לפעמים אני נתקל במקרה, בשיטוט מקרי של לילה במשהו או מישהו שמצליח לתת לי סטירה הגונה, גם עם כמה מילים ואותיות שכתובות על גבי דף אינטרנטי. הקריאה מתחילה מסקרנות פשוטה, הסטירה עוד לא באה. אני מתחיל לקרוא, מהנהן. ״כן, זה נחמד, אני אקרא עוד טיפה״ וממשיך, ״הוא כותב יפה!, שווה לקרוא עוד״. אני ממשיך והסטירה עדיין לא מגיעה, ואז אני קורא וקורא עוד ועוד ופתאום אני חוטף מבול של סטירות מתוקות שמצמידות אותי לקיר, מפילות אותי לרצפה ואני מבין שאני עמוק באותיות שלו, שבוי שלהן, מקנא בו, מקנא לו, לה, להם, מסתכל ומסניף כל אות, מתמכר במהירות מסחררת עם לחי אדומה מסטירות שובות ומקסימות והמחשבות רצות, המבוכה גוברת והסומק מתפשט, המחשבות משתוללות כאחוזות תזזית ואני גומע מילה במילה, אות אות ומהופנט יותר, הדמעות עולות מהאושר שאני קורא במילים ואני מבולבל, רוצה, מסתכל, תוהה, מקנא, מעריץ ומעריך ומכבד כל כך ועכשיו בא לי לבכות והלחיים אדומות אבל אני מסמיק כי הוא גרם לי להסמיק וזה נחמד כל כך.