המילים שהוא אומר מרטיבות אותי.
גם לאינטונציה שהוא בוחר יש חלק ברטיבות הזאת שמשאירה לי כתם על התחתונים. אלה החדשים בלי התפר שמציירים לי פרח על התחת.
וכשהמילים שלו נכתבות יש להן אפילו עוצמה חזקה יותר. אני קוראת את המילים שלו לאט. לאט.
חוזרת אחורה לתחילת כל משפט פעם אחת לפחות,
הוגה את המילים שלו לעצמי בראש והן מהדהדות בראש שלי שכרגע ריק מכל מילה אחרת ומתמלא רק במילים שלו.
יש לי תסריט בראש שאנחנו קובעים להיפגש בחוץ, ליד הים.
אני מבחינה בו כבר מרחוק והלב שלי מתחיל לדפוק מהר, מתחילים לרוץ לי בראש פלאשבקים מהפעם האחרונה שהוא דפק אותי מהר.
בכל צעד שלי לקראתו מבזיק רגע מהיר שלנו.
הקסם הקולנועי האהוב עליי.
בצעד הראשון הבזק לרגע שבו הוא תפס רגל אחת שלי ומעלה אותה לכתף שלו תוך כדי שהוא מחליק לתוכי,
בצעד השני אני על ארבע והוא מוריד את החזה שלי למיטה עם משקל היד שלו שגורמת לקולות שיוצאים ממני להישמע עמומים,
בצעד השלישי רגע נוסף מאותו ערב כשהאצבעות שלו חפרו בי עד שהגיעו לנקודה הזאת בנשמה שמשחררת נוזלים.
אני מגבירה את קצב ההליכה שלי.
בצעד הבא אני על הברכיים כשהראש שלי חפון בין רגליו, אני יונקת אותו תוך כדי שהוא מרים את השיער שלי כדי לראות איך אני מגיבה ל״אני אוהב כשאת מתמסרת למציצת הזין שלי״ ואז נשכב על הגב עם ברכיים מכופפות, מאפשר לי גישה ללקק את כולו.
הצעדים שלי מתגברים וכך גם כמות הפלאשבקים, הראש לי עורך בצורה מגמתית את הסיפור הזה. קלוזאפים על האגן שלו דופק אותי, על האצבעות שלו פורטות על הדגדגן הפועם שלי ועל האצבעות שלי מחליקות בשיער שלו כשהוא שואב אותו, לשונות מתערבבות, פטמה ננשכת, ״את מטריפה אותי״ הוא לוחש לי בהתנשפות כשסוף סוף גומר בתוכי...
הוא נעמד במקום. עכשיו זה רק קצב ההליכה שלי לקראתו. ואני מאטה.
מסדירה נשימה לקראת המפגש.
כשאנחנו כבר עומדים אחד מול השני הוא מחבק אותי חיבוק ארוך. הידיים שלו מלטפות לי את המתניים עד הגומי הרפוי של החצאית המתנופפת שלי, הראש שלי מונח לו על החזה.
טיפה חמקמקה ברחה מהתחתונים האלה בלי התפר ומשאירה לי שובל על הירך.
אנחנו לוקחים נשימה עמוקה.
מתחילים לכתוב את הפרק הבא.