אמיתי, וזה דורש ממני להיות הכי טובה שאני יכולה. וזה מפחיד וזה לא רק נעים וטוב. אני יכולה להגיד את זה גם מהניסיון שלי עם הבן זוג שלי . גם בתוך קשר כזה, עם כל האהבה והחיבור, יש משברים וקשיים. גם בו, למרות הכל, יצא לי לפגוע לפעמים. יש בזה משהו שיכול להיות כמו שיכרון כוח לרגע, ואז אתה קולט את המשקל של האחריות הזו - להיות אחראי על מישהו ברמה כזו זה קשה מאוד. איך לומדים להכיל את העוצמה הזו? אני חושבת שזה מסע מתמשך של תקשורת כנה - קודם כל עם עצמי, להבין את הגבולות והיכולות שלי, ואז עם הפרטנר, להקשיב לו באמת, מעבר למילים. זה ללמוד לקרוא את הניואנסים הקטנים, את שפת הגוף, את מה שלא נאמר. היו רגעים שנכשלתי בזה, שלא ראיתי את סימני האזהרה בזמן, וזה לימד אותי יותר מכל דבר אחר כמה חשוב להאט, להיות נוכחת ברגע, ולתת מקום גם לצד השני, גם כשהכל מרגיש סוחף. ולגבי הקהילה - אני מאמינה שמרחבים שמאפשרים שיחה פתוחה ובלי מסכות, הם קריטיים. אנחנו צריכות להרגיש בנוח להיות לא בטוחות, ללמוד ולצמוח בלי פחד משיפוטיות. תמיכה משולטות ותיקות יותר, ששיתפו את החוויות שלהן, מאוד עזרה לי בדרך. זה נתן לי תחושה שאני לא לבד ושגם אחרות עברו דברים דומים. תודה לך על השאלות האלה. זה חשוב לדבר על הרגשות האמיתיים שמאחורי השליטה, מעבר לפנטזיה ולתדמית החזקה שתמיד מצפים מאיתנו. |
|
|
|
itchyqouteg(שולט)
|
לפני 9 חודשים •
18 באפר׳ 2025
► researcher כתב/ה: לאבר, אין ספק שהכותרות שלך מעצבנות בהתחלה לפני שמבינים את הנושא אבל אני חייבת להודות שאתה יודע איך לגרום לאנשים להיכנס לשרשור, וזה מה שחשוב בסופו של דבר
ולגבי הדיון.. אני יכולה להגיד בבירור שפחדתי מהכוח שלי. הייתה תקופה שחוויתי קושי אמיתי בדינמיקה שהייתה לי. זה לא היה פחד תיאורטי, זה היה רגע שבו הרגשתי את מלוא האחריות על מישהו שנתן בי אמון מוחלט. זה היה מפחיד לדעת שהמילים שלי, המעשים שלי, יכולים להשפיע עליו כל כך עמוק, ולפגוע בו גם בלי שמץ של כוונה רעה. וכן פגעתי והתנצלתי אבל היה גבול שנחצה וכבר לא היינו יכולים לחזור למה שאנחנו ואיבדתי אותו. וכיום שאני במקום אחר ולהסתכל על נשלט שהוא שלך ככה... זה וואו. זה מערבב תוכו עוצמה מטורפת, אבל גם פגיעות עדינה כל כך. יש רגעים שאתה קולט שהוא שם, כולו שלך ברגע הזה, באמון מוחלט, וזה ממלא אותך בתחושת אחריות כבדה. כן, אני חושבת על זה הרבה. זה לא רק עניין של משחק, זה חיבור אמיתי, וזה דורש ממני להיות הכי טובה שאני יכולה. וזה מפחיד וזה לא רק נעים וטוב. אני יכולה להגיד את זה גם מהניסיון שלי עם הבן זוג שלי . גם בתוך קשר כזה, עם כל האהבה והחיבור, יש משברים וקשיים. גם בו, למרות הכל, יצא לי לפגוע לפעמים. יש בזה משהו שיכול להיות כמו שיכרון כוח לרגע, ואז אתה קולט את המשקל של האחריות הזו - להיות אחראי על מישהו ברמה כזו זה קשה מאוד. איך לומדים להכיל את העוצמה הזו? אני חושבת שזה מסע מתמשך של תקשורת כנה - קודם