המערוך

אני לבד קצת שנה וקצת והיה לי הרבה זמן להיות עם עצמי ולנסות להבין מה אני כן ומה אני לא.

לא אלאה אתכם ברשימת המכולת של מה עושה לי נעים בזין כי זו לא הפואנטה ואת הרוב הבנאלי ניתן לנחש. מה שהבנתי על עצמי זה שאני שילוב מוזר של סדיסט ומרצה. אני נהנה מלהכאיב ולדרוש ולקחת ולהקטין - אבל רק בתנאי שמדובר בכאב מהסוג המגמיר. וכשזה כאב מהסוג המגמיר, אני נהנה לחלק אותו מכל הלב. אבל אני לא אהיה זה שחוצה לגבול השובר. באופן אירוני, אני אוהב להתנהל בצורה אנוכית לחלוטין אבל יכול לעשות את זה בפועל רק כשאני בטוח שזה בדיוק מה שמדליק את מי שאיתי. 

אחת מכן פעם אמרה לי שמה שהיה ביננו זה סקס קינקי, לא BDSM כי אמנם היו מכות וקשירות ואין חור שלא נפער לעומקו בעזרת מספיק רוק אבל לא הייתה שם שום תפיסה בסיסית של צד אחד נעלה וצד שני נרמס. רק שני אנשים שמשחקים ביחד בנדמה לי. מוזר לי לחשוב על עצמי בקונטקסט של "שולט", להגיד למישהי איך לחיות, דורש איזושהי יומרה שאין לי. אבל אולי גם זה הוא רק מופע של הפחד שלי לאהוב ולהאהב

ללכת מהסלון לחדר השינה כשהבחורה שאיתי כרוכה ברגליה סביב מותניי ואני נושא אותה כמו תיק קטן ואז להיתמם כאילו כל התמרון הזה הוא משהו שקורה לכולם כל הזמן

אני אוהב לבשל. הן בדרך כלל מביאות בקבוק יין אבל יין צריך לנשום אז אני פותח בקבוק לפני שהן מגיעות, כך שיוצא שכל אחת שותה את הבקבוק שקודמתה השאירה. הפסיכולוגית שלי שאלה בשביל מה אני צריך את כל ההתנהלות הזאת, למה אני לא יכול להסתפק בשותפה או שתיים. עניתי לה שהמסגרת הנוכחית מגבילה את המקום שאני יכול לתת לכל אחת בחי, וזה מגן עליי מלהיבלע. מהצד זה נראה שאני חוגג אבל בפועל אני סתם מפחד. נחלצתי ממקום רע ועכשיו אני מפחד מרעשים של זוגיות.

את הרעיון קיבלתי כשהיא אמרה לי שהיא ניסתה פעם שיבארי וזה הכאיב לה. הקשרים הלוחצים, התליה. חייבת להיות דרך, חשבתי, להיות מנוטרלת לחלוטין ונעימה לחלוטין. בהיותי מי שאני, הפיתרון שמצאתי מגיע מעולם האפיה.

פרשתי שמיכה זוגית דקה לרוחב המיטה שלי והוריתי לה לשכב לאורך, צמודה לצד שמאל, עם הידיים צמודות לגוף. אחרי שנשכבה, דחפתי אותה מלמטה הצידה והתחלתי לגלגל אותה בתוך השמיכה. כשהגענו לצד ימין של המיטה היא הייתה מגולגלת כמו מילוי של בורקס טורקי בתוך נחש בצק. בשלב הזה לקחתי חגורה והעברתי אותה מתחת לשמיכה ואז חגרתי אותה מסביב למותניים והידיים. הגולם שלי הושלם בהצלחה, שוכבת על הבטן, עטופה ברכות וחסרת אונים.

