הרבה רגעים של אושר מסביבי, כל אחד מיוחד בדרכו.
ברגע אחד אני שומע "מעולם לא עשיתי את זה, ואיתך זה מרגיש בטוח" וברגע אחר אני מעיף מבט למראה ורואה איך הצבעים השונים שלנו מתמזגים אחד בשניה ומחייך.
ברגע מסוים מוצף בי עוד מנת אושר, כהפחד שלה לכאוב הופך פתאום לנשיכת שפתיים וחיוך שובבי כשהיד שלי נוחתת חזק על הישבן שלה בפעם המי יודע כמה.
ואז היה את הרגע הזה, שהיא אחזה בי בשתי ידיים, בדיוק כמו שברכבת הרים היא אחזה שניה לפני שהלב צולל לתחתונים ופועם, כשנעצתי את עצמי בתוכה וסימנתי אותה כשלי.
ואז, שתיקה, ארוכה, שמרגישה כל כך טבעי, כי לא צריך להחזיק שום מסיכה על הפנים שהשקט מאיים עליה שתיפול פתאום. הרגע הזה של השקט היה מושלם, אמיתי ומלא באושר והתרגשות.
היו עוד הרבה רגעים, אבל הרגע המאושר ביותר היה, כשהיא סיפרה לי שהיא בעצמה מוצפת בהמון רגעי אושר, בעיקר מהתחושה שהיא מרגישה ... שלי.
