רויטל
|
לפני 20 שנים •
18 ביוני 2003
סיפור אהבה בין ונילה לדום
ונילה צליל של מילה שנשמע מתוק ומתקתק בלשון, היום אני יכולה לומר את המילה ונילה ולדעת מה הפירוש לכך ...וכך מתחיל הסיפור
עוד יום שגרתי שסימתי את העבודה בשעה 16:00 , הילדים עדין בחוגים, הבית נקי..ואיפה אני? בצאט אחד מתחביבי זה לצוטט למרות גילי 28 שנים במספר נוהגת אני לבלות בחדרים של 40 פלוס , ותמיד שאני בחדר הזה, יציאה או אמירה בכללי "מודה לאלוהים כשאגיע לגיל המיוחס לחדר זה. לא אהיה טיפשה כמוכם" ואז הוא פנה אלי " גם אני מודה לאלוהים" ציחקוק קל גרם לי להכנס ולשוחח איתו אדם מנומס, חביב, נעים. את כל שמות החיבה הגורמים עונג יכולתי לאמר עליו. הניק שלו היה מבחינתי בהתחלה רק שם כי לא הבנתי את המשמעות של שמו .. לצורך העניין אני אקרא לו לורד [ שייך לאותו גינים ומשפחה ] משיחה קלילה התחלנו להתכתב קבוע...הריגוש לראות את שמו אי שם על המסך..גרם לתשוקה וירטואלית [ עדין ] עמוקה . ואז ראיתי אותו מסתובב קבוע בחדר "דרושה צייתנית" וילדה טובה כמוני בטוח חושבת שזה חדר של מדור דרושים לעבודה:-) דיברנו חודש ימים רצוף עד אור הבוקר בחדר פרטי בדרך כלל ולא פעם ופעמים שאלתי אותו לניק שהוא בחר אך תשובה לא קיבלתי..לאט לאט התחלתי להבין שנכנסתי לחדר "מוזר" "סוטה" ההצעות בפרטי שלי היו בוטים בצורה שלא ראיתי מעולם. ואז קבענו להפגש לסופשבוע..ריגוש ענק ביקר אצלי קבוע עד לרגע שראיתי את פניו. אדם רגיל, חביב, לא הייתי אומרת עליו בחור יפה תואר או סקסי, כמו אדם רגיל ביותר, לא היה משהו שיחודי לו בפניו, מה גם שכן היה גבר נמוך קומה. אם הייתי פוגשת אדם זה ברחוב ספק אם הייתי עונה לחיזוריו או יוצאת לערב איתו. אבל המילים.. המילים כבשו אותי. היה לי נעים להיות בחברתו וקבענו להפגש שוב ושוב וזה התחיל להרקם כסיפור אהבה סוחף רגשות. ואז ידעתי כבר שהוא "דום" חייו הסתובבו סביב שפחות. סיקרן אותי לדעת על אורח חיו והוא התחיל לספר לי מה זה שפחה ואיך הוא התנהג איתן. [ מה שעד היום לא הבנתי למה איתי למשל לא ]. באחת הפגישות שלנו הוא סיפר לי על המרקיז ז"ל ועל שפחתו. תנסו לדמיין מה הרגשתי אותו רגע, הרגע דחף עז לכעוס, לכאוב, אבל יותר מכל להבין.. להבין מה גורם לאנשים לאהוב את הכאב, לאהוב את מה שאצלי זה לא "בנורמה" .. ואהבה ביננו התחזקה מיום ליום, כל החוויות המיניות שלי עברתי איתו אם הייתם שואלים אותי לפני שנה האם את מסוגלת שגבר ישפוך בפיי , הייתי מקיאה ישר, ושלא נדבר על אנאלי...ואורגזמה? מה זה בכלל? אבל אתם מכירים את התחושה הזאת בפנים.. עמוק בבטן שאתה יודע מה גורם אושר לבן זוג שלך? ככה זה היה אצלי..עוצמה ענקית.. ידעתי לבד מה הוא אוהב ..לעולם הוא לא ביקש או ציווה עלי משהו..פשוט הרגשתי לבד שזה מה שהוא רוצה,לעולם לא הגעתי לאורגזמה עד אשר הייתי איתו במיטה..הצלחתי להגיע לאורגזמה כי ידעתי שזה מה שהוא רוצה... המבט בעינים הירוקות שלו סיפרו לי הכל. רציתי רק לאהוב אותו, לרצות אותו, להעניק לו את כולי כולי ללא תנאים. היום אני יודעת מה זה 24\7 אצלי זה היה גם 24\7 הייתי חושבת עליו, דואגת לו, מוסרת את ליבי אליו בביטחה, יודעת שהוא אינו מסוגל להכאיב לי לעולם!!! אני אשקר אם אני אגיד שאני לא בוכה עכשיו, אבל אהבה הזאת הכניסה אותי גם למצבים לא ברורים.. איך דברים שהיו אצלי חוק ברזל ערכים שחינכתי את עצמי אליהם הצליחו להשתחרר מבכי ליבי אליו. ואז התחלתי להבין מה זה שליטה מנטלית, הרגשתי שהוא שולט במוח שלי, ביצרים שבתוכי, ברגשות שלי, בוויתור של האני הפנימי שלי...