הקללה שלי היא שאני נוסע באוטובוס לעבודה. לא באוטובוס החמוד הזה של תל אביב אלא אוטובוס בין עירוני, גדול וקר, בצבע ירוק עם מזגן שרולטה רוסית הרבה יותר אמינה ממנו. הטעות שעשית באותו היום הייתה לשבת בחמישיה האחורית, צמוד לחלון בצד הימני. אין לאן לברוח, אין.
לאחר מספר דקות הוא עלה, גבר בגובה 1.9, רחב גוף, שמן אף יאמרו, שחום ובעל פרצוף עצבני. הוא התיישב צמוד אליי, בגלל מבנה גופו יצא שנמעכתי אל החלון כל הנסיעה. הבחור באמת היה ענקי. חופש התנועה שלי היה אפסי, הייתי מוגבל, לכוד בין ההר-אדם לבין החלון ובגלל שחיי בצומת דרכים מסויימת, די הרגשתי הרס עצמי כל הנסיעה והדבר היחידי שסיקרן אותי זה למה הבן-זונה הענק שגם ככה לכד אותי, לא מועך את הזין שלי וצוחק עליי או משפיל אותי מול כולם, או מקסימום דוחף את ראשי על האיבר השמן ומכריח אותי בכוח למצוץ עד שיגמור עמוק בגרוני. לא הייתי מתנגד אם הוא הוא היה מכריח אותי להבריק לו את הביצים כל שעת הנסיעה. כלומר כן הייתי מתנגד אבל הוא בשביל זה פה, לצחוק על ההתנגדות שלי.
הבעיה היא, כשאני הולך למקומות הללו במוחי, גופי מתגרה ויצא שאת כל שעת הנסיעה העברתי בבושה מטורפת וזקפה שתיק המחשב שלי הסתיר כל הדרך ולחיים סמוקות ומחשבות על השמן והענק הזה חופן לי את הזין באלימות כשאני מעוך בינו לבין החלון ללא אפשרות בריחה ונתון לחסדיו.
כשהאוטובוס עצר, אני הייתי חייב לצאת תחנה לפניו, הוא ביקש מהאישה בכיסא ליד לזוז כי ״החמוד צריך לצאת״ וכשאני יצאתי, עשיתי הכל כדי להסתיר את זקפת הבושה שלי ממנו ולא להסתכל בעיניים שלו.
אני חושב שאתחיל לשבת במושב האחורי צמוד לחלון יותר ויותר.