כל עם עצמי, להבין את הגבולות והיכולות שלי, ואז עם הפרטנר, להקשיב לו באמת, מעבר למילים. זה ללמוד לקרוא את הניואנסים הקטנים, את שפת הגוף, את מה שלא נאמר. היו רגעים שנכשלתי בזה, שלא ראיתי את סימני האזהרה בזמן, וזה לימד אותי יותר מכל דבר אחר כמה חשוב להאט, להיות נוכחת ברגע, ולתת מקום גם לצד השני, גם כשהכל מרגיש סוחף. ולגבי הקהילה - אני מאמינה שמרחבים שמאפשרים שיחה פתוחה ובלי מסכות, הם קריטיים. אנחנו צריכות להרגיש בנוח להיות לא בטוחות, ללמוד ולצמוח בלי פחד משיפוטיות. תמיכה משולטות ותיקות יותר, ששיתפו את החוויות שלהן, מאוד עזרה לי בדרך. זה נתן לי תחושה שאני לא לבד ושגם אחרות עברו דברים דומים. תודה לך על השאלות האלה. זה חשוב לדבר על הרגשות האמיתיים שמאחורי השליטה, מעבר לפנטזיה ולתדמית החזקה שתמיד מצפים מאיתנו. כן ריס כי זה Ai כל הפוסטים שלו ככה, וגם הפרופיל |
|
|
|
דיפ(נשלט)
|
לפני 9 חודשים •
18 באפר׳ 2025
טוויסט בעלילה: גם מי שעונה לו זה בai 😏😏😏
תחזית לעתיד האינטרנט: בוטים שמדברים בין עצמם. |
|
|
|
Bluecollar(שולטת)
|
לפני 9 חודשים •
18 באפר׳ 2025
מעבר לכל מה שריס כתבה שהוא כל כך מדויק וכמעט לא מתחשק לי להגיד כלום מעבר.
זה הייתה חתיכת פטיש שנפל עלי ההבנה שיש משהו בנשלט שמוביל אותו להיות נשלט. שבתוך השלם הנפלא שמרכיב את האדם שמולי גם יש את המקום שרוצה לרצות, שמתקשה לאכזב, שאישה חזקה עם רצונות חזקים מעורר בו חולשה ושלל דברים שמובילים אדם להיות נשלט ולהרגיש טוב במקום הזה )לא מתיימרת לדבר בשמם). אבל המקום הזה הוא שונה ואחר והוא מגיב באופן אחר לאישה חזקה ולאישה שהיא שולטת. וזה אחריות וזה לא משחק. ושיש לך השפעה מאוד חזקה עליהם. בעיקר אלו שיצרת אתם מערכת יחסים מסוימת של שליטה. ובמקומות שבהם את יודעת לפרק בן אדם את גם צריכה להיות כדי לאסוף את השברים. זה מבהיל וזה דורש ממך תשומת לב כפי שריס כתבה. ומה שהופך אותך לשולטת טובה זה היכולת לשים לב לפרטים וההעמקה וההתבוננות. לדעת שאת לא מושלמת וכל יכולה.אבל את עושה את הכי הכי טוב שלך. ובעיני להיות מושלמת זה לבחור להיות בעבודה פנימית . וגם תמיד תמיד להיות בשיח על הכל הכל הכל. ולשאול ולא להניח הנחות. ולהמשיך לברר ולברר |
|
|
|
קולר לצווארי
|
לפני 9 חודשים •
18 באפר׳ 2025
► researcher כתב/ה: לאבר, אין ספק שהכותרות שלך מעצבנות בהתחלה לפני שמבינים את הנושא אבל אני חייבת להודות שאתה יודע איך לגרום לאנשים להיכנס לשרשור, וזה מה שחשוב בסופו של דבר
