התמסרות

לוותר עליי

אני מתמסכנת כזאת לפעמים

אני חושבת לעצמי

בעודי מגלגלת

מישהו שאל אותי פה מה זה פייסל

אז צחקתי 

הבדסמ הוא עולם סאחי ביותר

אני חושבת,

שאם הם לא היו מוותרים עלי לא הייתי מסתובבת כאן ב2 בלילה מעלה פוסטים חסרי טעם

מצד שני זה בלתי נמנע

אני המשל של עצמי

טרגדיה יוונית

על קלישאה תל אביבית

שפשוט לא מסוגלת להיות לבד

אבל לא משאירה אף אחד קרוב 

מחמת הספק

והספק הופך לאמת כי אני הופכת אותו לכזה

שחס וחלילה

לא תכתיבו לי את הסיפור שלי

אני קובעת את החוקים

ובחוקים שלי

כולם אשמים עד שהוכיחו אחרת

זאת פשוט קצת גישה בעייתית לנקוט בה אם את בחורה שלא מסוגלת להיות לבד..

אני לא צריכה אף אחד

אני המאסטר של עצמי

אני הסאדיסט שמריץ את כל המחשבות שוב ושוב ושוב בראש שלי,שמבקר כל תנועה ,שגורם לי להרגיש קטנה כל כך

והמזוכיסט שנכנע לכל תחושה אימפולסיבית, לכל הערה שמכווצת אותי מבפנים,

שכל כך רוצה להרגיש משהו,

שבשביל קצת ליטופים ותשומת לב יעביר את עצמו ייסורים וידרוך על כל מה שהוא מאמין בו,

מזוכיזם רגשי כזה,שגורם לי לכתוב פה שכל כך פאקינג קל לוותר עלי

איזה לופ מרושע