מי שלא חולם - לא מגשים

לפעמים זה קורה ואני הולך נגד הזרם

זה לא קל. הידיים מתעייפות, הרגליים רועדות

האנשים על הגדה מסתכלים, מלגלגים, מנסים לשכנע אותי שחבל, אתה לא בכיוון 

אני תמיד תמיד אקשיב להם. אבדוק איפה אני אולי טועה. 

כבר היו מקרים בעבר שנשברתי וקפצתי לשבת איתם על גדות הנהר. אפילו פעם לצחוק איתם ביחד על עוד איזה אידיוט אחד ששוחה נגד הזרם.

אבל היום, בזמן שהאוזנים קלטו אינספור "אתה לא בכיוון" בנימה מזלזלת, והרגליים שיקשקו מהקור ועוצמת הזרמים, המבט היה קדימה. 

המקום הזה שהגעתי אליו, אף אחד כבר לא רואה. אין את ה"אמרתי לכם" בזמן שלגלגתם, זה רק אני שם.

אני וצדקת דרכי.

אוהב להרים אותה ולהסתכל מכל הכיוונים. לחייך.

לכוון את המיתרים,  לפעמים לעלות לפעמים לרדת, אבל בעיקר הדיוק שמכווין אותי. הצליל המושלם הזה שאני כל כך אוהב לשמוע.  

לאלתר, להפתיע את עצמי ואותה. לחבר את הדימיון לחושים ולעוף ביחד למחוזות חדשים.

להוציא צלילים חדשים.

ללכת לאיבוד.למצוא את עצמי ואותה שם. 

למתוח את הגבולות. 

להרגיש את הכאב על כל האצבעות כשכל פריטה כואבת יותר מהשניה.

ללמוד, לטעות ולהתפתח.

לפרוט על כל המיתרים ביחד, או על חלקם. במקביל גם על הלב. והרגש, האינסוף אפשרויות. 

הצלילים המדוייקים, שבוקעים ולא מהמיתרים, אלא מעמוק עמוק בפנים. כזה שנצרב בדמיון שגורם לחשק להמשיך ולשחזר את המנגינה.

וכשאחליט, אקורד סיום, שיהדהד הרבה. כזה שישאיר... הרבה מאוד טעם של עוד.

השכנה, הגרושה, זאת שתמיד תולה בגדים ממול, שוב נמצאת בחלון.

כרגיל, היא תוהה מה נעשה בחדר השינה ויצר הסקרנות שלה לא מבייש שום חתול רחוב. אנחנו מתנשקים, טועמים ומושכים עוד טיפה את המתח שכבר מזמן היה צריך להתפרץ.

דפיקות הלב שלה מעלות הילוך, אולי שניים, כשהיא רואה איך תפסתי באגרוף את השיער שלך, סובבתי והצמדתי את האגן שלי אליך.

היא יכולה לדמיין עד כמה אני קשה, ואיך הגוף שלך משתוקק להרבה מעבר. 

כשכופפתי אותך והרמתי את החצאית שלך למעלה היא הסיתה מעט את המבט ממבוכה, אבל היצר שלה חזק מהכל המבט שלה הופך חודר ויותר ויותר, ובוחן כל תנועה שלי ושלך.

את מסתכלת ורואה איך היא כמו פסל בוהה בנו, מחייכת חיוך קטן וחוזרת לעצום את העיניים. הד ההפלקות על הישבן שלך נשמעות עד אליה בקלות. גם גניחות הכאב שלך.

גם צבע הישבן המתחלף שלך נראה בבירור. וכשאת מתחננת שאשלוף אותו, כי מאוד התגעגעת, את נזכרת שגם היא התגעגעה. רק הפעם לא השארנו לה מקום לדמיין, החלון הושאר פתוח לגמרי. 

היד שלה לא עומדת בפיתוי ומחליקה לתוך התחתון הלח. היא מתחילה לגעת בעצמה כשהזין שלי נשלף החוצה ואני מורה לך עם היד שלי להיצמד אלי עד הסוף. את יונקת אותי לתוכך כמו שרק את יודעת, והיא מגבירה קצב ולא מסיתה את המבט. 

