יש שיעורים שנלמדו כבר אינספור פעמים
אבל גם להם דרוש חידוד חשוב מידי פעם. אז אתה לוקח שוב את השיעור החשוב הזה בקורס שנקרא החיים.
כאחד שתמיד החזק, השורד, האופטימי, זה שתמיד נופל וקם מחוזק, זה שמזהה רגעי חולשה מקילומטרים אצל כל מי שחשוב לו ותמיד נמצא שם לעזור, אין אפשרות אחרת מלבד לראות את הדיסוננס במקרים ההפוכים.
בדיוק אותם אנשים חלקם לא ישימו בכלל לב, או חלקם זיהו אולי שעכשיו נפלתי, אבל היי, הוא יסתדר. הוא החזק, השורד וכל החבילה.ובתכלס הם צודקים, אסתדר לבד, ככה גדלתי, ככה חונכתי, אלו הצלקות על הגוף ובלב שאף אחד לעולם לא ידע או יבין איך הם נצרבו לי.
פעם ביקשתי יד, סולם, מילת עידוד.
אחר כך עברתי לשלב אצליח לבד, אבל קיוויתי שיסתכלו, שיראו שאני קם.
היום אני בשלב שבין אם אני מוקף בהמון או על אי בודד, ארים את עצמי לבד, גם אם לא אקבל יד, מבט או מילת עידוד. ההפך, גם אם יגידו לי שלא אצליח לבד, אסמן מטרות, אנעץ מבט וארוץ קדימה. אקום מחוזק יותר. כי אני שורד.
