קשה להחזיק מעמד כאשר אתה מוצף רגש אבל עדיין מנסה להישאר על הקרקע ולחשוב בהיגיון כלשהו.
כל פעם קשה לעשות את זה.
פעם הצלחתי לנתק את הרגש ולהצליח לחשוב רק בהיגיון ובבטיחון שכך צריכים להיות הדברים כרגע ואין מה להמרמר על זה כי אין דרך לשנות את המציאות מיד ועכשיו.
וחשבתי שזה מה שצריך לעשות ואומנם בהתחלה ניראה שההחלטה הזאת השתלמה ועשתה אפילו טוב... אבל בסוף התברר שזה היה טעות חמורה ולא בגלל התוצאה המובנת מאליו אלא בגלל שאז התנתקתי בעצמי בעצם.
אבל היום אני כבר מצליח הרבה פחות לנתק את הרגש ובטח שלא מסכים להתנתק מעצמי וזה טוב.
אבל זה אומר להתמודד אם כל הרגש והסתירה שלו מול ההגיון והמציאות וזה מאוד קשה אבל אפשרי.
ונתק מעצמי גרם לי לנזק מתמשך וחזק שעד היום אני מתמודד איתו.
ולכן אני מוכן להתמודד עם העוצמות האלו של הרגש והסתירה מול המציאות וההגיון לפעמים כל יום ולא להתנתק מעצמי שוב כי זה כאב הרבה יותר.
אני רק צריך לשים לב לא להתנתק מאחרים במקום ובטח שלא להתנתק ממי שאני אוהב!
כי לנתק את מי שאתה אוהב זה לנתק חלק ממך מעצמך.
אז גם חלק מעצמי ובטח חלק גדול כמו מי שאני אוהב לא מקובל עליי יותר שאנתק.