תמיד אהבתי גני שעשועים, מתלווה אליהם תום מזוקק, מעין ממלכה בלב העיר לקטנטנים. פארקים וגנים תמיד שימחו אותי בתור ילדה, וגם כיום כשאני עוברת על פני אחד אינני יכולה שלא לשחרר חיוך. אמנם גדלתי בשנים אך נשארתי חובבת משחקים נלהבת בכל ליבי, אופן המשחקים אמנם מעט השתנה אך אהבת המשחק נותרה בעינה.
יום אחד אבא החליט להוציא אותי לטיול קצר על עבר גן השעשועים, גם הוא עד היום מאוד אוהב לשחק. הלכנו ברחוב באישון לילה, זרועי שלובה בזרועו והתקדמנו אל עבר הפארק השכונתי הקטן. הפארק היה ריק מאדם, מוכן עבורנו, כשמסביב נחים להם שלל מתקני משחק צבעוניים. הרגשתי רעד נעים עובר בגופי, כבר לא יכולתי לחכות להתחיל לשחק. ראשית אבא הורה לי להכניס אל פי את הצעצוע האהוב עלי ביותר, לינוק ולמצוץ, ללקק ולטעום, ואני ניגשתי למשימה בהנאה. הרגשתי כיצד הצעצוע היפה תופח בפי, מגיע למימדים מושלמים וממלא את לועי עד אפס מקום. טעים יותר מכל סוכריה שילדה קטנה כמוני חפצה בה. לאחר מכן אבא הניף את שמלתי הקצרה אל על, הורה לי לעמוד זקוף ומיקם אותי כנגד מתקן הנדנדות, כאשר ידיי אוחזות במוטות הברזל. ידעתי מה עתיד לקרות כאשר שמעתי את הצליל שמבשר שאבזם החגורה שלו משתחרר. עצמתי את עיני וחיכיתי להצלפה שלא איחרה לבוא. רעש החבטה היפיפה נשמע בבירור והדהד באוויר הלילה השקט... ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת. ישבני עקצץ ובער כל כך עד ששחררתי צווחות קלות, מקווה שאולי אחד השכנים יפסע אל אדן החלון לצפות במתרחש. בעוד ישבני מעלה אדים אבא חדר אלי בחזקה, ממלא אותי בעודי שעונה על מתקן הנדנדות, רטובה להפליא ומוכנה לקראתו, לשרת אותו כבובת המשחקים שאני. וכך המשכנו לשחק, חזק ומלוכלך, עד שאבא הגיע לשיא ואני הרגשתי אסירת תודה כתמיד שהנוזל הנפלא שלו שוב ממלא את גופי.
כשעשינו את דרכנו חזרה הביתה חייכתי שוב למראה גן השעשועים ההולך ומתרחק מאיתנו. זו הייתה שעת משחק נהדרת.
http://s1.1zoom.me/big0/464/Closeup_Swing_Chain_524136_1280x810.jpg