פינת הילד...

היה ברור פה שהזמן מן הסתם לא ממש עשה את שלו...
היה לי ברור גם שמה שאשמע ממנו בפעם הבאה לא ממש ימצא חן בעיני.
ואכן,שיחת הלילה היתה מאד ממוקדת ועיניינית...
מכורח הנסיבות נאלצתי לבצע את העונש על עצמי,בעצמי,בביתי שלי.לבדי.

נמצאת במחזור.מתה על דם.חולה על דם.אוהבת דם.

אבל לא -זונה,הפעם את לא תיגעי בדם של עצמך.הפעם את לא תאונני עם הדם של עצמך.הפעם את לא תגמרי מהדם של עצמך.הפעם את לא תלקקי את הדם של עצמך.הפעם את לא תמרחי עצמך עם הדם שלך.הפעם את לא תהני מהדם של עצמך כמו שאתה אוהבת.הפעם לא אתן לך להנות כמו שאת נהנית מכל עונש שאני נותן לך.הפעם יהיה אחרת.הפעם את תספגי את כל הדם שלך.הפעם את תסבלי מהדם שלך !

אוקי ...תוהה לעצמי...אם זה מה שהוא רוצה...תקבל אדוני,כן אדוני,לא אדוני,מה שתרצה אדוני,בתחת שלי אדוני,שיהיה אדוני...כמו כל אחת שניה שמכירה איזה אדון דמיקולו וברגע מתייצבת דום. אדוני מה אדוני.שיהיה.
הוא מכיר אותי די טוב בשביל לדעת מה כוח המילה עבורי.לא מוזילה אותם.בדיוק בגלל זה אף פעם לא היתה לי בעיה עם אדונים אחרים "לכבד" אותם בתואר "אדוני"-לו רק הבינו כמה זה חסר משמעות עבורי.אבל לעכשיו,בליבי-אומרת "אדוני".מנסה איכשהו לשעשע את עצמי.

בפעם האחרונה כשנכנסתי לשירותים לפני השינה, נדרשתי לקחת -לא אחד,לא שניים,לא שלושה...אלא ארבעה טמפונים מהסוג הסופג ביותר...להצמיד אותם אחד לשני...ולדחוף....
בהתחלה היה נראה לי שאסתדר בדרך זו או אחרת.סה"כ דחפתי ודחפו לי כבר דברים הרבה יותר גדולים ורחבים מזה שלא היו עשויים מצמר גפן דחוס,לא?אז זהו,שלא 😒
מנסה בישיבה,מנסה בעמידה,וראבאק,הטילון הזה לא נדחף פנימה...נדחף ונתקע...מתעקם...גורם לי לטפטף עוד קצת פיפי...האצבעות כבר מלראות בדם.ואני מרגיעה את עצמי,זוכרת שתמיד -לא משנה מה,הכל יכול להיכנס לשם אם אני רק נרגעת...אולי שאצפה אותם קצת בסיליקון?לא,אז הם לא יספגו לך את הדם בלילה.....אוףףףף מה עושים?כוס אמ-אמ-עמאקקקק... יושבת על האסלה,מדברת אל עצמי במנטרות,ולאט לאט דוחפת ,עוד קצת ועוד טיפה ונותנת דחיפה טיפה יותר חזקה והם בפנים הבני זונות הקטנים האלה.מוודאה שכל ארבעת החוטים משתלשלים החוצה ונושמת לרווחה.זוכרת שאם לא מרגישה כלום סימן שהם במקום הנכון.הכל בסדר,אפשר להמשיך.
מצלמת חוטים משתלשלים, שולחת עם בירכת לילה טוב עסיסית- ואיכשהוי צועדת לאט לאט למיטתי.
נשכבת ולא זזה,נשכבת ולא מאמינה.

מחייכת לעצמי עדיין,הנה "הצלחתי" לעבור בשלום עוד עונש...
הכל קטן עלי...אין בעיה.
נכון,הייתי קצת חצופה,הייתי קצת יהירה,הרמתי טיפה ראש,שכחתי את מקומי.אז מה...
אז תעניש אותי אדוני,הכל בסדר אדוני .כן אדוני.לא אדוני.בתחת שלי אדוני.

נרדמתי.

שעה אחרי העיניים נפתחות.אמא'לה (לא ממש תעזור לי עכשיו).נזכרת מה קורה "שם".מרגישה עיקצוצים.מסתכלת על הנייד שליד מיטתי ורואה שהשעה רק 1:30 בלילה.מתחילה טיפה להבין איך ירגיש ההמשך.מפחדת.מזכירה לעצמי את המנטרות ומצליחה להרדים עצמי מחדש לעוד כשעה-שעתיים...החל מהשעה 3:00 בערך התחיל הסיוט.עיקוצים,פיפי,דיגדוגים,ואני לא מעיזה לזוז.מפחדת ללכת להשתין,מפחדת לקום מהמיטה.אפילו אור לא השארתי לי במסדרון שיארח לי חברה בתוך הפחד הנוראי הזה. הדבר היחידי שמעיזה זה להרגיש עם אצבעות ידי האם עדיין כל ארבעת החוטים משתלשלים להם עדיין שם מחוץ לפתח, מחכים גם הם לבוקר שאשלוף אותם משם... הטמפונים עושים את העבודה.הדם נספג.כל נוזל מיותר נספג.המוח שלי נספג!! השריפה בכוס שלי מאיימת לשרוף את הסדינים! נזכרת בכל סיפורי האימה שהיו מספרים לנו כשהיינו קטנות שלא רצוי ללכת לישון עם טמפון....ואת כבר ממש לא ילדה קטנה,אז הולכת לישון עוד עם 4??

ובום!!!
ה-4 הזה מחזיר אותי למקומי.
המקום הטבעי שלי.
על ארבע.
מתחתיך.
תמיד.

כן,אתה שמצליח לתת לי להבין את הדברים בלי הרבה מילים.
כן,אתה שגורם לי לעשות את הדברים הכי הזוים בשביל שאבין דברים בכוחות עצמי.
כן,אתה שכובל אותי כל פעם מחדש כדי לשחרר אותי מכל השאר.
כן,אתה שהתחייבנו זו לזה שנדאג אחד לשני.
כן,אתה שכל ביטחוני בידיים שלך.
כן,אתה שיודע בדיוק מי אני.
כן,אתה שיודע בדיוק מה אני.
כן-אתה
שתמיד.

אתה.

שאוהבת.

אתה.

שאוהב אותי כל כך.

מתייפחת.
מתפרקת.
משוחררת.
כנועה.

לפני שאני מבינה מה קורה מוצאת שהשעון מעיר אותי לקום לעבודה .
ישששששששששש הצלחתי!!!
מרימה עצמי עם חיוך,עם שימחה,עם אהבה.

משתחררת מה"כבלים" העדינים האלה
אותם ארבע חוטים אדומים שהרגישו רק לפני כמה שעות כמו שרשאות ברזל כבדות
מביטה בזרם השתן שמלווה את הדם שלי
ומאושרתתתתתתתתתתתתתתתתת

אוהבת אותך

אהוב שלי
הבעלים שלי
האיש שלי
האדון שלי
הגבר שלי
הכי שלי!


שלך.

תמיד.


*וכן,בהחלט יכול ומוזמן בכל זמן גם... בתחת שלי ...*


עוד יום נפלא לפנינו בגן עדן!

וכמובן- חג שמח

ושנה נפלאה!!!