הערב יצאתי לשוטט ברחובות.
יצאתי לשוטט חמושה בבירה קרה בתיק ועשן בכיסים, מחפשת נתיבי אוויר בעיר המזויינת הזאת, שמאז שהיא פחות מפויחת- האוויר בה נקי גם מריגושים.
שמעתי שנפתחה איזו גינה חדשה, פעם עברה שם רכבת.
המסילות הישנות שחוצות את הגינה מעידות על רכבת מהעבר,
זוגות שמעדו באפליקציות שונות להיכרויות יושבים בצידי הדרך הערב בהווה.
והכל נראה כזה סאחי.
נכון, כולם עם משקה אלכוהולי, אפילו יש זוג שהשקיע והגיע עם שקית קרח ובקבוק יין לבן...
ועדיין- הכל נראה מהצד כל כך כל כך סאחי.
אני חולפת על פניהם ושומעת חצאי משפטים של small talk, דיבור קטן ומשעמם...
היא מספרת איפה היא עובדת היום והוא מספר על הטיול של אחרי הצבא. והרי היכרות היא פעולה סאחית לכשעצמה.
Small talk הוא השטן הגדול של ימינו. כמה קל להישאר ברמת שיח יבש של העברת אינפורמציה. ״נעים מאוד״
״נעים מאוד״
ומי בכלל רוצה רק נעים.
את כל הרוח זה לקח לי.
אז בדרכי חזרה הביתה החלטתי עם עצמי שאת ההיכרות שלנו אני מעדיפה שנעשה כשאתה יושב בכורסא בקצה אחד של החדר ומבקש ממני לעמוד מולך, נשענת על הקיר בקצה השני.
זה יהיה השלום הראשון שלנו.
אתה תבקש שאתפשט.
אני אשאר לעמוד בתחתונים וחזיה, אצליח להישאר יציבה וזקופה בכמה דקות הראשונות עד שהגפיים שלי יתחילו לנוע במבוכה לא נשלטת.
ואתה תשב ותבחן, תכיר אותי. כף רגל עד ראש.
חיוך צידי קטנטן יעיד שאתה אוהב את מה שאתה רואה. בשקט הזה אני מצליחה לשמוע כל נשימה שלך וגם את החיוך הקטנטן הזה.
אתה תבקש שאסתובב בשבילך. אתה תסביר שאנחנו בשלב היכרות ואתה רוצה מאוד להכיר את כל הצדדים שלי.
ואני אסתובב לכבודך.
לאט.
בערב הראשון להיכרות שלנו לא אשמע על הטיול שלך בדרום אמריקה. לא אשמע על גרושתך או על השותף שלך בעבודה. אני לא אספר לך על החוויות שלי מהתיכון ולא אלאה אותך בסיפורים משפחתיים.
הלשון שלי תכיר את כולך. הלשון שלך תחקור את כולי.
-נעים מאוד
אתה תגיד
-נעים מאוד
אני אגיב
