פעם קינאתי בגברים שידעו לנתק רגש בסטוצים ולחדור ולהינות בלי לשלם מחירים דרך הלב. היום? רגש הוא כוח על מבחינתי, החדירה המעניינת היא ללב ולמיינד כי לתחתונים זה משעמם, חסר אתגר.
אם היא תסתובב בתנועות גוף של "תגע בי כבר" אך ורק החרמנות השתלטה עליה, היא תסיים את היום בלאונן או שתתפוס את הגבר ההוא, שחם עליה כבר שנתיים והיא תעשה לו טובה כי זה מסתדר לה באג'נדה הרגעית. אותי זה כבר לא מאתגר בשום צורה.
העבודה המעניינת היא, תמיד, בין המפגשים. הגעגוע יעביר זרמים בגוף, הציפייה כמעט תגרום לה לגמור, הגברים שהיא תסנן בין לבין יגרמו לה להרגיש ראויה הרבה מעבר למה שאני ארגיש.
כמו שהולכים שעות בשמש בידיעה שבסוף יש את כוס המים שתשאיר אותך בחיים, ככה הציפייה לתחושה של הביחד תרגיש. אדאג לצמא, לגרון יבש, והלגימה של המים תהפוך לדבר הכי טוב שקרה לך בחיים. כל מקור מים בדרך לבאר תיראה כמו שלולית מעופשת שהמים שם מרים ורעילים.
