לפני 5 חודשים. 3 ביוני 2024 בשעה 9:46
כי בסוף מה אנחנו צריכים?
שמישהו יעטוף את הנפש שלנו, עם הצדדים היפים, המכוערים, השונים והמיוחדים.
זה לא הספאנק, לא הפלוגר או היד שנוחתת, זה השד שזקוק לצומת הלב.
זו גם לא המילה שמורידה ומשפילה אלא התחושה של השד שמחייך לו שם בפנים, כי מישהו סוף סוף ראה ונגע בו.
בסוף מעטים יראו את השדים שלנו, יחבקו אותם וילטפו.
אבל גם ידאגו להם, יאכילו אותם וינחמו, או ירימו ויגדלו אותם כמו ציפור והגוזלים שלה.
כזה. מאחל פה לכולם, ולי, להרגיש.
