עוצמת המילים

מסתכלת שוב ושוב על התמונה שלך,

כשאתה מכופף על השטיח שלי.

אני מאחורייך ואתה עם הקולר שלך.

קולר שקניתי לך בכוונה.

בצבע השנוא עלי.

וחצי מהגב שלך בולט.

שרוט.

קופץ לעיניים.

מרגיע אותי.

מסתכלת על התמונה הזו שוב ושוב...

ומבינה את הכל.

את החתולה שאני.

את החיה שבתוכי.

ואת הרעב לעוד.

גרמת לי אתמול לילל,

לצעוק,

לאבד את עצמי בתוך הקולות שלך.

להרגיש את המקצב הקבוע של הזין שלך...

להתחנן ולהתרפס לעוד.

להתנהג כמו חתולה טובה וממושמעת,

שרק מחכה לבעלים שלה ולעזרה לקום מחדש.

גרמת לי לאבד שליטה על הרגליים שלי,

על הקול שלי,

על הפנים שלי...

השארת אותי סחוטה לחלוטין,

מקשיבה לך כמו ילדה טובה וצועקת את השם שלך.

אמרת לי אחרי שגמרנו את הפעימות האלוהיות האלו,

שלא הפריע לך שהיית קשור ושאני דרשתי שתמשיך.

שישבתי לך על הפנים, ושזיינת את הכוס שלי מכל זווית אפשרית.

לא הפריע לך שהתחלנו אתמול ובתיאום מושלם גמרנו היום.

העיניים שלך.

איך שהן מביטות בי,

מפוחדות, שקטות, רגועות, חוששות...

הן מביעות הרבה ממך,

אבל אני לא רואה בהן כבוד.

עוד יש לנו דרך ארוכה....

תודה לך על דום-ספייס מהנה הערב.

אני מחכה למחר.

מחכה לפגישה, להבין מי אתה.

מחכה לראות ולהרגיש,

מחכה לחיוך, מחכה למבט.

מנסה להבין מי אתה.

אתה שייך לי עכשיו...

וחייב לקבל את מה שאני אזרוק עלייך.

אמרת שאתה יכול לספוג בשבילי הרבה,

שתהנה מזה,

שאתה מזוכיסט נפשי.

ופתאום אתה בא ביציאה לא קשורה,

לא הגיונית,

לא מובנת.

כל כך לא שייכת...

שאני מנסה להבין אם אתה צוחק עלי,

אם אתה יורד עלי,

מנסה להשפיל אותי איכשהו...

והפסים האדומים נאספים,

נצברים,

נחקקים,

יהפכו אחר כך עלייך לסימנים.

אתה פשוט חוצפנית...

לא ממושמעת,

בטוח שאני לא אשים לב לטעויות שלך,

בטוח שלא תקבל עליהן את מה שמגיע לך...

אבל הן כולן נספרות,

כולן נחשבות,

ואת כולן אתה תספוג.

לפעמים יש לי הרגשה שאתה טועה בכוונה,

טועה כדי להיענש,

כדי לספוג את המכה.

לראות אותך ערום מולי

מוכן לספוג את מה שאעשה,

מוכן להכיל את הרצון שלי לשחרר...

לשחרר את החיה שמסתתרת אצלי,

שמנסה לברוח בכל רגע,

בכל נגיעה בשוט

ובכל מבט על החבל.

ועדיין-אני צריכה לדאוג לך.

לא לשבור,

לא להרוס,

לא לקלקל ולעצור את עצמי.

על גבולות נעבוד יותר מאוחר.

המחשבות שמתרוצצות אצלי,

מתרוצצות ולא מרפות.

הפעם הראשונה שראיתי אותך,

החיוך הראשון שלך,

הכינוי שלנו,

הנשיקה הראשונה...

ג'נטלמן סקסי ומתחשב.

ועכשיו אתה איתי.

חייכתי...

והוא קפא.

לא בטוח אם החיוך הזה מסמל משהו טוב עבורו.

חושש לגלות, אבל גם מפחד לטעות.

יודע שטעות תביא לעונש,

שחוסר משמעת תביא לכעס שלי,

ששינוי הטון שלי יכול להיות לא טוב עבורו.

ואני פשוט חייכתי.

חייכתי וחיכיתי לטעות הבאה שלו.

המבט שלך...

הפחד מלטעות,

ההבנה שטעות תהפוך למכה,

שמגע רך יהפוך לכאב צורב.

לראות את הגלגלים מסתובבים אצלך,

לדעת שאתה מנסה להבין איך לדבר מעכשיו,

איך להתנהג מעכשיו,

ואיך להרגיש מעכשיו...

והכל נמצא בתוך העיניים.

העיניים הנוצצות שלך,

המבריקות ברגע של בהלה,

הרגועות ברגע של הבנה,

והמתריסות ומחוייכות כשחשבת שטעיתי...

הכל בהן.