לפני שהייתי חושבת על הכייף שלי הייתי חושבת עליו, כשהיה עצוב אני הייתי עצובה יותר, כשהיה שמח הייתי שמחה יותר. ספק בוכה ספק צוחקת אבל הבנתי שזה המציאות ואז יום אחד כששכבנו יחד במיטה מחובקים חזק, ראשי על החזה שלו, העשן של הסיגריה רקד לו באוויר והרגשה מרנינה ריחפה בחדר, פניתי אליו ואמרתי לו " למה איתי אתה לא ככה? למה אתה לא מכאיב לי אם זה מה שאתה אוהב?" ואז הוא השיב לי "את לא שפחה זולה את אשה אמיתית" התחלתי להרגיש שוב תיסכול כי מרוב חומר שקראתי שפחה אינה אשה זולה והמושג הזה גרם לי לצמרמורת...ומה זה בכלל אשה אמיתית?? האם שפחה היא לא אשה? הרי כולנו בני אנוש עם רגשות לכולנו יש יצרים. ואז הפנטזיות החלו לרוץ בראשי..פנטזיות על קשירות, על הצלפות..התחלתי לראות תמונות של פטיש..חלקם גרמו לי להזדעזע חלקם גרמו לרטיבות קלה בתחתוני ושוב ביקשתי ממנו לתת לי לחוות את ההרגשה הזאת, את הסיטואציה...ושוב סירוב מצידו שזה לעולם לא יהיה איתי... שנה כמעט הינו יחד ושנה הוא לא התקרב לשפחה. ופה ידעתי שהוא לא מאושר, כי ידעתי שהוא חייב את השליטה שהוא חייב את זה בשבילו ולא בשביל שפחה. ועל כך שאהבתי היתה גדולה אליו החלטתי לוותר עליו.. מצחיק קצת בדרך כלל תמיד קראתי על דום ששיחרר את השפחה שלו..פה שיחררתי את אהובי על מנת שיהיה מאושר. האם זה לא הקרבה? משהו עצום שאי אפשר לתאר את זה היום אם הוא יצעק ברחובות העיר "אני אוהב אותך" אני אסתכל עליו אסובב מבט ואלך אבל אם הוא יגיד לי "אני אוהב אותך ואת השפחה שלי" אני ארוץ אליו בזרועות פתוחות ואמשיך לאהוב אותו ללא ספק זה היה תמצית או קצה הקרחון ממה שהיה שם באמת ולסיום לו רק יכולתי להפסיק את הכאב שזורם בגופי כנחיל דבורים רועשות, מחלחל בעצמותיי אחת אחת, ושעון הזמן אוזל ומתקתק בין השפיות לאי השפיות. הולכת ונעלמת בתוך הקרעים של חיי הילדות מתנפצת לרסיסים של בדולח קטנים קטנים שחותכים בוורידים. לו רק יכולתי לכבות את הבעירה פלח פלח ברגשותיי כתפוז מקולף. לו רק יכולתי לקחת מחק גדול ולמחוק את הכאב, שמשאיר טביעות אצבעות וחריצים בנפשי, שזורע דמעות מלוחות, שעוצרות לרגע, לוקחות נשימה כדי להמשיך הלאה ולא למות בפנים. רוצה להכנס פנימה להריח רחות, לשמוע קולות, לראות מראות, לחוש רגשות, לקבל תשובות לשאלות קשות ולצאת ואולי החליט להשאר ואולי החליט שאת זה אני אוהבת המכות הנפשיות, הפיזיות, מהפצעים הפתוחים, מהחיטוט, מהמבטים החודרים, מהקור, מנגיעות, מהאסור! ואת הולכת לך שם לאיטך לבדך, בצעדים מתונים, הססניים, ורוצה שהכנפיים ישאו אותך הרחק. לעוף בשמים אל השקט, אל חום השמש עד שאת נשרפת, ונשארת עוד ואתה כמו הטירוף בגלמותו, כמו הטירוף בבדידותו, הסיוט שלא רוצה להיגמר, לופת בזרועות שחורות את הגוף הרך, יונק מבשרי הצרוב משקר וצביעות. בית מקדש קראתי לו.... לך ורק אתה ורק לך רציתי להעניק... המילים לא מספיקות לבטא את הרגשות נולדתי לתוך הטירוף הזה של טוב ורע הפזל שהתחבר לתמונה שלמה שחותכת בסכין את הקליפות בבשר החי. שכואבת, שזועמת, שכועסת, על האמת של חיי אני רוצה לאסוף את השברים בכף אשפה ולכאוב, ולזרוק, ולצעוק, ולזעוק תתעוררי ילדה מהחלום של פנטזיה .... ואולי רק אולי שום דבר אינו נכון ואני אדם רגיל ללא חלומות על דברים אסורים לילה טוב לכם |
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
18 ביוני 2003
מהמם!
