אני והחיה שבי

היא לא יכולה להכיל הכל, יש שם מקום מוגבל. דברים יוצאים ונכנסים. וחלק מהדברים שאוספים בה הם גם שיעורים שעוד לא נפל מהם האסימון עד הסוף, או שדורשים תזכורת מידי פעם כשעוצרים על יד הדרך.

לפעמים מרוקנים אותה כדי לפנות מקום לדברים חדשים. נזרקים לצד הדרך פריטים שסתם מכבידים עליה, או כאלה שלא זקוקים להם כי בכל נשימה הסיפור שלהם מורגש כי נלמד.

ויש שם גם דברים שלא תופסים מקום, וגם אם כן, כאלה שלעולם לא אזרוק לצד הדרך ותמיד אקח אותם איתי. כמו זכרונות מהעבר. 

נחתי לצד הדרך. סידרתי את המזוודה מחדש, וחוזר עכשיו לצעוד בשביל...