הרהורי הנפש

כשאתם נעלמים 

אני שונאת אתכם

ומקללת כל שארית חלקיק

שעוד נותרה על גופי 

ושייכת

לכם.

אני כותבת עליכם שירים

אם הייתם יודעים

בטח הייתם מפחדים

כמה כוח יש לי

כשאני מרסקת אתכם לאותיות

אותך שהיית בתוכי

ריסקתי לשיר סוריאליסטי

ואותך שהייתי בתוכך

וגילפת אותי פתאום

ניפצתי לשיר מטופש

ואותך 

שעוד לא הכרתי

אבל אכיר

ולא אסמוך עלייך

עד שאתפתה להאמין

ואחרי שתבתר את יאושי

ותקמט את שיניי

ותתלוש את קמט הצחוק הבתולי

שיתחיל להתגבש לו 

סביב עיניי

אותך אעניש

הכי חזק

אותך, 

אהפוך לשיר

שאתה כבר הלחנת

מזמן.