ולגבי הדיון.. אני יכולה להגיד בבירור שפחדתי מהכוח שלי. הייתה תקופה שחוויתי קושי אמיתי בדינמיקה שהייתה לי. זה לא היה פחד תיאורטי, זה היה רגע שבו הרגשתי את מלוא האחריות על מישהו שנתן בי אמון מוחלט. זה היה מפחיד לדעת שהמילים שלי, המעשים שלי, יכולים להשפיע עליו כל כך עמוק, ולפגוע בו גם בלי שמץ של כוונה רעה. וכן פגעתי והתנצלתי אבל היה גבול שנחצה וכבר לא היינו יכולים לחזור למה שאנחנו ואיבדתי אותו. וכיום שאני במקום אחר ולהסתכל על נשלט שהוא שלך ככה... זה וואו. זה מערבב תוכו עוצמה מטורפת, אבל גם פגיעות עדינה כל כך. יש רגעים שאתה קולט שהוא שם, כולו שלך ברגע הזה, באמון מוחלט, וזה ממלא אותך בתחושת אחריות כבדה. כן, אני חושבת על זה הרבה. זה לא רק עניין של משחק, זה חיבור אמיתי, וזה דורש ממני להיות הכי טובה שאני יכולה. וזה מפחיד וזה לא רק נעים וטוב. אני יכולה להגיד את זה גם מהניסיון שלי עם הבן זוג שלי . גם בתוך קשר כזה, עם כל האהבה והחיבור, יש משברים וקשיים. גם בו, למרות הכל, יצא לי לפגוע לפעמים. יש בזה משהו שיכול להיות כמו שיכרון כוח לרגע, ואז אתה קולט את המשקל של האחריות הזו - להיות אחראי על מישהו ברמה כזו זה קשה מאוד. איך לומדים להכיל את העוצמה הזו? אני חושבת שזה מסע מתמשך של תקשורת כנה - קודם כל עם עצמי, להבין את הגבולות והיכולות שלי, ואז עם הפרטנר, להקשיב לו באמת, מעבר למילים. זה ללמוד לקרוא את הניואנסים הקטנים, את שפת הגוף, את מה שלא נאמר. היו רגעים שנכשלתי בזה, שלא ראיתי את סימני האזהרה בזמן, וזה לימד אותי יותר מכל דבר אחר כמה חשוב להאט, להיות נוכחת ברגע, ולתת מקום גם לצד השני, גם כשהכל מרגיש סוחף. ולגבי הקהילה - אני מאמינה שמרחבים שמאפשרים שיחה פתוחה ובלי מסכות, הם קריטיים. אנחנו צריכות להרגיש בנוח להיות לא בטוחות, ללמוד ולצמוח בלי פחד משיפוטיות. תמיכה משולטות ותיקות יותר, ששיתפו את החוויות שלהן, מאוד עזרה לי בדרך. זה נתן לי תחושה שאני לא לבד ושגם אחרות עברו דברים דומים. תודה לך על השאלות האלה. זה חשוב לדבר על הרגשות האמיתיים שמאחורי השליטה, מעבר לפנטזיה ולתדמית החזקה שתמיד מצפים מאיתנו. קודם כול תודה רבה , כן אני משקיע בכתיבה , זה דברים שאני חושב אותם בראש ואני מאוד אוהב שאנשים מגיבים לי עליהם אחרי שאני משפריץ אותם בכתיבה , אז תודה 
ורציתי להגיד שמה שכתבת הצליח לגעת בדיוק במקומות שלא מדברים עליהם הקטע הזה של הפחד מהכוח, מהאחריות, מהעומק שיש במערכת כזאת – זה משהו שלא הרבה מדברים עליו, בטח לא מהצד של הדום וזה אשכרה אמיתי . מה שכתבת על איך חוסר תקשורת, או ההרגשה הזאת שאיבדת מישהו בגלל שנחצה איזה גבול – זה כאילו מתאר חוויה שקטה כזאת שאוכלת אותך מבפנים זה ממש גרם לי לחשוב כמה אחריות יש בצד הזה של המאזניים, וכמה זה לא פשוט להחזיק בזה לאורך זמן גם החלק עם האפטרקייר לדומית – כאילו פשוט שמתי לב כמה חסר דיבור על זה רוב האנשים רואים רק את הדינמיקה בזמן הסשן, אבל לא את מה שקורה אחרי והמילים שלך הבהירו כמה חשוב לעצור, להסתכל, ולהיות באמת עם הפרטנר לא מתוך תפקיד, אלא מתוך נוכחות. אני עם עיניים אדומות מרוב עייפות מקליד לך , דווקא עכשיו , כי אני פשוט חייב . כתבת מהמם ☺️ באמת ! |
|
|
|
ArchAngel(שולטת)
|
לפני 9 חודשים •
19 באפר׳ 2025
מעניין שכשזה נוגע לשולט גבר אף אחד לא מתעכב על לחשוב "אולי הוא מפחד מהכוח של עצמו".