היא מתפקסת בתנועות האגן שלי, קדימה ואחורה ושומרת את קולות היניקה והחנק שאת כל כך אוהבת.

גם את החלק שהפכתי אותך על המיטה היא אהבה. פשוט חדרתי במכה אחת, לא לפני ששמעתי כמה קולות תחנונים של כמה את כבר לא יכולה להתאפק יותר. את יודעת שזה כבר חצי אורגזמה בשבילי. מידי פעם יצאתי עד הסוף, נתתי לה לראות עד כמה הוא מבריק מהמיצים שלך, ואיך הוא חודר בטבעיות שוב לתוכך וללא עזרה של היד. 

הידיים שלי נצמדו לאגן שלך, והתחלתי לזיין כאילו זה הזיון האחרון שלי. ללא כל מעצורים, עמוק ומהיר, אגוצנטרי, חייתי.

היא הופתעה שמידי פעם שאני מורה לך לרדת על הברכיים ולטעום את עצמך ממני והיא ליוותה אותך בליקוק שפתיים ודמיינה איך זה היה מרגיש בפה שלה אם היא הייתה במקומך.

עד שהשכבתי אותך על המיטה ועל ידי 3 אצבעות היא ראתה איך גרמתי לך להשפריץ את כולך לכל עבר, היא בכלל חשבה שזה פיקציה של פורנו. וגם שסרטי מציצנים זה ז'אנר מבויים. 

בשלב שגמרתי בתוכך היא איבדה את השליטה על עצמה לגמרי, ועל יד הכביסה, עם רגליים מפוסקות, היא חוותה אורגזמה חזקה מאוד שהשאירו אותה רועדת חדשות ארוכות.

היא לא מאמינה, ולא מבינה מה קרה כאן עכשיו. בעיקר את העובדה שאת הפנטזיה האמיתית, לא היא הגשימה, אלא אנחנו.

ככה זה כשאתה למטה. בסוף עולים בחזרה

*הושמד*

למשל, את יודעת למצוץ. גם קיבלת על זה 101 מחמאות, אותנטיות אחת אחת. בעצם כמעט כולן.

אבל הדיוק? האגו, אוי האגו 

אז לא. את לא מדויקת *לי*. אז אולי אתן לך לשחק עם האגו המיותר שלך אבל בסוף אאחסן באיזה מגירה תחתונה ונידחת, כי את לא תעשי את זה בעצמך. 

הוא מפריע לכמות הנוזלים שאני אוהב שיוצאים ממך. לדיוק בעומק שאני רוצה להרגיש, במהירות ובעוצמה.

הוא מפריע לכמות ההשתדלות שאני דורש לראות ולשמוע בזמן שאת נחנקת עליו בשבילי.

אז מידי פעם אדייק אותך. אכווין ואלמד. האגו יהיה גבר במגרה.  ואז הכל הכל יהיה מדויק עבורי...

ועבורך...

ב 24 שעות האחרונות המשכתי בניקיון הנפש והזמן שלי.

4 אנשים שהחשבתי לחברים / מכרים , איבדו את הקרדיט שנתתי להם.

ל 2 מקסימות שכן הצליחו לראות אותי דאגתי לומר ולהבהיר שזה בכלל לא מובן מאליו. 

ניקיתי כאן את הבלוג.

גם את רשימת אנשי הקשר.

הפסקתי לענות להודעות מכאלה שמורידים ומורידות אותי למטה.

הוספתי אימון נוסף ללוז של השבוע.

הוספתי דייט שבועי משפחתי.

אני באמצע לסגור חופשה לעצמי עם עצמי ואנוכי בניו יורק בקרוב.

חזרתי לרשימת עקרונות וחוקים שקבעתי לעצמי, שיננתי כמה פעמים וחזרתי לפעול לפי כולם.

יש עוד עבודה, אבל הפוקוס תכף עלי. לפני הכל.

Here I come