בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הקולר

הבטחתי לעצמי להפסיק להיות צופה מהצד, לפחות וירטואלית, להתחיל להתבטא ליצור ולעשות. אני מתחיל אם סיפור ממש ישן שכתבתי מזמן.
בהמשך כמו כולם אחלוק הגיגים מחשבות וסיפורים נוספים.
לפני 6 שנים. 29 בינואר 2018 בשעה 12:47

אני יודע שיש אנשים שרוצים להיות ככה מזועזעים, לחטוף השפלות צעקות השפלות שישפכו אליהם קיטונות של כעס.

הנשים השולטות בפנטזיות שלי הן לא כאלה, בכל גוון עור מבנה גוף וצבע שיער הן מדברות בקול שקט בוטח כמעט מלטף.

זה הקול שגורם לי לירצות לרצות (desire to please) זה הקול שיפיל אותי לרגלהן עם רצון למצוא את דרכי מעלה בנישקות רכות במעלה הרגל עד להיכן שיורשה לי. (אני מת על העור הרך שך פנים הירכיים הנשיים)

אין צורך שתזריקי נעל, זה מדליק אותי שאת לובשת אותה

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י