אז אתמול בערב פגשתי את הפסיכולוג והמטפל שלי אחרי שבועיים,קבעתי בערב כי חששתי שהפגישה תהיה לא קלה ותעורר רגשות עזים ולא נעימים ולא רציתי שזה ישפיע על העבודה.מסתבר שגם הוא חשש שכך תהיה הפגישה אחרי המשבר והפרידה אבל באתי במצב רוח מעודד והרגשתי שאכן עשיתי עבודה על עצמי גם בלי עזרה ממנו בשבועיים האלה...הוא פתח ואמר שיש לו חדשות מעודדות בקשר לעניין אחר בתהליך שלי ושאל אם אני בכלל במצב לזה ועודדתי אותי לפתוח בזה דווקא ואכן החדשות היו מפתיעות ומעדדות בקשר לאישור שאני מנסה להוציא ולא מצליח כבר זמן מה... וה היה גם בדרך שאומנם שקלתי אבל לא שקלתי את המקור לפניה וישירות הפניה ועורר מחשבה.לאחר מכן הוא הצביע על זה שלא חשב שאהיה ככה שלם או כמו שהוא אמר שהוא ציפה אפילו לחצי שנה של שיברון וקשיים ובצדק גם.ואז ניסה לישאול לא במילים אלו אבל בעצם שאל מה היה התהליך ואיך בזמן קצר כזה יש כזאת השפעה,ואמרתי שלמרות הקושי הפעם רגישות היתר הראתה את הצד הטוב שבה וכי הכאב וההלם גרמו לי לסוויץ' בראש שלא יכולתי לעצור ולבלום וגם שהרגשתי שהוא נכון,ולמרות הלילות בלי שינה והעוררות יתר הגבוהה מאוד אפילו ביחס אליי...גרמו למוח לא להפסיק לבחון לעומק את הדברים ולהגיע למסקנות ומשם לפעולותו ולא להפסיק מה שאולי מתיש ומיגע לפעמים אבל כך אחרי שלושה שבועות מהפרידה אני במקום הרבה יותר טוב ומכוון את כל האנרגיה שלי כרגע לעצמי לבניה לשיקום הנפש וגוף והתפתחות מבורכת. הבעיה עכשיו היא איך לגרום לגוף ולמוח להבין שאפשר להרגע עכשיו ככל שאפשר שאתה HSP כמובן אבל לחזור לשיגרה בונה ובריאה
בהצלחה שיהיה לי......
וסתם עוד ציטוט:האשליות הן אינסופיות;אנו נודרים לחתוך דרך כולם