עוד כנס, הפעם מעניין, תחום הבמ
עולים המרצים אחד אחד, מתישהו גם אני אעלה לתת כמה מילים, לחייך לקהל ולהסביר על חידושים טכנולוגים שקיימים בשוק. יש פלטפורמה ויש צורך. אבל הבורות היא מתנה, אין צורך בזה יאמרו. אנחנו עדיין לא שם. אם הייתי יכול לדפוק את הראש של כל אדם אטום ראש שמתבונן עלי ואומר לי שזה נחמד אבל לא עכשיו. אולי אחרי החגים, או הבחירות או כל תירוץ בירוקרטי אחר.
אז אני מבלה את זמני בפנטזיות, חושב על המנחה, מתבונן בעכוזה כשהיא מטפסת במעלה המדרגות. מאתר את מספר האנשים והנשים היפים בכנס הזה, מדבר איתם בהפסקות, נהנה משפתיים מדברות. עיניים בוהקות..חושב מה הייתי עושה.. איך עושה. מי יקבל יותר, את מי אפשר לדחוף טיפה יותר מעבר.. לדחוף את גבולות ההיגיון.
אה
על מי אני עובד, הזמן פה משמים כמו אקווריום, אותו נוף ואותם דגים. נראה, אולי בנתיים נרשם לאתרים סוטים ומעניינים. המוח שלי נרדם.