כשזה גבר זה מרגיש טבעי שהוא מוביל, כשזו אישה אז כאילו היא עושה עכשיו פעולה כל כך מנוגדת לנשיות שלה שבטח היא חייבת לאכול על זה תסביך כלשהו. והגישה הזו מאוד מוטמעת בנשים שולטות כאן, בטח בצעירות והלא מנוסות. אפשר לראות כאן תחת כל פוסט רענן בבלוגים ובפורומים עוד נשלט שחוטף את הג'ננה כשהשולטת מולו העיזה לשלוט כרצונה במקום להישלט תחת התסריט שלו, ומספיק שולטות יבואו לנחם אותו "שהן שונות". מכניסים לנו לראש שלהוביל זה ביצ'י ולא נחמד מצדינו, שאנחנו צריכות להרגיש על מידת אשמה ולהתנהל בסוג של התנצלות ופיצוי, לפחד כל הזמן זה "לא יעלה לנו לראש" כאילו אנחנו כפסע מלאבד שליטה ולבצע פשע נגד האנושות. בפועל? אם מדברים סטטיסטית, שולטות הן לא הנצלניות של עולם השליטה, אלא דווקא שולטים. לא כי כל הנשים מלאכיות ומושלמות, ממש לא. אלא כי יחסי הכוחות המגדריים לא מדלגים על עולם הבדס"מ רק כי אנחנו מחזיקות שוט ביד וכי מישהו קורא לנו בכינוי פורנוגרפי. הגברים יותר חזקים מאיתנו פיזית בכל מקרה, בשנייה שסשן לא לרוחם הם יכולים לקום וללכת, ובהצלחה למישהי מטר ה- 1.60 ומטה שמדדה על העקבים להצליח להכריח אותם. זו הנשלטת שתפחד לסרב מול גבר חזק ממנה פי כמה וכמה, אבל כמה כבר מתעסקים בשאלה האם הגבר השולט מפחד מכוחו? כי הוא לגמרי אמור, כי הכוח שלהם באמת מפחיד כשהוא מנוצל לרעה. הניצול שלהם הוא תמיד חמור יותר מלקחת קפה ומאפה ולא לספק תמורה אירוטית ל- 25 ש"ח האלו. כשהם פוגעים זה נגמר באשפוז, בבית משפט, במקלט לנשים מוכות אם זו דינמיקה רעילה קבועה ולא סטוץ מזדמן. אלו לרוב נשים שולטות שמנוצלות כי נשלטים מניפולטיביים מוכרים להן שהן לא יכולות להיות בצד המנוצל בכלל. שהרי "הן מלכות והם משרתים", אז רק הן יכולות לפגוע ולא הם. ואז הן מגלות שעבד הניקיון ניקה להן עוד דברים מהבית, ושעכשיו הוא לא שונה משום גבר זר שנכנס להן הביתה וזה לא מפתיע שהוא מנסה לגעת, ומתרץ את הפגיעה בהן "במקסימום תענישי אותי" כלומר תגשימי לו עוד פנטזיה. או כשהן מגלות ש"עבד ההסעות" סטה מהמסלול ואין באמת מתנות חינם, ו"העבד כספומט" רוצה תמורה לאגרה או שהוא עושה לה כזה שיימינג שכולם ישתתפו בו כי הדבר הכי חמור בעולם השליטה מסתבר כפינדום, לקבל מתנה מנשלט בלי לספק אותו מינית. אלו נשלטים שמעדיפים לא להיות מודעים לכוחם על נשים, ואלו שולטים שאת רובם זה לא כזה מטריד ומתייחסים לזה כמובן מאליו, ואף אחד לא מתעסק בלנתח אותם פסיכולוגית. כאילו האיום האמיתי הוא רצונה של אישה להיות שולטת, והתרחיש הכי נוראי הוא "שיעלה לה לראש כמה היא שולטת". עצם היותינו נשים מול גבר שלרוב חזק מאיתנו פיזית שם לנו גבול מאוד