דרך העיניים

כל פעם שהיינו אוכלים עוף לארוחת צהריים בגן, הגננת הייתה מכריחה אותנו לאכול עם הראש כלפי מטה כדי שלא יתקעו לנו עצמות בגרון.

לא הרבה שנים אחרי ואני כבר זוכר את עצמי מפנטז על זה שהיא מכריחה אותנו לאכול ככה ובמחשבות שלי גם הוספתי שהיא מכריחה אותנו לאכול ככה דווקא מאכלים שאני לא אוהב את הטעם שלהם.

אני גם זוכר יום אחד שכנראה עשיתי משהו לא בסדר, או שלא הלכתי מספיק מהר (כבר לא זוכר את הסיבה). בכל מקרה זה היה יום שלקחו את כולנו לבריכה, והגננת החליטה לתפוס לי את היד כל הדרך. אני זוכר אחיזה חזקה, מבט עצבני ושהיה לי קשה לעמוד בקצב.

גם על היום הזה אני זוכר שפינטזתי לא הרבה שנים אחרי ובלי להבין למה אני חושב ככה בכלל