היות והשידוך הקלאסי למאפה זיווה שכזה הוא כמובן ביצה, ניגשתי לראש הגולם המתוקה שלי והצעתי את הביצים (הלא חומות, שום דבר לא מושלם) שלי לנישנוש. אחר כך התחלתי לדחוף את הזין שלי לעומק הפה והגרון של הגולם תוך כדי שאני מציע לה להרטיב אותו היטב היטב, לטובתה שלה. הגרון שלה היה מזמין והוציא ממני נהמות שקטות של שקיעה בנעימים. כשהזין שלי הרגיש לי רטוב ברמה נאותה עזבתי את ראש הגולם ועברתי לזנב. הפשלתי לצדדים את שולי השמיכה וייצרתי פתח בצורת משולש שראשו חושף את אמצע התחת. צידי המותניים, הידיים וכל הגוף נשארו עטופים - השעה להפוך לפרפר טרם באה. "את יודעת מה הולך לקרות עכשיו", אמרתי לה והיא מייד פלטה "אבל התחת שלי צריך הכנה!". מיקמתי את הכיפה שלי בכניסה לטבעת שלה והנחתי אצבע אחת על הזין שלי, מנחה אותו בעדינות להישאר במקום. לאט לאט התחילה הגולם לנסות לדחוק את עצמה למעלה ולהכניס את הזין הרטוב מרוק לעומק התחת שלה, מילימטר אחרי מילימטר. "נראה לי", ליחששתי באוזנה, "שהתחת שלך לא צריך הכנה. כל מה שהתחת הזה היה צריך זה" ובנקודה הזאת לא הספקתי להשלים את המשפט והיא אמרה במקומי "את הזין של אבא".

[אקדים ואומר שאני לא מכיר אף מחקר כמותי שעוסק בקשרים נסיבתיים בין CPTSD וBDSM ולכן כל מה שאומר בנושא הוא בגדר אינטואיציה ולא ידע ולכן נחסוך את זה לפוסט עתידי. אני כן מכיר מעט מחקרים שעוסקים בBDSM כאפשרות לשחזור ואף התמודדות עם טראומות]

דבר ראשון נשאל - איך יודעים שיש לי CPTSD? קל לענות בחיוב במקרים הקיצוניים והבולטים - אנשים שחוו התעללות פיזית/מינית ממושכת בילדותם ופיתחו סימפטומים שהממסד הפסיכיאטרי מקטלג כהפרעות אישיות קלאסטר B - נרקסיסטים, אנטי סוציאלים, בורדרליניות והיסטריוניות (המגדר לא מחייב אך כן מייצג סטטיסטית). האבחון הרבה יותר חמקמק כשמדובר באנשים שחוו "רק" התעללות קלה, או "סתם" הזנחה מתמשכת וחוסר עניין. תחושת הדחיה מופנמת והופכת להיות קול פנימי. הילד גדל להיות אדם שלא מאמין שראוי שיאהבו אותו בגלל מה שהוא, שלא מאמין שהעולם הוא טוב ובטוח, הוא נתון להתפרצויות רגשיות ולקהות רגשית לסירוגין, והוא מאמין שביקורת תמידית, פנימית וחיצונית, היא קריטית כדי להתמודד עם הסכנות הבלתי נגמרות שהעולם מזמן לנו.

אני אעצור פה כי איני קלינאי. ההקדמה הקצרצרה נועדה להשאיר עד לנקודה זו את מי שחש הזדהות כלשהי עם הסימפטומים, גם אם אין לה בהכרח זכרונות אימה מהבית. אני רוצה לתת במה לספר אדיר בתחום שסיימתי לא מזמן ואני מרגיש את השפעתו הברוכה מחלחלת.

לספר קוראים Complex PTSD: From Surviving To Thriving ולמחבר קוראים פיט ווקר. מדובר במדריך דפניטיבי שמתחיל מהמשגה ופרשנות ועובר לדרכי התמודדות וטיפול. יש עותק של האודיובוק ביוטיוב והוא שווה את העשר שעות:

https://www.youtube.com/watch?v=E2yIjz5lqDY

אבל עכשיו כשעברתי לחיות לבד ולחיות עד הסוף, אין מנוס מלהתחדש במעט ציוד תקני להעשרת החוויה. יצאתי עם זוג חברים ועשיתי קצת קניות לשבת.

