היום אני עולה לירושלים-מוקדש לויקי כנפו

היום אני עולה לירושלים-מוקדש לויקי כנפו

DomDomina​(שולט) • 11 ביולי 2003

היום אני עולה לירושלים.
אני עולה כדי לראות את ויקי, אבל עדיין לא יודע מה בדיוק אני אומר לה.
דבר ראשון, וזה בטוח אני אשאל אותה מה מצב הרגליים. אני, אחרי מסע כומתה של בסך הכל 85 קילומטרים שפכתי מנוע, והיא, לבדה, ללא עזרה, ללא תמיכה או הכנה כזו או
אחרת- שתתה את כל המרחק - ממצפה רימון לירושלים. ויקי- אני מצדיע. עובדה זו, כשלעצמה, בין אם אתה מסכים או לא, מקנה לה זכות ללא מעט רגעים של מחשבה.

אז מי היא בכלל ויקי כנפו? מה הסיפור שלה ? מה היא רוצה? ממי היא רוצה את זה? מביבי? ממני? פותח את העיתון, לוקח כמה נשימות עמוקות ומתחיל לקרוא את היומן שהיא
מנהלת באחד מהעיתונים היומיים. תחילה ברפרוף, לאחר מכן תוך תשומת לב ולבסוף תוך כדי ניגוב העיניים מרטיבות לא מוסברת שבחרה לה להתרכז בזווית עין שמאל. ולא, אני
לא בוכה בקלות.

מתרכז ב'תעודת הזהות' של ויקי -
שם: ויקי כנפו.
גיל: 43.
מגורים: מצפה רמון.
מצב משפחתי: אם חד- הורית לשלושה - נתנאל בן 22, עדן בת 17 ונועם בן 7.
תעסוקה: עובדת בחצי משרה כמבשלת בגני ילדים.
משכורת: כ- 1300 שקלים בחודש.
הכנסה נוספת: הבטחת הכנסה בסך 1200 שקלים בחודש (אחרי הקיצוץ).

אני מוציא די בהיסוס את תעודת הזהות שלי, ומשווה. האמת- לא מצאתי אפילו פרמטר אחד זהה, אז ביקשתי מחבר טוב, שעובד במשרד מולי את תעודת הזהות שלו. בלא מעט
חשדות הוא הסכים. הפעם הושגה התקדמות, נמצא מכנה משותף. אומנם נמוך ויחיד אבל נמצא. שניהם בני 43. זהו. חוץ מזה- כלום. שמים וארץ.משכורתו – כמעט ופי 10
משלה. ( אם אני מחשב כשמכורת הן את המשכורת והן את ההשלמה ).קראתי שהניצוץ שהביא אותה לצעד המטורף (או שבעצם ממש לא ) היה קיצוץ של כ 400 ₪ בהשלמת
ההכנסה. מה זה 400 ₪ בשביל חברי הטוב אני חושב – ארוחה זוגית טובה בהרצליה? ביקור בספא של מלון דניאל? זוג כרטיסים לשלמה'לה בקיסריה? כי בשביל ויקי שלנו זה
30 אחוז מסכום ההשלמה. יחי ההבדל הקטן כמו שאמא שלי היתה נוהגת לומר.

אבל ויקי היא לא היחידה שנלחמת. קדמו לה הנכים האלמנות, פגועי צהל ופגועי פעולות האיבה. המורים הרופאים ובעצם מי לא? מי לא משמיע את קולו ומנסה להראות בדרך הכי
מקורית שהוא מוצא שהוא הצודק? וביבי המסכן נאלץ לתמרן בין כולם. ממש מסכן. ולא- אני לא שופט. אני אפילו עוד לא יודע מה אני חושב, או מה ה'נכון'. אני יודע שיקפצו לא מעט
ויגידו- 'אז מה אתה מבלבל, יש לך משהו רציני לומר? יש פתרון?', אבל משהו יש לי לומר- עם כל הכבוד ועם כל ההערכה שיש לי, ויש לי לא מעט לביבי ולכל אחד כמעט מרשימת
120 הנבחרים, מישהו ממכם חשב לחלק את הנטל בצורה מעט שונה?
מישהו חשב לקחת ממני מעט יותר ומויקי 'מעט' פחות? נשמע לכם מוזר? כי לי ממש לא. אני יכול להסתדר בלי ה 400 ₪ האלה. רגע, אני אשאל את החבר שלי... – כן, גם הוא יכול.
אז מה הבעיה? אה, הבנתי, הם חלשים יותר, קל יותר לפגוע בהם. עכשיו הבנתי. ביבי- כמו תמיד- אתה צודק.

אני חייב לסיים, ולא כי נגמרו לי המילים. להפך, מרגע לרגע אני מבין יותר ויותר את מה שלא הבנתי כשהתחלתי לכתוב. אני חייב לסיים כדי להספיק לעלות לירושלים ולומר לויקי כמה
דברים שפתאום נהיו לי כל כך ברורים.
אני אגיד לה שויקי כנפו זה כבר לא עוד שם. ויקי כנפו זה מושג. זה סמל לנחישות ולאומץ. להליכה בדרך, להתמודדות על עקרונות. ויקי כנפו זה שם נרדף לחוסר התפשרות על דברים
שחלקנו לא סופרים ולחלקנו הם כ- 30 אחוז מהמשכורת.
ויקי כנפו זה נורה אדומה שצריכה לסנוור אותנו באור מספיק חזק כדי שנוכל סוף סוף לראות שאנחנו לא לבד, והעולם אינו מורכב רק מאנשים שיש להם, אלא יש גם כמה שקצת חסרים...


תומר בן אריה.
Tomerb_a@hotmail.com