אחרי הפרידה שניראת רחוקה כל כך אבל בעצם לא הייתה לפני כזה הרבה זמן איבדתי קצת את היכולת להיות לבד ולהיות לבד בבית שלי בפרט.
ואז החזרתי לעצמי את הבית ואת המרחב שלי עצמי לעצמי,וחזרתי לאהוב את הלבד והשקט שלי לבדי.
חשבתי שכך אהיה תקופה ממושכת, ואז היא הגיעה ההתאהבות המטורפת הרגשות הסוערים והגעגועים העזים לאישה שאני אוהב ורוצה כל כך.
אז תמיד אחרי שהיא הולכת אני שוב מתקשה להתמודד עם הלבד שלי ושוב מרגיש פה ריק עכשיו בלעדיה אבל זה לא הלבד והבדידות שהייתה.
זה רק געגוע עז וצורך לשוב ולראות אותה ולהרגיש אותה בבית שוב.
אז יש בזה מין סגירת מעגל משונה שכזו כי אומנם הבית ריק אבל הלב מלא עד להתפקע ולא ריק וכואב כמו לפני רק כמה חודשים.
מי חשב אז ברגעי השבר האלו אז שכל כך מהר ארגיש את מה שאני מרגיש כרגע ואת האושר שאני חווה יום יום ושאני לידה בפרט.
אז אומנם "ריק" פה כרגע אבל לא באמת כי הנוכחות שלה נישארת איתי תמיד.
וכך לא ריק לי בתוכי אלא רק קצת הבית ריק אחרי שהיא הולכת.
וזה כל כך אחרת....
וכמה טוב שזה כל כך אחרת.
