בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

באהבתנו גוף הפך מקום

במבט לאחור מבינה שעולם השליטה תמיד היה חלק ממני ועדיין אני נרגשת לגלות אותו בתוכי כל פעם מחדש, באופן פתאומי כמעט..
נראה כבר שהוא יהיה חלק ממני לנצח וכאילו היה שם תמיד
לפני שנתיים. 6 בדצמבר 2021 בשעה 16:15

 

החוץ קר ורטוב וגם הלב שלי קופא בהתאם.

אבל הבית שדאגתי שיהיה חם מזמין ונעים

מריח מטיגון של קציצות ואורז עם שובלי בצל

וסיר מושקע ואדמדם שמתבשל על הגז ומריח עד למעלית.

ואם הכל היה פשוט יותר, ודאי הייתי שולחת לך עכשיו הודעה מפתה ומתוקה שתבוא לאכול,

אבל שום דבר כבר לא פשוט 

ואולי כול היה להיות,

אם הייתי מבטלת את הרצונות והצרכים שלי כלל.

אולי אם הייתי פשוט מסכימה עם הכל ושותקת על בסיס קבוע, פשוט שותקת.

מוצצת, לוהטת, רעבה וזמינה בכל רגע ולכל מטרה, בלי לשאול שאלות, בלי להביע דיעה, פשוט להנהן לכן לחייך ולהיות שם בשבילך. 

 

לפעמים 

כשאתה רחוק מהלב שלי 

כשאני מרגישה את הכאב הבלתי נתפס של חוסר ההבנה בינינו,  אני נוטה להוריד מערך עצמי , לוותר , לשכוח לרגע שאני בכלל אלה.

בלוסום​(לא בעסק) - אל תנמיכי את עצמך. מנסיון שום דבר טוב לא יוצא מזה
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י