לפני 8 שנים. יום שני, 19 ביוני 2017 בשעה 9:56
דפיקה בדלת.
אני קם, מנער מעצמי שאריות של מחשבות
אני מזהה שזו את
אפילו אחרי כל כך הרבה שנים
עוצמת הנקישות
מספרן
אורכה של כל נקישה טרם התפוגגותה באוויר
פותח את הדלת
ואכן בפתח את ניצבת
נפשך עירומה ומצולקת
ראשך שמוט
עינייך עצומות
שיערך פרוע
אני חוצה את מפתן הדלת
עומד במרחק הבל פה ממך
השניות נוקפות
אני משלים את הדרך ועוטף אותך ביידי
מצמיד אותך חזק חזק אליי
אנחנו גוף אחד עכשיו
הלמות ליבינו מתאמים מקצבים ונשמעים כאחד
ואנחנו חולקים
חולקים את אותו הכאב
חולקים את אותם הפחדים
חולקים את אותה הבדידות
חולקים את אותה הריקנות
חולקים את אותה ההקלה שמציפה עכשיו
ככה, כמו שאנחנו ברגע זה ממש
אין אף אחד שיכול עלינו
אפילו לא השדים של עצמנו