ברור, ושום דבר לא עולה לנו לשום מקום מבלי לנחות חזרה במהירות האור. גם אם כיף לנו להעמיד פנים אחרת כדי לא לאבד את העוקץ של הפנטזיה, ידוע לכולנו טוב מאוד שבלי הסכמתו להיות שם ולספוג הצלפות שמחרמנות אותו לא פחות, הוא תופס לנו את השוט מהיד ואנחנו יכולות רק לרקוע ברגליים בתגובה. בהגדרה שליטה של הצד החלש יותר פיזית תלויה מאוד בהסכמת הצד הנשלט, וגם אם השליטה היא מילולית, מאוד קל לגחך על כל השפלה כשאתה לא מפחד שתהיה לזה תגובה מפחידה פיזית. ביחסים רעילים נשלטת באמת מפחדת מהכוח של השולט שלה, כמה נשלטים באמת מפחדים על חייהם מול שולטת? לא ברמה של מובכים וחוששים שהיא תעשה להם פרצוף, אלא רועדים מפחד להגיד "לא" כי אז זה יהפוך לאונס אלים יותר שהם לא יוכלו להימלט ממנו? ועדיין הפוסטים פה הם על "שולטות שתופסות תחת", או כל מיני ניתוחים פסיכולוגים על הכוח העצום שיש לנו בידיים שאנחנו צריכות לפחד ממנו. רוב השולטות אם כבר צריכות להשתחרר מעודף רגשות האשמה שיש להן ולהרגיש בנוח להוביל קצת גם מבלי לקבל עידודים מהנשלט שמותר להן לחשוב גם על עצמן, לעשות אפילו 50% ממה ששולטים גברים מרגישים בנוח לעשות מבלי להרגיש שזו אנוכיות אלימה מצידם. |
|
|
|
Bluecollar(שולטת)
|
לפני 9 חודשים •
19 באפר׳ 2025
► ArchAngel כתב/ה: מעניין שכשזה נוגע לשולט גבר אף אחד לא מתעכב על לחשוב "אולי הוא מפחד מהכוח של עצמו".
כשזה גבר זה מרגיש טבעי שהוא מוביל, כשזו אישה אז כאילו היא עושה עכשיו פעולה כל כך מנוגדת לנשיות שלה שבטח היא חייבת לאכול על זה תסביך כלשהו. והגישה הזו מאוד מוטמעת בנשים שולטות כאן, בטח בצעירות והלא מנוסות. אפשר לראות כאן תחת כל פוסט רענן בבלוגים ובפורומים עוד נשלט שחוטף את הג'ננה כשהשולטת מולו העיזה לשלוט כרצונה במקום להישלט תחת התסריט שלו, ומספיק שולטות יבואו לנחם אותו "שהן שונות". מכניסים לנו לראש שלהוביל זה ביצ'י ולא נחמד מצדינו, שאנחנו צריכות להרגיש על מידת אשמה ולהתנהל בסוג של התנצלות ופיצוי, לפחד כל הזמן זה "לא יעלה לנו לראש" כאילו אנחנו כפסע מלאבד שליטה ולבצע פשע נגד האנושות. בפועל? אם מדברים סטטיסטית, שולטות הן לא הנצלניות של עולם השליטה, אלא דווקא שולטים. לא כי כל הנשים מלאכיות ומושלמות, ממש לא. אלא כי יחסי הכוחות המגדריים לא מדלגים על עולם הבדס"מ רק כי אנחנו מחזיקות שוט ביד וכי מישהו קורא לנו בכינוי פורנוגרפי. הגברים יותר חזקים מאיתנו פיזית בכל מקרה, בשנייה שסשן לא לרוחם הם יכולים לקום וללכת, ובהצלחה למישהי מטר ה- 1.60 ומטה שמדדה על העקבים להצליח להכריח אותם. זו הנשלטת שתפחד לסרב מול גבר חזק ממנה פי כמה וכמה, אבל כמה כבר מתעסקים