אני והחיה שבי

הקעקועים שלי בלתי נראים.

אף אחד לא מצליח לראות אותם. גם אני לא.

מה שכן, אפשר להרגיש אותם אם מתקרבים, אפילו לא פיזית, גם מרחוק.

הם יפים. קצת מוזרים. תמיד עם משמעות עמוקה שהצטיירה במהלך השנים, ולא הופיעו פתאום כמו שהם. הם נמצאים איפשהו בסביבה של המוח, הלב, לפעמים ממש מתחת לעור.

אין להם תבנית בחנות קעקועים, או בדף אינסופי של פינטרסט. אי אפשר לחקות אותם, אפשר לנסות, אבל זה תמיד יגיע עם סטיקר "חיקוי" שיראו ממאדים.

זה רק שלי, כי הם פרי הדמיון שלי והחוויות שעיצבו אותם, שרק אני מכיר.

יש שקראו לקעקועים שלי "שריטות" אבל שריטה יכולה להגליד, לשנות צורה. לעיתים גם להיעלם.

הקעקועים שלי לא. הם שלי, ופה לעד. ואני אוהב אותם. אחד אחד. לטוב ולרע ❤️