ציהירו

אישה

גרושה

בת 46 מהצפון. שדיים כבדים, בטן עגולה, תחת רחב. מחפשת אהוב או מאהב. לאט לאט

שיחה נבונה או כנה תופסת את תשומת לבי. איני מעוניינת לדבר כל הזמן על זיונים, אני יודעת מה היית עושה לי ומה היית רוצה שאעשה לך. עבורי חיבור מיני מגיע בנוסף לחיבור האחר, הראשוני יותר, שאינו תמיד ניתן להגדרה. החלטתי לכתוב כאן, כי נמאס לי להסביר זאת שוב ושוב.

צעירים, נשלטים, נשואים, ערלי לב, אלימות (בניגוד לכוחניות ואסרטיביות, שדווקא מתקבלות ברצון)

בפארק הקרוב לבית שלי יושבת כל בוקר אישה זקנה על אחד הספסלים, מוקפת בחתולי הפארק (אותם היא מאכילה), אך מחובקת תמיד עם אותו חתול זקן ושחור, קטום אוזן ושתום עין. כבר כמה חורפים וקיצים וחורפים שאני עוקבת אחריהם, חבוקים על הספסל, כמו מנותקים מכל מה שמתחולל סביב. בפעם הראשונה שראיתי אותם עצרתי וביקשתי את רשותה לצלם, היא נהמה משהו ואני, שלא הבנתי מה, המשכתי ללכת. אחר כך, כשהרבה פעמים ראיתי אחרים עוצרים לידה ומבקשים לצלם, חשבתי שאולי הבנתי מה ניסתה לומר.
יוצא לי להרהר באישה ובחתולה הזקן לא מעט, על המסירות והאהבה הזאת, על כך שהיא אינה לוקחת אותו לביתה (אולי לא יכולה?), אך כל בוקר היא באה אליו, והוא מחכה לה. חסד של אהבה.

לפני כמה ימים עברתי שם, זה היה אחרי לילה של סופה סוערת. ראיתי את האישה מסתובבת בגינה ומחפשת, החתול השחור לא רץ אליה. אולי קרה לו משהו בליל הסופה? אולי החיבוק בבוקר הקודם היה האחרון שלהם?

ואני, כבר חודשים לא חובקתי, כמעט שנה חלפה מאז שנאמרו אלי מילים רכות ויפות. אני זוכרת שכשהייתי שם, עטופה בזרועות חמות, חשבתי לעצמי - זה רגע שראוי לזכור, יש כאן חסד של אהבה, הלוואי שזו לא הפעם האחרונה.

3 בינו׳ 2026