אני והחיה שבי

דרך בלוגים כאן אני מקבל לעיתים הצצה לעבר, כי לעולם יש דינמיקה שלא פוסחת על הרבה.

השולט ההוא עם 700 המסיכות, גיבור העל בלי שום נקודות תורפה שעוד בפנטזיה משלו שזה יעמיד לו חורים בשורה שיתרחבו בשבילו ורק בשבילו.

והנשלטת ההיא שהנה נפלה לעוד הצגה רומנטית-אירוטית של שרלטן מניאק שתכף תהפוך לדרמה-אימה-סיוט, והלוואי ואני טועה (אני לא, הנה הפוסט של איך לא ראיתי את זה בא). כמה כאלה ראיתי.

ועוד אחת, שהחיים כבר לא שווים לה, שהיא לא מבינה מה היא עושה בהם ורצף של תגובות יעני מכילות שרק מחכות לנצל את ההזדמנות בשביל עוד חור, אולי כמה, לחדור אליהם. והנה, היא מצאה את המושיע שלה. 

והשולט ההוא, שהפנים את מה שחשוב באמת ומה מיותר ודבילי, ואיך הוא בעניים, תענוג צרוף לקרוא מהצד.

אבל יש גם את אלא שכיף לראות שלמדו מוקדם את מה שלי לקח הרבה זמן להפנים. וכמובן גם את אלא שדרכם לא דרכי, ומה שנכון עבורם בהגדרה לא חלק מהמסע שלי. 

דברים שרואים מהצד...