קניתי משהו לכוס. משהו לתחת. משהו לעיניים. משהו להפלקה. משהו לידיים. רק משהו לפה שכחתי לקנות והצער והחרטה מלווים אותי עד עכשיו. לא תהיה ברירה אלא לשוב בהזדמנות

אמנם מדובר בבניין מתפרק בן מאה אבל בשבילי זאת רומנטיקה תל אביבית. התקרות הגבוהות. התריסים העתיקים. כירת הגז שמותקנת בגובה שמתאים לי וגורם לי לתהות מה היה הגובה של מי שבישלה פה קודם. החלל של הילדים שהצלחתי לפצל בהצלחה. רעש הרחוב שפולש בעדינות. החיים והשגרה שאני מתחיל להקים פה בעדינות.

אבל יותר מכל אני אוהב לשבת בערב במרפסת, בקומה הראשונה, צופה על השדרה, עם כוס יין, ג׳וינט, משקיף על כל האנשים שצועדים בזמן שהזין שלי נדחק לגרון של בחורה יפה ונלהבת.

חשבתי שיהיה כיף להתגרש אבל לא ידעתי עד כמה. החופש פועם בעורקיי ואני מרגיש צעיר וכל יכול. אני חי את החיים הטובים ביותר שאני יכול לחיות, במיקום אייקוני, יש לי כל מה שצריך והאפליקציות מתפקעות ממאצ׳ים, כנראה כי יש שוק משגשג לבחורים גבוהים. ועדיין הדבר שאני הכי גאה בו זה שהרצפה נקיה וסלי הכביסה ריקים.

אני מתחיל להריח ולדמיין עתיד ואפשרויות כמו שלא הרגשתי מאז שהייתי ילד בן 23. עובר לדירה במיקום מדהים שבה אנהל את חיי לבד לראשונה מאז ראשית שנות האלפיים בערך. בדם שלי זורמים 90% התרגשות ו10% חרדה, כמו בכניסה למגלשת מים מוגזמת.

את ינואר פתחתי בערב בדאנג'ן עם קבוצה של חברים שכללה בחורה נשואה שלא הכרתי קודם. כשבסוף הלילה בקומה למטה גמרתי לה בפה, היא הביטה בי בעיניים נוצצות ואמרה לי שהגשמתי לה פנטזיה אחרי שנים שהיא רק עם בעלה. זה היה הדבר הכי מרים שיכולתי לשמוע באותו ערב, לפתוח לי את השנה הזאת.

2023 הולכת להיות התחלה מעולה לשארית חיי. ככה החלטתי.

אני וגלי נפגשים כבר שנה פלוס מינוס, אחרי שנתקלנו בטינדר. אני נשוי מאופשר, היא רווקה. יש לנו כבר טקסים חצי קבועים של ג׳וינט ובירה ושיחה ומוזיקה ואצבעות עד שהיא גומרת כמה פעמים ברעש שגרם לבעלת הבית שלה שגרה בצמוד בדירה המחולקת להגיד שיש פה בבניין שכנים מבוגרים שמתלוננים. בשבת הזו, אחרי שרשרת הגמירות הראשונה, היא פתחה עיניים ונהמה לי שאני אתן לה למצוץ לי. עד כאן הכל כרגיל. היא המשיכה לנהום בפה מלא, והפעם הרעשים רק הלכו והתגברו. קדימה, אמרתי לה תוך כדי שאני מחזיק בפקעת השיער שלה, מעלה ומוריד. קדימה, את יכולה לעשות את זה. קדימה. תגמרי מלמצוץ לי. ואכן, למרבה התרגשותי, הרעש התגבר והקסם התרחש. איזו תחושה מדהימה.

אחרי זה הלכנו לדבוש וחלקנו מנה רומנטית של שווארמה בצלחת. לא היה צ׳יפס וזה גרוע במיוחד כי לגלי יש צליאק והיא לא יכולה לגעת בלאפה.

אחרי זה חזרנו אליה ולראשונה זיינתי אותה בתחת בלי קונדום כי אני מתגרש והפסקתי לשכב עם אשתי.