וכל שאוסיף, יגרע! |
|
|
|
רויטל
|
לפני 20 שנים •
18 ביוני 2003
תודה
כמה יפה כך כמה כואב
זה חלק קטן מאוד רק להבין את התמונה איך הגעתי לזה , , , , ספק בוכה ספק צוחקת |
|
|
masterhaifa(שולט)
|
לפני 20 שנים •
18 ביוני 2003
עכשיו אני מבין למה לא יכולתי ללכת לישון!
כנראה שהייתי חייב לקרא את הסיפור הזה והלילה!
תודה לך פוחדת על ששיתפת אותנו בסיפור חייך פשוט מדהים ומסביר היטב כיצד הגעת אלינו! בהצלחה 
|
|
|
DomDomina(שולט)
|
לפני 20 שנים •
18 ביוני 2003
סיפור נפלא על אהבה וכאב.
מאחל לך שתמצאי את האיזון בין שניהם. |
|
|
| אחד שמבין(נשלט) |
לפני 20 שנים •
18 ביוני 2003
כזאת עוצמה על הבוקר,
של רגשות, של אהבה, של כאב. מדהים. אגב, גם אני נכנסתי כך לעולם הבדסם על ידי בת הזוג שלי. אבל זה היה בגיל ממש צעיר וזה סיפור ארוך מדי כשצריך להתחיל לעבוד. |
|
|
amy_(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
18 ביוני 2003
"ולכאוב, ולזרוק, ולצעוק, ולזעוק תתעוררי ילדה מהחלום של פנטזיה ....
ואולי רק אולי שום דבר אינו נכון ואני אדם רגיל ללא חלומות על דברים אסורים " כמה, כמה אני מבינה אותך. גם אני לפעמים רוצה להעיר את עצמי מהחלום, לחזור ולהיות "נורמלית", ואז משהו בתוכי קורא: לא, לא, עוד לא!!! רק עוד קצת... ועל כך כתבה רחל "ואולי לא היו הדברים מעולם..." וכמה אני מבינה את הכאב הנובע מהגבול בין אישה לשפחה. אישה שפחה אישה האם ניתן להפריד? ואיך? אם מישהו את הסוד תגידו לי. |
|
|
|
amy_(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
18 ביוני 2003
שכחתי את המילה יודע בהודעה הקודמת, בטח ניחשתם. "אם מישהו יודע את הסוד".
האם ניתן להרגיש רגשות "שפחתיים" בלבד מבלי לפתח רגשות שמעבר, כלומר- רגשות רומנטיים של אישה כלפי גבר, ולא רק רגשות של שפחה כלפי אדונה? האם לכך צריך לשאוף? או שאולי זה בסדר שאין הפרדה? |
|
|
|
amy_(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
18 ביוני 2003
פוחדת, אני מצטערת. השאלה הזאת לא הייתה צריכה להכנס בשרשור שלך. אם מישהו רוצה להגיב, אני מתחילה שרשור חדש.
|
|
|
|
רויטל
|
לפני 20 שנים •
18 ביוני 2003
אל לך להצטער
למה להצטער?? אני כתבתי את הסיפור כי הבטחתי למישהו לכתוב
זה משהו שנכתב באותו שניה ללא עריכה ללא ליהוק אבל הוצאתי את מה שהיד רצתה לכתוב תודה על התגובות שלכם ואולי נתנתם לי תשובה או יותר אישרתם לי למה אני כאן יום טוב |
|
|