בשאלה האם הגבר השולט מפחד מכוחו? כי הוא לגמרי אמור, כי הכוח שלהם באמת מפחיד כשהוא מנוצל לרעה. הניצול שלהם הוא תמיד חמור יותר מלקחת קפה ומאפה ולא לספק תמורה אירוטית ל- 25 ש"ח האלו. כשהם פוגעים זה נגמר באשפוז, בבית משפט, במקלט לנשים מוכות אם זו דינמיקה רעילה קבועה ולא סטוץ מזדמן. אלו לרוב נשים שולטות שמנוצלות כי נשלטים מניפולטיביים מוכרים להן שהן לא יכולות להיות בצד המנוצל בכלל. שהרי "הן מלכות והם משרתים", אז רק הן יכולות לפגוע ולא הם. ואז הן מגלות שעבד הניקיון ניקה להן עוד דברים מהבית, ושעכשיו הוא לא שונה משום גבר זר שנכנס להן הביתה וזה לא מפתיע שהוא מנסה לגעת, ומתרץ את הפגיעה בהן "במקסימום תענישי אותי" כלומר תגשימי לו עוד פנטזיה. או כשהן מגלות ש"עבד ההסעות" סטה מהמסלול ואין באמת מתנות חינם, ו"העבד כספומט" רוצה תמורה לאגרה או שהוא עושה לה כזה שיימינג שכולם ישתתפו בו כי הדבר הכי חמור בעולם השליטה מסתבר כפינדום, לקבל מתנה מנשלט בלי לספק אותו מינית. אלו נשלטים שמעדיפים לא להיות מודעים לכוחם על נשים, ואלו שולטים שאת רובם זה לא כזה מטריד ומתייחסים לזה כמובן מאליו, ואף אחד לא מתעסק בלנתח אותם פסיכולוגית. כאילו האיום האמיתי הוא רצונה של אישה להיות שולטת, והתרחיש הכי נוראי הוא "שיעלה לה לראש כמה היא שולטת". עצם היותינו נשים מול גבר שלרוב חזק מאיתנו פיזית שם לנו גבול מאוד ברור, ושום דבר לא עולה לנו לשום מקום מבלי לנחות חזרה במהירות האור. גם אם כיף לנו להעמיד פנים אחרת כדי לא לאבד את העוקץ של הפנטזיה, ידוע לכולנו טוב מאוד שבלי הסכמתו להיות שם ולספוג הצלפות שמחרמנות אותו לא פחות, הוא תופס לנו את השוט מהיד ואנחנו יכולות רק לרקוע ברגליים בתגובה. בהגדרה שליטה של הצד החלש יותר פיזית תלויה מאוד בהסכמת הצד הנשלט, וגם אם השליטה היא מילולית, מאוד קל לגחך על כל השפלה כשאתה לא מפחד שתהיה לזה תגובה מפחידה פיזית. ביחסים רעילים נשלטת באמת מפחדת מהכוח של השולט שלה, כמה נשלטים באמת מפחדים על חייהם מול שולטת? לא ברמה של מובכים וחוששים שהיא תעשה להם פרצוף, אלא רועדים מפחד להגיד "לא" כי אז זה יהפוך לאונס אלים יותר שהם לא יוכלו להימלט ממנו? ועדיין הפוסטים פה הם על "שולטות שתופסות תחת", או כל מיני ניתוחים פסיכולוגים על הכוח העצום שיש לנו בידיים שאנחנו צריכות לפחד ממנו. רוב השולטות אם כבר צריכות להשתחרר מעודף רגשות האשמה שיש להן ולהרגיש בנוח להוביל קצת גם מבלי לקבל עידודים מהנשלט שמותר להן לחשוב גם על עצמן, לעשות אפילו 50% ממה ששולטים גברים מרגישים בנוח לעשות מבלי להרגיש שזו אנוכיות אלימה מצידם. מעניין. תודה על נקודת המבט |
|
|